מעשה שהיה, שפנה חסיד סאטמר אל האדמו"ר מקרעטשניף ואמר לו, שעם ישראל מצוי בגלות. האדמו"ר הגיב ואמר לו שהרי ספר הזוהר הקדוש כותב מפורש שהדר בארץ ישראל אין זו גלות והמדובר גם כאשר אין בית המקדש בנוי, ואיך יכול לומר כדברים האלו? החסיד סאטמר הגיב ואמר שכנראה מדובר בקטע זוהר שיד משכילים זייפה.
הזוהר הקדוש
ספר הזוהר הקדוש הינו יצירה אדירה ועמוקה ביותר בתורת ישראל, שכתבו התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי, ואשר היה גנוז מאות רבות של שנים, עד שהמקובל רבי משה ליאון שחי ופעל בקסטיליה שבספרד (נפטר בשנת ה'ס"ה 1305) הפיצו להמונים.
המידע המעניין הקשור ב'קדמות הזוהר', הובא בגיליון 'קדושת ציון'[1] היוצא לאור ע"י אגודת 'קדושת ציון' שפועלת להעמיק את תודעת המרכזיות של ארץ ישראל ביהדות החרדית. אלו בקרו במעונו של כ"ק אדמו"ר מקרעטשניף רבי דוד משה רוזנבוים בקרית גת בליל י"ח לעומר תשפ"ב.
המשלחת התקבלה בחביבות אצל האדמו"ר אשר ידוע בחיבתו ואהבתו היוקדת לארץ ישראל וקדושתה.
בין שאר דברי התורה שאמר האדמו"ר בשבח ארץ ישראל לחברי המשלחת, היה ציטוט מקטע בזוהר (פרשת ויחי ח"א ריד:) ממנו משמע שהדר בארץ ישראל אין זו גלות והמדובר שהוא גם כאשר אין בית המקדש בנוי, וכך לשון הזוהר: "דְּלָא אִתְקְרֵי גָּלוּת, אֶלָּא לְמַאן דְּאִיהוּ דָּר בְּאַרְעָא נוּכְרָאָה, אִינוּן אִתְקַרְיָין גָּלְיָין".
בעלון נטען שהרבי סיפר וחיוך על שפתיו, שאמר פעם לאחד מאוהבי הגלות ומקדשיה את מאמר הזוהר הזה [וכוונתו ליהודי שמזדהה עם השקפתו של הרה"ק מסאטמר רבי יואל זי"ע], ונענה ההוא ואמר לו, הלא ידוע ששלטה יד משכילים בדברי הזוהר...
בעלון 'קדושת ציון' התייחסו לטענה זו של אותו יהודי, וענו שבפירוש 'מתוק מדבש' (כרך ד עמוד שסג) הביא מהרמ"ז וספר אור הלבנה, שמצאנו הגהות רבות להאריז"ל במאמרים אלו, ועליו בוודאי ראוי לסמוך שמאמרים אלו הם מספר הזוהר, ולא שלטה בהם יד משכילים.
בשולי דיון זה, נציין שעל חלקיו הנוספים של הזוהר, כגון 'רעיא מהימנא', ו'תיקוני זוהר' יש הסבורים שלא רשב"י חיברו, וכך התבטא כ"ק אדמור מגור ה'אמרי אמת' (הובא ב'דעה חכמה לנפשך' הגרי"מ מורגנשטרן יתרו תשפ"ב), וכך סבר גם הגה"ק רבי דניאל פריש בעל 'מתוק מדבש'[2].
קדם להם 'שר בית הזוהר' הגה"ק רבי יצחק אייזיק יהודה יחיאל סאפרין האדמו"ר מקאמאַרנא שכתב ש'רעיה מהימנא' זה לא מרשב"י אלא מאחד הגאונים שנתגלתא לו שנשמת רשב"י (מובא במבוא לזוהר של 'מתוק מדבש').
מאמרו של אלי דן "המסתורין של "הזוהר" ששינה את פני היהדות", שפורסם בל"ג בעומר תשפ"ב, בלעדי ב'כיכר השבת', חשף טיפה מן הים על הפולמוס התורני בעניין 'קדמות הזוהר".
בעבר פרסמנו על יחסו של מרן הגר"ע יוסף לתלמידיו של מארי ר' יחיא קאפח. הגר"ע יוסף סבר שכיוון שהזוהר היה גנוז שנים רבות, ואחר מצאו בו כל מיני קושיות - לכך אי אפשר לדונם ככופרים.
מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי התייחס לטענה אחת של היעב"ץ (אחת מ-280 במספר) כנגד הזוהר, ולגבי הקטע המפורסם: "מאן פני אדון ה? דא רבי שמעון בר יוחאי", - שממנו משמע שכותב הזוהר הגדיר את רשב"י כאלוה, ויעב"ץ סבר שקטע זה הוא ניאוף וגידוף, תירץ הגר"ח קנייבסקי שמדובר על השכינה שנמצאת עם הצדיק, ולא שהצדיק הוא השכינה, וכפי שחז"ל התבטאו בתלמוד ירושלמי.
האדמו"ר רבי נחמן מברסלב בספרו חיי מוהר"ן סימן רע"ח התייחס לטענות כנגד 'קדמות הזוהר', והסביר שרשב"י התגלה לתלמידיו לאחר פטירתו וגילה להם "כמה תורות".
• •
[1] ס"ו תמוז אב תשפ"ב.
[2] על ה'רעיה מהימנא'. על ה'תיקוני זוהר' יעוין בהערות הגר"א
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com