מערכת הבחירות הסוערת שהעסיקה בעיקר את הציבור החרדי, עוד תילמד בעיון ולפרטי פרטים. אך נראה שהמערכה בבית שמש יכולה ללמד אותנו כמה נקודות שאפשר להבחין בהן עם סיום ספירת הקולות.
בית שמש שמשכה אליה הפעם לא מעט תשומת לב ציבורית, אינה אותה העיר שניגשה לבחירות לפני חמש שנים. בשנים האחרונות הצטרפו אליה עשרות אלפי תושבים חרדים, בעיקר צעירים חסידים וליטאים, מירושלים, חיפה, מודיעין עילית ועוד. לא מעט מהם בחרו להגר אל העיר בגלל אפשרויות החינוך המגוונות שהיא מציעה. מחינוך חסידי על טהרת האידיש, דרך חיידרים ובתי ספר איכותיים של החינוך העצמאי ובני יוסף, ועד בתי ספר ממלכתיים חרדים וישיבות תיכוניות חרדיות ברמה תורנית גבוהה.
למעשה בית שמש החזירה את אפשרות הבחירה לתושב החרדי. לכולם יש מקום חרדי קלאסי או קנאי, שמרן או מודרני. אך האם זה מספיק על מנת לבוא לידי ביטוי גם בדפוסי ההצבעה בבחירות? בעיניי זו הייתה השאלה שעמדה במרכז המערכת הנוכחית. האם תימשך ההתנהלות הפוליטית כפי שהורגלנו אליה בעשרות השנים האחרונות, כאשר המפלגות הגדולות מנהלות את האירוע ברמה הארצית ולמעשה האזרח נדרש להצבעה שהיא בעיקר הצהרה זהותית, או שמא יש מקום וביטוי לצרכים יומיומיים כמו שיפור מערכת החינוך, דגש על פתרונות תעסוקה ועוד צרכים הדורשים את התייחסותו של האזרח החרדי.
כתושב די חדש בעיר בית שמש, נקלעתי אל מערכת הבחירות הנוכחית בלי הרבה מידע והכנה מראש. כך זכיתי למבט מן הצד, כמו תייר המתבונן במתרחש בעיניים סקרניות ובלי לשפוט את הנגלה לעיניו.
ואם בבחירה עסקינן, בבית שמש רצו זו לצד זו לא פחות משש מפלגות חרדיות רלוונטיות. כאשר 'דגל' הליטאית, 'ג' ו'כח' החסידיות ו'שס' הספרדית – במרכז, בעוד 'עץ' של הפלג הירושלמי ו'דרך' המפלגה הכלל חרדית – בקצוות.
חלק מהמפלגות נקטו באסטרטגיית קמפיין שלילית (נגד מועמד מסוים, נגד מוסדות חינוך מסוימים וכו') בעוד חלק אחר התמקד במסרים חיוביים (בעד תעסוקה, בעד מוסדות חינוך מגוונים, בעד תרבות וספורט וכו'). כל בר דעת יודע שלא קל לסחוף מצביעים עם מסרים חיוביים ועדיין בשורה התחתונה, לאחר ספירת המעטפות הכפולות אפשר לראות שהציבור בבית שמש בחר במתינות ודחה את הקיצוניות.
כך נוצר מצב שראש העיר לשעבר, שנהנה מתמיכת החסידויות הגדולות לצד תמיכת הפלג הירושלמי, שהתמקדו בקו נוקשה למדי, מצא את עצמו בתחתית הרשימה לראשות העיר. בעוד המועמדים האחרים שהתמקדו בצרכים של התושב, ממשיכים לסיבוב השני.
בנוסף, מפלגת 'בני תורה' שחלק ניכר מהקמפיין שלה התמקד באנטי מודרניות והצגת האחרים כפשרנים ("מישהו צריך לומר את האמת"), מצאה את עצמה מחוץ למועצת העיר בעוד המפלגה החדשה 'דרך', המכילה נציגים מכלל העדות והחוגים, נכנסה עם שני נציגים.
ניצנים נוספים למגמה הזו נראו גם בריכוזים חרדיים נוספים כמו בבני ברק עם כניסת מפלגת טז לצד הנציג החרדי מטעם הליכוד, ובקרית יערים עם תנועת התושבים 'שץ' שבחרו ואף זכו לרוב במועצה.
האם ניתן לומר שהציבור החרדי של שנת תשפ"ד, עובר מזכות הצבעה לזכות בחירה או שמא מדובר בתופעות נקודתיות ובנות חלוף? ימים יגידו.