אמרה מפורסמת היא "כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה חוץ מצא" (פסחים פו ע"ב), ובמאמר זה נעסוק בלקט פרשנויות מדברי רבותינו, ראשונים ואחרונים על פשט ודרש על אמרת חז"ל זו.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
מקור המימרא במס' דרך ארץ רבה פרק שישי שם נאמר: "הנכנס לבית כל מה שיגזור עליו בעל הבית יעשה", אבל התוספת של "חוץ מצא" לא נאמרה במקור.
תוספת זו תמוהה מאוד, וכבר תמה המהרש"א: "וכי יתכן לצוות לאדם שיתאכסן בבית בעל כורחו של בעליו?!".
המהרש"א ביאר שכוונת חז"ל ב"כל שיאמר לך בעה"ב עשה", הוא רק בזמן שהאורח מתגורר אצלו הוא מחויב לשמוע בקולו. אבל כאשר הוא אומר לו "צא" - אין הוא יותר בעל הבית שלך ואינך מחויב לשמוע בקולו.
ממספר מקורות מצינו שהאמור "עשה חוץ מזה" הוא כפשוטו, כגון המגן אברהם (או"ח סי' ק"ע) על דברי השולחן ערוך (סע' ה'), וכן ביאר המטה משה.
"חוץ מצא" הוספה מאוחרת
ה"שפת אמת" אמר שהתוספת של "חוץ מצא" נאמרה בדור מאוחר יותר, והיא קשורה לאירוע של קמצא ובר קמצא.
כל מה שיאמר לך בעל הבית, עשה – חוץ מדבר איסור
רבי ראובן מרגליות גם כן סבר שהיא תוספת מאוחרת, ולדבריו, כוונת חז"ל שאין לשמוע בקול בעל הבית לדבר עבירה, ובמקור היה כתוב "חוץ מד"א", שהוא בראשי תיבות "דבר איסור", אלא שהשתבשה הגרסה ל"חוץ מצא".
(בפגישה בין האדמו"ר הריי"ץ לראי"ה קוק בירושלים, כיבד המארח הרב קוק את האדמו"ר שישב בראש השולחן, והאחרון סירב שכן דרך בעל הבית לשבת בראש השולחן. הרב קוק ראה שהאדמו"ר מסרב, השתמש במאמר חז"ל "כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה", הגיב האדמו"ר הריי"ץ בציטוט המשך מאמרם ז"ל "חוץ מצא", בהתכוונו על שלושה דברים שמוציאים את האדם מהעולם הקנאה התאווה והכבוד, ולשבת במקומו של רבה של ארץ ישראל, הוא תאווה וכבוד בעיני האדמו"ר הריי"ץ, ובעניין זה אין חובה לשמוע בקול בעל הבית).
הגרי"ח זוננפלד (שלמת חיים סימן תר"א), ענה לשאלת תלמידיו, דכיצד ניתן לא לציית לבעל הבית שאומר לך צא, שהרי מדובר בגזילה?! וענה שכיון שאמרו חכמים שאין צריך לציית בזה, והוא רוצה לקיים דברי חכמים אין כאן חשש גזל.
אמרה שדחפוה ליצנים
בבית הבחירה למאירי (מסכת פסחים דף פו עמוד ב) סבר שאמרה זו הוכנסה לחז"ל מאת ליצנים, וכך דבריו: "כך אמרו בדרך ארץ כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה ואין גורסין בה חוץ מצא אלא שבקצת ספרים נמצא כן ודרך הגהת ליצנים נשתבשו בה הספרים". (רבי שמואל אשכנזי בחריפותו כתב שלצנים הכניסו קטע זה למאירי).
אם כן, ראינו שיש דעה אצל חלק מרבותינו שקטע זה בו האורח מחויב לנהוג כמנהג בעל הבית "חוץ מצא", ליצנים הכניסוהו.
החזון איש לא מאמין על המסופר על הגר"א
מאידך הגר"א בביקורו אכל אצל מארחו אפילו מה שהזיק לו, ולכן הקיא (ג' או ד' פעמים!) ולתלמידיו הסביר ונימק שחובה לציית לבעל הבית (הובא בהקדמה לשולחן ערוך שכתבו בני הגר"א), ובספר 'מעשה איש' (ח"ה עמ' קלח), העיד רב דוד פרנקל שהחזון איש אמר שאינו מאמין לזה! (סימן קריאה במקור).
מצינו גם בדור האחרון אמרה ליצנית שנכנסה בטעות לספרי הפוסקים. בשנת תשע"ג יצא חיבור פארודי בשם "תכלא דפזלון" שמטרתו הייתה להתנגח כנגד קונטרס זהה שטען שהיו שני חלזונות שאבותינו הפיקו מהם את התכלת.
המחבר האלמוני (השם שמור במערכת, י"ש) טען בהיתול שהיו שני חלזונות, ו... שני שבטי זבולון שצדו אותו, וכן שני יעקב, ושני יצחק, וגם שני ארץ ישראל שהובטחה ליצחק.
לקריאה נוספת: "עונג שבת" גליון מס' 841