"טעינו, לא היינו צריכים להגיע לבני ברק, אסור להפוך מגזר לאויב, גם אם יש מחלוקת אמיתית ויש, מה שהיה לא יהיה", אלו הטקסטים ששמעתי ממובילי 'אחים לנשק' ימים לאחר שמחת תורה. האמנתי להם. במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
שעות לאחר הטבח הנוראי, ב'אחים לנשק' שינו כיוון, לפחות כלפי חוץ. הם הקימו חמ"ל שגרם לכולנו להתפעל. גם אני הגעתי לסיור במתחם הענק בתל אביב. התפעלתי. פרגנתי. בהמשך ראיתי את הפעילים שלהם ביישובי הדרום, מדי 'אחים לנשק' לצד חליפה שחורה, כולם מתנדבים. אחים אנחנו. הארגון זכה לתואר 'אחים לְנַשֵּׁק'.
בשיחותיי עם מקימי הארגון, השתכנעתי. אולי הם למדו את הלקח, כך חשבתי. הרי לחלוק מותר, אפילו טבעי. בוודאי בנושא כה טעון כמו חוק הגיוס. אבל עדיין, יש כללים, יש קודים. לשסות ציבור בציבור זה קו אדום. להגיע לפרובוקציה בבני ברק זה קו שחור. גם אם המקומיים קיבלו אותם בסבר פנים יפות בדמות טשולנט, עוגות ושתיה.
התנהלותם של אנשי 'אחים לנשק' תמוהה בין היתר בשל העובדה כי דווקא מי שסייע להם להגיע למעמד פטור ממס סעיף 46, הוא לא אחר מאשר יו"ר ועדת הכספים משה גפני, שספג ביקורת מבית על צעד זה. אינני בא לומר שהם מחויבים אישית לגפני בשל כך, אך מן הראוי היה להתנהל לכל הפחות בהגינות מינימלית.
למרבה הצער, חלפו מספר חודשים ונראה שטעיתי. טעיתי כשהאמנתי להם. התנהלותם הוכיחה כי הכל היה כלפי חוץ בלבד. ההוקרה על הפעילות המבורכת שלהם בתחילת המלחמה, קיימת, הארגון כארגון הינו פוליטי, שלא לומר פרובוקטיבי, זאת על רקע פעילותם בשבועות האחרונים נגד המגזר החרדי.
אודה ולא אבוש. התעמתתי עם חבריי למערכת. היו שאמרו כי כל פעילותם הינה מסווה למטרתם האמיתית והיא הפלת הממשלה כפי שאנו רואים כיום. אחד מחבריי טען כי לאחר ה'הכשר' שיקבלו אנשי אחים לנשק, הם יפעלו כנגד הציבור החרדי.
חייב להדגיש: 'אחים לנשק' לא מייצגים את משרתי המילואים, אלא חלק מהמשרתים, ודאי שלא את רוב המשרתים. רק בשבוע האחרון נחשפנו ללוחמי צה"ל במיל' שבדרכם לרצועה זעמו על השימוש בכותרת 'אחים לנשק' בזמן שלדבריהם ההפגנות שלהם רק מזיקות לאחדות ולמלחמה. רק השבוע נחשפנו לשלט ענק שהכינו לוחמים בתוך רצועת עזה ועליו נכתב: ״כנופיים אחים לנזק פוגעת בנו הלוחמים״.
ביום ראשון בערב הייתי בסמיכות לכנסת. לא היה ניתן לפספס את הקולות מההפגנה ההמונית של מתנגדי הממשלה. יצאתי להציץ, המונים היו שם. ולפתע הטלפון לא הפסיק לרטוט. דיווחים על מאות פעילי 'אחים לנשק' שהגיעו לשכונת מאה שערים בירושלים. כצפוי, במקום פרצה מהומת ענק. כוחות גדולים של לוחמי יס"מ ומג"ב הוקפצו לשכונה בכדי להפריד בין הניצים.
גם למי שהיה ספק, ברגע אחד נפל האסימון; 'אחים לנשק' נותרו אותם אנשי פרובוקציה. לא (רק) גיוס חרדים מעניין אותם אלא (בעיקר) עימותים אלימים עם הציבור החרדי.
אין שום תירוץ או הסבר מתקבל על הדעת לצעד הזה מלבד רצון להציג תמונות של מלחמת אחים. חילונים מול חרדים. ביצים שיושלכו ומקלות דגלים שיהפכו לאלות.
כשמובילי הארגון קיבלו את ההחלטה לצעוד למאה שערים, הם ידעו היטב מה הם עושים. הפיקו לקחים מהצעדות לבני ברק, שם מקבלים אותם בטשולנט וקולה. זה לא טוב, המגזר החרדי מצטייר כמגזר מכיל שמקבל את מתנגדיו בחיבוק וחיוך. ב'אחים לנשק' מחפשים תמונות מלחמה. מה עושים? בוחרים את השכונה הכי קיצונית במגזר החרדי, בשכונה בה מתגוררים כאלו שלא מכירים במדינה ואפילו לא מסכימים לקבל תקציבים מ"הציונים". שם בטוח נקבל תמונות של אלימות. יאללה, לצעדה לעבר מאה שערים.
הם צדקו. ההגעה לשכונה הקיצונית השיגה את המטרה. התקשורת הקדישה לפרובוקציה זמן שידור ארוך, הפושים לא הפסיקו להתקבל בטלפונים הניידים. הפעולה הצליחה. ערב שלם ויממה אחרי עסקו בצעדה.
אבל אירועי יום ראשון הפכו ל'גול עצמי'. גם מתנגדי הפטור ללומדי התורה התנערו מ'אחים לנשק'. תקפו את ההחלטה לצעוד אל לב השכונה הקיצונית. לכולם היה ברור שמדובר בפרובוקציה זולה ומיותרת שנועדה לעורר מלחמת אחים ולהציג תמונות אלימות.
למחרת, בצהרי יום שני, התארחתי ב'חדשות 12'. באולפן נכחו גם הפרשן הבכיר אמנון אברמוביץ', יאיר שרקי וגיא פלג. בצד השני ישב אייל נווה, מי שעומד בראשות 'אחים לנשק'. תחילה חשבתי שיהיה קשוח לשבת בדיון שכזה. אבל מהר מאוד הופתעתי.
אחרי עימות קצר, אברמוביץ' – שכבר הבהיר לפני כן שאינו מאמין שאפשר לגייס חרדי אחד בכוח - פנה לנווה בשידור: "למה אתה צריך את התוספת המיותרת הזאת הפרובוקטיבית, שזה נראה כמו אצבע בעין? לא מניעים בהתרסה".
בשלב מסוים נווה הוציא מפיו את המשפט הכי מנותק ששמעתי בימים אלו: "אנחנו רוצים להניע תהליך של ריפוי". כן, קראתם נכון, "תהליך ריפוי".
האיש שהוביל את הצעדה למאה שערים מעז לדבר על ריפוי. הוא יטיף לנו מוסר על שינוי ואחדות. הארגון שהוביל את הפרובוקציה הכי מכוערת שנראתה פה בחודשים האחרונים, הארגון שהחזיר את כולנו למחלוקת של ערב שמחת תורה ולאווירת מלחמת האחים, הוא זה שרוצה להוביל תהליך של "ריפוי". (גם אברמוביץ' העיר לו שכך לא מניעים תהליך שכזה).
אז לא, מר נווה. הציבור הישראלי זקוק לריפוי מהשסע שאתם מובילים, ואת זה לא אתם תעשו. כן, יש מחלוקת, בעיקר סביב סוגיית הגיוס, אבל מי שרוצה שחרדים יתגייסו לא מגיע לשכונה הכי קיצונית בחברה החרדית ומעורר מלחמת אחים.
והאמת, צודקים אלו הטוענים שסוגיית הגיוס לא באמת מעניינת חלקים מהאופוזיציה, כנראה שגם לא את 'אחים לנשק'. אותם מעניין הפלת ממשלת נתניהו, הא ותו לא. ואיך מפילים את ממשלת הימין? באמצעות לחץ בנושא חוק הגיוס, למנוע פשרות, להפעיל לחץ על גנץ וגלנט, וכך אולי להוביל להפלת הממשלה.
גם בסיעות החרדיות מזהים היטב את התוכנית להפלת הממשלה באמצעות חוק הגיוס. ראשי הסיעות החרדיות מנסים לקנות זמן בתקווה להגיע לנוסח חוק מוסכם שיעבור בממשלה ובהמשך בכנסת. הם יודעים שהסיכויים לכך לא גבוהים. ייתכן מאוד שבתום כנס הקיץ של הכנסת, הממשלה תתפרק וישראל תלך לבחירות. אבל כעת איש אינו רוצה לתת לפעילים הפוליטיים עם החולצות הירוקות את הניצחון האמיתי שלהם: פירוק ממשלת הימין, כאן ועכשיו.
ולסיום, חשוב להדגיש. בניגוד ל'אחים לנשק', יש אכן הרבה לוחמים שיצאו מרצועת עזה ושואלים מדוע המגזר החרדי אינו שותף לנטל. לא כולם מבינים את ערך לימוד התורה. איתם אכן יש מחלוקת אמיתית. אך אותם צריך לכבד, להעריך, לאהוב ולחבק. לנסות להסביר. בוודאי שלא ללעוג או להתעלם.