בתקופה זו שבה כולם עסוקים בעסקת החטופים שנידחת שוב ושוב, יש בנותן טעם להביא עסקת חטופים נוספת שכמעט ונדחתה מסיבה מעניינת.
מגדולי חכמי סלוניקי שביוון היה הגאון רבי שמואל דִי מּוֹדִּינַא המפורסם בספרו 'שו"ת מהרשד"ם', אשר חי ופעל במאה הט"ז.
שאלה שהובאה בחלק חושן משפט (סימן שד"מ), אודות שודדי ים ששבו ספינה, עם יהודים רבים, ובאותה ספינה היה גם סחורה יקרה של משי של עשיר יהודי אותו מכנה המרשד"ם כ'רבי' יחיאל שאקי שלא היה באותה ספינה.
השלטונות השתלטו על ספינת השודדים שבתוכה היו השודדים ועמהם בני הערובה השבויים, ואילו חלק מהשודדים ברחו עם שאר השבויים ועם הסחורה.
וכך לשון המהרשד"ם:
"מעשה היה שרבי יוסף בר שלמה יצ"ו היה בתוך דוגית אחת עם יהודים אחרים... ורצה העוון ונשבו ולקחו להם וכל אשר להם.... והנה החומל יתברך חמל עליהן באופן שבאמצעות אדוננו המלל יר"ה על ידי השררה מויניציה לוקחו קצת מהשבאים והנם תפוסים עד יתנו היהודים השבויים וכל הסחורה שלקחו".
הסיפור היה שבאו השלטונות במשא ומתן עם השודדים השבויים שהם ישוחררו ללא עונש תמורת החטופים שנמצאים אצל השודדים שהצליחו לברוח. דהיינו עסקת חילופי שבויים.
מי שניסה למנוע את אותה עסקה, היה מיודעינו העשיר ר' יחיאל שאקי שדרש בתוקף שהשודדים יחזירו את סחורתו היקרה טרם עסקת שחרור השבויים, כך שהעסקה התעכבה, למרות שאומללים אלו זעקו: "האם אנחנו נמות בשביל המשי של ר' יחיאל?!".
ונשאל המהרשד"מ האם מחויב ר' יחיאל לוותר על המשי שלו, בשביל השבויים, "וכי למה יפסיד ממונו?".
(יצוין שמחיפוש בתוכנות המחשב בהם מאוגדים ספרי שו"ת, מצאתי תוצאות רבות בספרות השו"ת העונות לשם "יחיאל שאקי", רובם עם תואר ר' 'סוחר' וכו'. וכך נראה ששאקי הנ"ל נהנה ממעמד גבוה אצל המהרשד"מ ועוד חכמי דורו).
המהרשד"מ כתב בתשובתו שהעשיר ר' יחיאל שאקי חייב לוותר על ממונו כדי להציל את החטופים, והביא ראיה מדברי הגמרא בבא קמא (דף קי"ז ע"ב), על ההוא גברא שהעלה חמורו לספינה, וע"י החמור התחילה הספינה לטבוע. ופסק רבה שמותר להשליך את החמור למים משום רודף, וע"פ זה י"ל שגם העשיר המעכב את עסקת השחרור דינו כרודף.
מקשה גאון בן דורנו רבי יהודה אריה לורנץ בספרו 'משנת פיקוח נפש' (סימן נ') שדבריו של המהרשד"מ תמוהים ביותר. שהרי החמור שבספינה הוא הרודף שהרי הוא זה שמטביע את הספינה, והוא כמו אדם שהולך להטביע את חברו. אבל העשיר שאקי לא הוא הרודף, אלא השודדים הם הרודפים, ובעל הרכוש לא שייך בכלל למעשה הרדיפה (ועין בספרו באריכות).
בנושא זה דנו רבים מהאחרונים, לכאן ולכאן, ונקודת הוויכוח בפולמוס זה מהו דין 'רודף'. האם 'רודף' הוא רק אדם שרודף אחרי יהודי במטרה להורגו, או גם מי שרק גורם לכך - דינו כ'רודף'.
בתקופת השואה הנוראה כשיהודים התחבאו במרתפים והנאצים ערכו אחריהם חיפוש, היו תינוקות שבכו. ישנם מקורות נוראים המראים שלא נותרה ברירה להורים אלא לחנוק רח"ל את התינוקות כדי שהנאצים לא יגלו את כולם וירצחו אותם.
ישנם מהפוסקים שדנו באירועים מצערים אלו, והם כינו את תינוקות אלו בדין רודף. אירועים אלו התרחשו גם בפרעות תרפ"ט כשיהודים ברחו ממושבות הסמוכים לכפרים ערבים לריכוזים יהודים בטוחים בשעת לילה מאוחרת (כגון המושבה הרטוב שם כמעט אירוע כזה התרחש).
למעשה האחרונים דנים בארוכה האם 'רודף' בגרמא נחשב רודף או לא. סוגיה זו היא ארוכה מיני ים. ה'אמרי משה' וה'אחיעזר' דנים בדין זה והביאו ראיה מסוגית 'אשו משום חיציו או משום ממונו, שאין דין של 'רודף' בגרמא (ראה אחיעזר סימן יט אות ג.)
נסיים בשאלה: האם נידון זה קשור לעסקת החטופים בימינו?!
מאמר זה נכתב מתוך ציפיחה ותפילה לסיום המלחמה, ובביאת משיח צדקינו, והקמת בית המקדש בב"א.
- ישר כח לידיד נפשי הרה"ג ר' רפאל רפפורט, עורך תורני שידיו רב לו בשו"ת וספרי רבותינו ראשונים ואחרונים, ששלח לי פנינה נאה זו.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com