מה גורם לחבורת אברכים לצאת ביום שטוף שמש לשדה מרוחק בעמק האלה? מה הניע אותם לחרוש במו ידיהם את הקרקע התחוחה? ואיך הם הוסיפו ואחזו בחזון גם כשיישומו בשטח כשל ונפל ונכשל שוב ושוב?
הרב אברהם צוויג, ראש כולל "דורשי ציון" בביתר עילית משחזר את ההתחלה: "כשעברתי לגור בביתר עילית לפני 13 שנה, בקשתי ללמוד בכולל שיתמקד בלימוד מעשי עם דרכים לזכירת הנלמד באופן מעמיק. לא מצאתי כולל כזה, ולבסוף קפצתי למים ובעזרת תרומות ראשוניות מידידים ובני משפחה הקמתי את כולל "דורשי ציון" עם שמונה אברכים. בחסדי ה', היום הכולל מונה מעל מאתיים אברכים כאן בביתר לבדה, וכולל עוד סניפים ברחבי הארץ".
אתגרים הלכתיים בשדה המציאות
בכולל לומדים האברכים עם שימת דגש על לימוד הלכה למעשה, "לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא". עם הזמן גילה הרב צוויג כי המחשת ההלכה בפועל תורמת רבות להעמקת הלימוד וללמידת כל צדדי הסוגיה על בוריים. בנוסף, ההתנסות המעשית השפיעה באופן משמעותי על זכירת הנלמד בחדות ובבהירות ועל הבנה עמוקה יותר. הוא התחיל עם התנסות בשחיטה וניקור תוך לימוד מסכת חולין. לאור התגובות הנלהבות, המשיך הרב צוויג לגזיזת צמרן של 25 כבשים כשלמדו את הלכות ראשית הגז, עבר לייצור שמן זית זך בטהרה עם לימוד מסכת טהרות, והפליג הלאה עם צליית כבש בגליל בטון כהדגמה לקורבן פסח בסיום מסכת פסחים, הקטרת צמח הלבונה על גחלים במסכת מנחות, ואפילו מסע צלילה בחופי קיסריה בלימוד הלכות ציצית וחקר התכלת.
עם ניסיון מבורך שכזה, רק היה מתבקש שאברכי הכולל יכינו בעצמם מצות שמורות תוך עמידה על הלכות המצות לכל פרטיהן, אלא שגם כאן הרב צוויג הפתיע ביוזמה ייחודית: אפיית מצות מזני חיטה עתיקה ומקורית של ארץ ישראל שלא הונדסו גנטית.
התורמים יוכלו לקבל במתנה חבילת מצות >>
לבירורים ותפילה להצלחת התורמים 0548542892
הבשורה: מצות שמורה מחיטה עתיקה
"הרעיון עלה לי כשלמדנו בכולל את מסכת מנחות והתנסינו בהכנת מנחה", משתף הרב צוויג. "במהלך ההתנסויות ראינו שהחיטה המודרנית לא מתאימה כלל להכנת מנחות ולחם הפנים. חקרתי את הנושא, קראתי חומרים מדעיים והבנתי שהחיטה המסורתית הייתה שונה מאד מהחיטה המוכרת לנו כיום. נדהמתי גם לגלות שהגנום של החיטה מורכב פי ששה מהגנום האנושי! כשחשבתי על השינויים הכל כך משמעותיים של החיטה, עלתה בדעתי השערה: אולי ההשבחות הגנטיות שנעשו במהלך השנים הן שהרעו את איכות החיטה? אולי זה מה שגורם לקשיי עיכול של החיטה אצל אנשים רבים כל כך? האם יתכן כי אנשים רבים שסובלים מרגישות לגלוטן בעצם סובלים מהשינויים שהחיטה עברה ולא בגלל אכילת החיטה עצמה?
נחשפתי למחקרים שהצביעו על כך שהזנים המסורתיים של החיטה מכילים יותר ויטמינים ומינרלים ולפיכך הם מזינים יותר מהחיטה המודרנית. יש מחקרים שטוענים שגם מבנה החלבונים של הזנים העתיקים שונה, ולכן גם מי שרגיש לגלוטן יכול לאכול אותם. ולאור כל זאת, חשבתי פתאום כי הגיע הזמן לאפות מצות מחיטה עתיקה שלא עברה שינויים גנטיים!"
מבצע חדשני לחיטה קדומה
וממחשבה למעשה: הרב צוויג פנה לד"ר דוד בונפיל, אגרונום במרכז המחקר גילת של מכון וולקני. ד"ר בונפיל חוקר את נושא החיטה מעל 25 שנה, ובשנים האחרונות מקדם פרויקט שחזור מיוחד של זני חיטה עתיקים שהיו בעבר בארץ ישראל.
"החיטה המסורתית הייתה נפוצה מאוד בישראל בשנות ה-40 וה-50 של המאה הקודמת", מסביר ד"ר דוד בונפיל. "מה שקרה הוא, שבעקבות מלחמת העולם הראשונה נוצר חשש עולמי מפני רעב, ולכן החליטו לדשן את השדות בכמות רבה יותר ובדשן סינטטי. הדישון המאסיבי אכן גרם ליבול רב יותר אך גרעיני החיטה היו כבדים הרבה יותר, והשיבולים רבצו על האדמה ולא ניתן היה לקצור אותן. ואז פיתח החוקר נורמן בורלוג זני חיטה ננסיים שהכפילו את תפוקתם פי 150% מהחיטה המסורתית. הזנים המהונדסים התקבלו בהתלהבות רבה בשווקי החיטה העולמיים, אולם לאחרונה מגלים עוד ועוד מחקרים כי לחיטה המודרנית יש גם חסרונות לא מועטים, ונערכים מאמצים כלל עולמיים להחייאת זני החיטה הקדומים".
ד"ר בונפיל צבר ניסיון רב בגידול זני החיטה העתיקים כחלק מפרויקט שימור הזנים המסורתיים בארץ. הוא מציין כי לחיטה הקדומה יש טעם וריח שונים מהחיטה המודרנית וגם עיכולה קל יותר. "אנשים רבים שטעמו את החיטה הקדומה מעידים על כך שהיא מתעכלת יותר בקלות, ופחות מכבידה על המעיים".
לפני כארבע שנים, כאשר סיפר הרב צוויג לד"ר בונפיל על חזונו לייצר מצות מחיטה קדומה ולשתף אברכים בתהליך הגידול, הופתע מאד החוקר. הוא לא ציפה לבקשה מעניינת כזו, ועוד מראש כולל אברכים... הוא ניאות בשמחה לשתף פעולה, וכך הועברו בזהירות זרעי חיטה של שני זנים נדירים אל אברכי הכולל "דורשי ציון". ד"ר בונפיל הוסיף וצייד את האברכים בהנחיות מדויקות לגידול הזרעים העדינים והשונים משאר זרעי החיטה.
"הניסיון הראשון שלנו היה קטן בהיקפו, זרענו רק 11 ק"ג חיטה. לצערנו הניסיון לא עלה יפה, והחיטים לא צמחו כלל. בשנה אחר כך איתרנו שדה אחר לפי כל הקריטריונים שהציב ד"ר בונפיל", משחזר הרב צוויג, "בדקנו שלא נזרעו בו כלאיים, ושוב יצאנו לדרך".
האברכים התעמקו בהלכות מצוות הקשורות לארץ ובד בבד חרשו, זרעו ודאגו לחיטה היקרה. אולם בסופו של דבר, גם הניסיון השני כמעט כשל בגלל עזים ששוטטו באזור ואכלו לתיאבון את השיבולים הרכות עוד בטרם הניבו יבול. "העזים הרעבתניות הללו סיפקו לנו על הדרך הזדמנות ללמוד את דיני נזיקין בבבא קמא..." מחייך הרב צוויג. הוא מספר כי לבסוף הם הצליחו לקצור כמות קטנה של חיטים שניצלו משיני הבהמות, טחנו אותן וזכו לאפות במאפייה כעשרה ק"ג מצות שמורה מהודרות. בעל המאפייה בבני ברק טעם מהמצות ואמר כי מעולם לא נאפו אצלו מצות כל כך טעימות...
זורעים בדמעה, קוצרים ברינה
שנה אחר כך חלה השמיטה, והשדה השכור שבת בהידור. לאחר השמיטה החליטו אברכי הכולל לגשת שוב למבצע אפיית המצות. למודי לקח בחרו הפעם שדה מרוחק באזור חקלאי בעמק האלה, דישנו אותו וחרשו, זרעו והרימו עיניהם לשמים. "הרגשנו בחוש מהו "מאמין בחי עולמים וזורע", מספר הרב צוויג. "במשך חורף תשפ"ג כמעט ולא ירדו גשמים, והאברכים היו מודאגים מגורל החיטים. רק לקראת פורים צפו החזאים שירדו גשמים מאוחרים, התפללנו יחד וקיווינו לטוב. הזכרתי לאברכים כי אנו שותפים בפרויקט ראשוני ומיוחד, אך המטרה העיקרית שלנו היא ללמוד את דיני המצווה, ואת זאת אנו משיגים כבר עתה בהצלחה מרובה".
"וברוך ה', החיטים צמחו לגובה מפתיע וממש הזכירו את דברי חז"ל במסכת כתובות: 'עתידה חיטה שתיתמר כדקל'. צבעם של הגרגרים גם הוא היה שונה ובהיר יותר מהחיטים הרגילות, וגודלם של הגרגירים היה גדול יותר".
יומיים לפני מועד הקצירה, שוב עמד פרויקט המצות בסכנה: רועה צאן בדואי הגיע עם עדרו לשדה, ונתן לכבשים לאכול את החיטים היקרות---
"כשהגענו לשדה לשעת הקציר חשכו עינינו", מתאר הרב צוויג: "השדה רמוס, השיבולים היפות נאכלו, ותשעים אחוז מהיבול איננו. נותר רק תלם אחד בודד לפליטה. זו הייתה אכזבה עצומה. קצרנו בידינו את החיטים שנותרו, אך בקצירת יד ניתן לקצור רק כמות זעומה. בסייעתא דשמיא מיוחדת פגשנו חקלאי שעבד ליד ישוב סמוך והסכים לבוא ולקצור את השדה בעזרת קומביין, למרות שגם הוא לא ראה כל תקווה לתפוקה טובה. "אולי תצליחו להפיק פה מאה ק"ג חיטים, למה לכם כל העבודה?" אולם כשראה את רצוננו העז, הסכים לנסות. עלינו איתו על הקומביין כדי שתהיה הקצירה לשם מצת מצוה והוא החל לעבור על פני השדה, ומאותו רגע התחולל כמו נס מול עינינו: עוד ועוד חיטים נקצרו ונשפכו מהקומביין, והשיבולים המועטות הניבו יבול עצום ביחס לכמות: כמעט טון של חיטים! מאה הק"ג הצפויים ששרדו הפכו לאלף ק"ג!"
התורמים יוכלו לקבל במתנה חבילת מצות >>
לבירורים ותפילה להצלחת התורמים 0548542892
קמחא דפסחא ומצה שמורה
החיטים נטחנו ונאפו למצות שמורות מהודרות, במאפיות המצות הידועות "לשמה" של קוממיות ווקסלשטיין. למצות הנדירות יש טעם מיוחד ואיכות בריאותית יוצאת דופן. "אפילו רגישים לגלוטן נהנו מעיכול קל יותר של המצות בזכות זן החיטה העתיק בו השתמשנו", מספר הרב צוויג. "כולם ללא יוצא מהכלל העידו שלא חוו שום תופעות לוואי כמו שהם רגילים לחוות לאחר אכילה של לחם רגיל".
"ברוך ה', זכינו לברך על המוגמר". מתרגש הרב צוויג. "אלו הן מצות מובחרות שהושקעו בהן מאמצי על והמון שעות לימוד יקרות טמונות בהן. אנו מחלקים את המצות בין אברכי הכולל כקמחא דפסחא עם עוד מצרכים לחג, ואת השאר מביאים כתשורה לתומכים שירצו לקחת חלק באחזקת הכולל או כקמחא דפסחא לאברכים. בפרט בימים אלו כאשר התרומות פחתו בעקבות המלחמה ונוספו גזירות בג"ץ על כספי התמיכה של משרד החינוך. בדיוק אתמול, קבלתי הודעה ממשרד החינוך על קיצוץ של יותר מעשרים וחמישה אחוזים בתקציב הכולל בגלל חוק הגיוס, ואנו אובדי עצות... אין ספק, שזו תהיה זכות גדולה לתורמים להשתתף בקמחא דפסחא לעמלי התורה אשר בכולל.
אנו קוראים לכם להשתתף באחזקת התורה בכולל הייחודי "דורשי ציון". התורמים יוכלו לקבל במתנה חבילת מצות חבורה שמורות בהכשר בד"ץ העדה החרדית, מצות שנאפו מחיטה קדומה שלא עברה שום שינויים גנטיים, אותה החיטה שאכלו אבותינו לפני אלפי שנים וגם לפני מאה שנה. מצות אשר נקצרו, נטחנו ונאפו לשם מצת מצווה על ידי אברכי הכולל, תוך יגיעת התורה ודיוק ההלכה.
לחצו כאן וזכו לתמוך בעמלי התורה >>
ותיהנו ממצות משובחות ובריאות בטעם של פעם!