פרק ה' – מתוך 9 פרקים: אמש סיקרנו את דמותו של הרב אהרן ווירמש מחבר 'מאורי אור' (חי במפנה המאות 18-19, המוזכר פעמים רבות בספרי הפוסקים שלאחריו), עליו התבטא הגאן ר"י תמר (ב'עלי תמר') שנהיה צדוקי בסוף ימיו, עקב חברותו בסנהדרין של נפוליאון.
- נפוליאון רצה להקים מדינה יהודית בארץ ישראל ונתפס כ"משיח"
- קורות חייו והצלחתו של נפוליאון בדרך להקמת מדינת היהודים
- משיח השקר נפוליאון: הנסיגה שגנזה את החלום של היהודים
- הרב שעמד בראש הסנהדרין של נפוליאון - היה רפורמי או מגדולי ישראל?
הפרופסור מ'בר אילן': לא יתכן שהחיד"א ציטט רבאי רפורמי בספרו 'שם הגדולים'
הרב פרופ' יעקב שמואל שפיגל במאמרו[1] טען שביקורתו החריפה של הרב בעל 'עלי תמר' נובעת מכך שהוא לא ראה את ספר 'מאורי אור', וכל ידיעותיו בעניין הן מציטוטי אחרונים מספר זה.
לדברי רי"ש שפיגל, עצם זה שמרן החיד"א הזכיר את הרב ווירמש וספרו 'מאורי אור' בספרו 'שם הגדולים', היא טענה חזקה ביותר לטובתו, שכן החיד"א לא הזכיר רבנים שנויים במחלוקת [אף שמו של המקובל הרמח"ל שמוזכר בימינו בחיל ורעדה, הושמט מ'שם הגדולים' משום המחלוקת העזה כנגדו, י"ש].
רי"ש שפיגל מוכיח שדברי 'עלי תמר' שהרב ווירמש "בסוף ימיו" נעשה צדוקי, אינם מדויקות שכן החלטות הסנהדרין נקבעו 29 שנים לפני פטירתו, כך יוצא שההגדרה "בסוף חייו" לא מדויקת, והיה לו לומר שאולי עשה תשובה לפני מותו.
עוד טען, שהרי הרב 'עלי תמר' העתיק את הטענות כנגד 'מאורי אור' מ'אוצר ישראל', שדבריו הועתקו מאנציקלופדיה מאת לוי גינצבורג שלקח מהספדו של גרשון לוי שהיה חבר האקדמיה של מץ שהוא תמך ברפורמה דתית מתונה, ומה לנו לסמוך על דבריו?
רי"ש שפיגל מעיר שבעל 'עלי תמר' מבקר את בעל 'מאורי אור', בשעה שהוא עצמו מצטט את לוי גינצבורג שעליו אין עוררין שבסוף ימיו נעשה צדוקי, ועלי תמר מביאו מספר פעמים בספרו (למשל ברכות כח רע"א) "ובחידושי הר"ל גינזבורג פירש".
רי"ש שפיגל מסכם בסרקזיות שבעל 'עלי תמר' ציטט את לוי גינצבורג, כיון שאין באוצר ישראל ערך אודותיו...
רי"ש שפיגל דוחה על הסף טענות שמעמדו של הרב ווירמש הוא כצדוקי עקב גילוח (או רק סידור) זקנו, וכן הטענות שחלק על הרמ"א, ומביא שהיו גדולים וטובים שחלקו על הרמ"א מפאת שאין הוא משקף את מנהג אשכנז, כגון ר' חיים ב"ר בצלאל מפרידברג שחיבר ספר שלם 'ויכוח מים חיים' כביקורת על ספר חטאת לרמ"א.
רי"ש שפיגל אף ציטט את החתם סופר שכתב כי מנהגי אשכנז קדמו למנהגי פולין ולפסקי הרמ"א, ובכך אין לפגוע במעמדו התורני של בעל ה'מאורי אור' שחלק על הרמ"א (שו"ת חתם סופר החדשות, ירושלים, תשמ"ט, סימן י).
לגבי הטענה שהרב ווירמש תמך בלהתפלל בשפות זרות, הסיפור הוא כך. כשנפתח בית הכנסת הרפורמי בהמבורג פנו הרבנים לרב ווירמש שיצטרף אליהם בגינוי, והוא סירב בטענה שמי שאינו מבין עברית מוטב שיתפלל בשפה זרה מאשר שלא יתפלל כלל.
לגבי פסק זה של הרב ווירמש, טוען הרב שפיגל שאין הדבר ויכוח הלכתי אלא השקפתי, ולא שגה הרב ווירמש שפסק להיתר. מקסימום ניתן להתווכח האם לא ראה נכוחה את מטרת הרפורמים [וכידוע שהיו עוד מחכמי ישראל המובהקים שבשנים הראשונות לא עמדו נכוחה את מטרת הרפורמים, י"ש].
טענה נוספת שטענו מתנגדי הרב ווירמש, שהוא זלזל בכיסוי הראש. הדבר היה כאשר מונה לרב זמני של מץ, והוא נשבע אמונים למלך ולחוקיו, ואחד מחברי הרבנות ביקשו לחבוש כיפה כי מדובר בטקס דתי.
אותו רב נענה בציטוט הנביא מיכה (ו ג) "עַמִּי מֶה עָשִׂיתִי לְךָ וּמָה הֶלְאֵתִיךָ" וביאר וציטט מדרש רבה, שהקב"ה אומר לישראל איזה צער גרמתי לך, האם דרשתי ממך שתופיע בגילוי ראש בבית כנסת ובית המדרש? טוען הרב ווירמש שאם הקב"ה לא דורש מאתנו את המחווה הזו, אין הוא רואה בכך עלבון, ונשבע בגילוי ראש.
מבאר רי"ש שפיגל שכוונתו של בעל ה'מאורי אור' לויקרא רבה (כז ו), ושאלת כיסוי ראש נדונה בפוסקים רבות, וכך כתב הרב ווירמש בספרו באר שבע (דף טו ע"ב) על דברי השולחן ערוך (או"ח סימן ב) "אסור לילך בקומה זקופה ולא ילך בגלוי ראש [ע"כ דברי השו"ע] נשמר בלשונו שגילוי ראש לא איסורא..." ועי"ש שמביא עוד פוסקים בעניין זה, וטוען רי"ש שפיגל שיתכן שמותר אף להזכיר את השם בגילוי ראש, וכך הוא מוכיח שיש ביסוס הלכתי למנהגו של הרב ווירמש. יצוין שהיו מיהודי גרמניה שהלכו יום יום ללא כיסוי ראש כשיטת הרב ווירמש.
פקפוקו של הרב ווירמש במנהג גניבת אפיקומן ואמירת חד גדיא
בספרו כתב הרב ווירמש לגבי גניבת אפיקומן: "אינו כן רק גונבים מתחת הכסת, והוא מנהג בדוי והבל ובגוים נשמע שהיהודים לומדים את בניהם לגנוב זכר ליציאת מצרים" (עוד למועד [חלק ממאורי אור] דף קעח ע"א).
את הביקורות כנגד 'מאורי אור' שרצה לבטל את מנהג גניבת האפיקומן, מצנן רי"ש שפיגל, ומצטט עוד מגאוני ישראל שרצו לבטל המנהג, כרח"י בכרך ב'מקור חיים' (סימן תעז ס"א) שכתב "מנהג שהתינוקות גונבים האפיקומן הוא לחבב המצוה, ומכל מקום יש פנים למחות ולבטל המנהג".
וכך כתב הגאון ר"ג ציננער (נטעי גבריאל כל הלכות פסח, ח"ב, ירושלים תשס"ב, פרק פג סי"ח) "נתפשט המנהג שמניחין התינוקות לחטוף האפיקומן... ויש המפקפקים וסוברים שאין לנהוג כן" ובהערה כותב שמנהג חב"ד, ובית בריסק וכן אצל חלק מהספרדים, וחסידות קרלין, סקווירא נדבורנא האדעס קאלשיץ והחזון איש להקפיד שלא לגנוב אפיקומן.
וכן כתב רמ"י וינגרשטן שהגר"ח מבריסק, וכן המשנה ברורה לא הזכיר מנהג זה (הסדר הערוך, ירושלים תשנ"א, ח"א, פנ"ז סעיפים ה ו, עמ' שלז, ובהערות 21 22).
לגבי הטענה שהרב ווירמש התנגד לאמירת חד גדיא - מוכיח רי"ש שפיגל שהרב ווירמש בעצמו כתב פירוש על שיר זה בהגדה של פסח, אולם הוא התנגד שידפיסו את חד גדיא בלע"ז ויאמרו אותו בלע"ז הואיל ושיר זה אינו מובן כפשוטו, ולכן עדיף שלא לתרגמו כדי שאנשים שאינם ראויים לא ילעגו לשיר זה.
בפרק הבא נמשיך ונעסוק בסוגיה זו, של דמותו התורנית של הרב אהרן ווירמש, ואלו רבנים בני דורנו החשיבוהו כאחד מגדולי ישראל?
לקריאה נוספת:
- הרב יעקב שמואל שפיגל, 'על היחס של ר' אהרן וירמש' (ירושתנו ספר שלישי תשס"ט).
- הרב מ' קטן, 'הרב אהרן וווירמש ותלמידו אליקים כרמולי', ארשת ב (תש"ך), עמ' 190 – 198.
•
[1] הרב יעקב שמואל שפיגל, 'על היחס של ר' אהרן וירמש' (ירושתנו ספר שלישי תשס"ט).
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com