ידועה סגולת ה'אור החיים' הקדוש לליל הסדר, שרבים עשו ונושעו - מצאו את זיווגם וזכו לזרע בר קיימא.
לומר בסיום ליל הסדר את פירושו של ה'אור החיים' הקדוש על הפסוק:
"והגדת לבנך ביום ההוא לאמר, בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים" (שמות פרק י"ג, פסוק ח').
>> למגזין המלא - לחצו כאן
מי שלא מכיר את לשונו של ה'אור החיים' הקדוש, יהיה לו קצת קשה להבין את דבריו, ולכן:
שיקרא את לשונו, ובהמשך דבריו יוסברו בשפה פשוטה בסיעתא דשמיא.
אומר ה'אור החיים': "והגדת לבנך וגו' צריך לדעת למה לא אמר ואמרת, כי תיבת הגדה מצינו לרז"ל (שבת פז) שאמרו שיתכוין בה דברים קשים כגידים.
עוד קשה אומרו 'ביום ההוא', ובסמוך גמר אומר 'בעבור זה' ודרשו ז"ל (בהגדה של פסח) בשעה שמצה ומרור וגו', והוא בלילה ולא ביום, ואם כן, לא היה לו לומר אלא 'והגדת לבנך לאמר בעבור זה' ואני יודע זמן ההגדה שהוא בלילה. עוד צריך לדעת אומרו לאמר, והלא כבר אמר והגדת.
ונראה כי יכוין על דרך אומרם ז"ל (פסחים קטז.) 'מתחיל בגנות ומסיים בשבח', יאמר גנות אבותיהם של האבות, כי לא היה דבר משובח, והוא אומרו 'והגדת' - דברים קשים שלב האדם נעקש מהם, ואחרי כן מסיים בשבח והוא אומרו 'לאמר' - אמירות משובחות משמחים את הלב ומסעדים אותו.
ואמר 'ביום ההוא', הודיע במתק לשון צדיק כי הלילה ההוא יום יקרא לא לילה, והוא אומרו (תהלים קלט יב) 'ולילה כיום יאיר', ולא חש שתטעה לומר יום ממש, ממה שגמר אומר: 'בעבור זה' שהוא בשעת מצה וכו' כאומרם ז"ל (בהגדה של פסח).
ואולי כי סמך 'ביום ההוא' עם 'והגדת', כי גם נס זה בכלל מצות ההגדה.
עוד ירצה באומרו 'לאמר', להיות שאמר 'והגדת לבנך', תינח: אם יש לו בן, אם אין לו בן יהיה פטור, תלמוד לומר 'לאמר', שעל כל פנים צריך להגיד אפילו בינו לבין עצמו.
ואם תאמר כיון שעכ"פ הוא צריך להגיד אפילו בינו לבין עצמו, אם כן למה אמר לבנך, ואולי שבאמצעות היתור אני מבין כן, ולא בלא יתור.
# שימו לב להמשך דברי ה'אור החיים' הקדוש: ואפשר עוד, שירמוז באומרו והגדת לבנך, שאם יגיד הגדה האמורה בענין:
יזכהו ה' שיגיד לבנו!!!
וכדי שלא תטעה לומר דווקא, לזה אמר לאמר".
עד כאן לשון קודשו של ה'אור החיים' הקודש.
ננסה לבאר את הדברים, ה'אור החיים' הקדוש שואל כמה קושיות.
הקושיה הראשונה:
למה כתוב בפסוק 'והגדת'? מילה שמתארת אמירת דברים קשים כגידים, היה צריך לומר 'ואמרת', שהרי, סיפור ניסי יציאת מצרים, הוא סיפור מעשה ניסים, ואלו דברים נעימים ורכים.
הקושיה השניה:
נאמר 'ביום ההוא' – ז"א מדובר ביום, אבל, בהמשך הפסוק כתוב: 'בעבור זה', ודרשו חז"ל: בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך - והכוונה לליל הסדר, אם כן:
אם מדובר בליל הסדר, שנעשה בלילה, מדוע כתוב 'ביום ההוא'?
הקושיה השלישית:
כתוב 'והגדת לבניך', למה צריך להוסיף את המילה 'לאמר', שנראית לכאורה מיותרת?
תרוץ ה'אור החיים' הקדוש – לקושיה הראשונה: הפסוק מתחיל במילה 'והגדת' - שרומזת על דברים קשים, הכוונה, שבתחילה דיבר בגנות שבני ישראל שהיו עבדים במצרים ועבדו ע"ז, ומסיים בשבח – כי עכשיו הקב"ה קרבנו אליו, ולעבודתו והוציא אותנו מגלות לחירות.
וגם, התחיל 'והגדת' - דברים קשים כגידים, שאומנם, לא נעים לומר ולשמוע, אבל, מחויב הדבר, כי הלב עקשן ונוטה אחרי יצרו, אבל, מסיים באמירה רכה, ב'לאמר' - בשבח, כי הדברים נכנסו ללב, והלב מתחיל להיטהר ולשמוע, כי "פקודי ה' ישרים משמחי לב".
התירוץ לקושיה השנייה: מקיימים את מצוות ליל הסדר רק בלילה, אבל, התורה מודיעה: שליל הסדר נקרא 'יום' ולא לילה! מדוע?
מכיון שיש בלילה זה - גילוי אלוקות עצום! כמו שכתוב בתהלים:
'ולילה כיום יאיר' - כי האור של 'ליל' הסדר, מאיר כמו - אור היום!
ואין חשש שמישהו יטעה, ויחשוב שהכתוב דיבר על יום ממש, שהרי, הפסוק מסיים במילים:
'בעבור זה' - שהוא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך, ולכן ברור לכולם, שהכוונה ב'ליל' הסדר, ולא ביום ממש.
התירוץ לקושיה השלישית: אומר האור החיים הקדוש, בתרוציו הקודמים ש'והגדת לבנך ביום ההוא לאמר', מלמד אותנו שבכלל מצות 'והגדת' נכלל חיוב סיפור הנס, בלילה זה, שיצאו בני ישראל ממצרים, שהוא לילה שמאיר כמו יום ממש - ביום ההוא לאמר.
נאמר 'והגדת' מדוע גם לומר 'לאמר'? בתחילת הפסוק כתוב: 'והגדת לבנך', ויש מקום לחשוב שהחיוב לספר הוא רק אם יש לו בן, ולמי שאין בן, אולי פטור מלספר את ההגדה? שהרי, אינו יכול לקיים את מצות 'והגדת לבנך'. על כן כתוב 'לאמר', האדם חייב לספר את האדם, אף אם אין לו בן, יאמר את ההגדה בינו לבין עצמו.
מקשה ה'אור החיים' הקדוש: שהרי, בכל אופן צריך לומר את ההגדה בינו לבין עצמו, אז, מדוע נאמר בפסוק המילה 'לבנך'?
ומתרץ שאם לא היה נאמר 'לבנך' היה ניתן לפרש את המילה 'לאמר' - לומר לאחרים, אבל, דווקא המילה 'לבנך' מלמד שמצוה לומר את ההגדה, גם לבנו, וגם בינו לבין עצמו.
# שים לב! רמזיו של ה'אור החיים' הקדוש - שיזכה לבן!
מסיים האור החיים הקדוש בתירוץ נוסף ונפלא:
למה כתוב 'לבנך' אם חייבים לספר, גם כשאין לו בן?
כי במה שכתוב 'והגדת לבנך' נרמז:
שאם יגיד את ההגדה, יספר סיפור יציאת מצרים, ושבחי ה' יתברך, גם כשעדיין אין לו בן - יזכהו הקב"ה בבן, שבעזרת ה' יזכה בסוף להגיד לבנו.
והסגולה ידועה, והרבה עשו וזכו באותה השנה...
יהי רצון שכלל מי שמחכה למצוא את זיווגו או לזרע בר קיימא, יגיל וישמח במהרה, בבשורות טובות ישועות ונחמות, אמן!