הי, אני ערן (36) גר במרכז הארץ, נשוי לקרן (31).
אחרי השירות הצבאי חיפשתי את עצמי, את האמת.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
התחלתי ללכת לשיעורי תורה בקביעות ולהכיר את דף הגמרא עליו שמעתי תמיד מרחוק. משם נכנסתי לישיבה לבעלי תשובה, והתמכרתי. לימוד הגמרא כל כך העסיק אותי, והתקדמתי לאט לאט אבל בטוח. ארבע שנים הייתי בישיבה, ואז הציעו לי את קרן רעייתי תחי'.
שנינו באנו מאותו כיוון, לא היה ספק בכלל.
התארסנו.
קיבלתי המון מהישיבה: החברים, האוירה, ובעיקר ראש הישיבה שלי. הוא היה הדמות המרכזית והמשמעותית בחיי, וכל צעד שעשיתי היה על פי עצתו.
השיחות שלו בישיבה נתנו לי המון, השגות בהבנת מהות החיים, צייתנות וכבוד לתלמידי חכמים, וחיבור גדול לכל דבר שעשיתי בעבודת ה' שלי. בזכות השיחות הללו, הכל היה חזק ואמיתי אצלי.
בתקופת האירוסין שלי, הייתי מנצל כל רגע במחיצתו. הייתי ממתין לו אחרי השיעור שלו לשוחח עימו, מלווה אותו הביתה, נכנס לחדר שלו בישיבה ומשוחח על המשך חיי, העיקר להשיג עוד רגע לצידו.
יום אחד קרה משהו שבלבל אותי לגמרי.
ישבנו יחד בחדר, והוא ענה לטלפון. בשיחה שמעתי יהודי ששאל אותו שאלה. תוכן השאלה היה על עניין מסוים שאחד מגדולי הדור אמר את דעתו.
השיחה הסתיימה, ועימה גם הערצתי אליו.
מאותו רגע הרגשתי מבולבל לחלוטין. איך ראש הישיבה שלי שהוא כל עולמי הרוחני, זה שתמיד דאג לדבר על דעת תורה ועל שמירה על כבודם של גדולי הדור, זה שמסר שיחות על "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" פתאום מדבר בזלזול כזה ברגע של אמת על אחד מענקי הדור?! הרגשתי כאילו עד עכשיו הכל היה שיחות אוירה בלבד.
הרגשתי פתאום ריחוק גדול, איך אוכל לשאול אותו שאלות מעתה ואילך, הרי הוא כבר לא כשיר מבחינתי.
זה העסיק אותי מאוד, ומאז זה היה תמיד בראש שלי. זה גרם לי לחוסר אמון גדול, כי בשבילי ראש הישיבה היה מורה דרך לחיים נכונים ולדוגמא אישית, פתאום אני מגלה שהעסק לא בדיוק כמו שחשבתי.
אחד המתפללים אצלינו בישיבה, ר' יואלי שמו.
הוא מגיע לשבתות להתפלל ולשמוע את שיחותיו של ראש הישיבה מידי שבת. הוא חרדי בוגר ישיבה ידועה, חשבתי שבטח הוא יכול להסביר לי את העניין, אז שאלתי אותו ברחל בתך הקטנה, איך ראש הישיבה שלי מתנהג כך, מה הפשט?
"תראה", ענה לי יואלי, "יש לי מה לומר לך, אבל אני חושש שלא תבין אותי היטב, אז עדיף שלא אגיד", הוא חתם בחיוך. זה בכלל סקרן אותי. "לא לא, תסביר לי מה קורה כאן?", התעקשתי.
יואלי הסתכל עליי בפנים חתומות ואמר: "ערן, תעשה לעצמך טובה, תישאר בעל תשובה, תיזהר להיות חרדי".
• • •
נישאתי בשעה טובה לקרן רעייתי היקרה תחי', המילים של יואלי לא עזבו אותי, הם פגשו אותי בכל רגע בחיי. חלה אצלי ירידה בהתלהבות בעבודת ה' שלי, הרגשתי שהאדם הגדול הזה שהוא כל עולמי הרוחני, פצע אותי, האמון ירד.
אבל הבנתי משהו.
כל הפרשנויות להתנהגויות של אנשים חרדים שלא מקובלים לפי האמת הפשוטה, הם בכדי שהם יוכלו להמשיך להתקיים. ואני, אני סתם מפריע להם להתקיים, אני סתם מטריד את הנשאלים בשאלות שהם עצמם לא יכולים לענות לי.
אבל הציק לי שזה המצב, כאב לי שיוצא מזה שהעולם החרדי יכול להרשות לעצמו, יש לו זכויות מיוחדות והוא הסיפור האמיתי, ואני, שעובד את ה' בתמימות, הופך להיות פחות אקטואלי.
אני מתאר לעצמי שחרדי מצוי שקורא את הדברים כאן אומר לעצמו אחד משני הדברים: א. "אתה צודק, אבל זה המצב מה אפשר לעשות". פרצוף של חוסר נוחות, כאילו "אופסס... הבחורצי'ק עלה עלינו". ב. "מי הוא בכלל החצוף הזה שמנתח אותנו? שימשיך להתחזק, ללמוד הלכות, לקרוא תהילים וללמוד ביאורי מילים".
את האפשרויות הללו אני לא מנחש סתם, פשוט אמרו לי אותם.
• • •
כשנכנסתי לעולם החרדי, פגשתי בדמות שסידרה לי את הכל. זה היה רב בית הכנסת שלנו, בוגר ישיבה ליטאית ידועה, אבל הוא ידע בדיוק מה לומר לי, הוא הצליח ליישב את ליבי. הוא אמר את האמת, גם אם היא על חשבון הציבור ממנו הוא בא.
הוא הסביר לי: "הגדרה של 'ציבור חרדי' היא: ציבור שמרני, המקפיד על קלה כבחמורה. ויש עוד סוג של ציבור, זה הציבור שקצת קשה לו ולא מצליח ללכת לפי הכללים, הוא ציבור אחר, הוא לא אותו ציבור חרדי אותנטי. לעולם אל תנסה לשפוט ולהבין כל אחד כשאתה פוגש, כי לכל אחד יש את הניסיון שלו ואת הקושי שלו בעבודת ה'.
"כמו שאין רופא שמזלזל בחוקי הרפואה והוא יקרא רופא הכי טוב ושמרן, כך אין חרדי שהוא פחות שמרן ויקרא חרדי יותר רלוונטי. אתה צריך להבין שהיצר הרע שלך הוא לא היצר הרע שלו, וכל אחד עם העבר שהוא סוחב על גבו מנסה להמשיך ולשרוד כאן עם ניסיונותיו ותחלואי ליבו.
"כשיש אדם עם נכות שאינו יכול לעשות משהו שכולם עושים, אתה כועס עליו? לא! גם כאן אותו הדבר.
"התורה שלך ושל כל אחד היא אותה התורה, ועל כל אחד חובה לציית ולחיות אותה. אם יש מי המנסה לחיות אותה כרצונו, זה עניין שלו עם הקב"ה ולא עניין שלך. את כל האנרגיות שלך תשמור לעבודת ה' שלך, בצורה הטובה והמקורית ביותר".
• • •
כרגע, אחרי שנים רבות שאני פוגש חבר'ה מתחזקים, אני נזהר להעביר הלאה את מה שאני עברתי, שגם אם משהו בציבור החרדי בו אני חי, מובן לי ואני חי את זה, יש מישהו שמתקדם כאן, והכל צריך להיות סטרילי ושביר כל כך.
אנחנו כציבור חרדי לא מודעים להשפעה שיש לנו על אלו המתקרבים לה' יתב', ואם אנו לא מתנהגים לפי איך שצריך להתנהג, חשוב שנסביר להם שיש לנו חולשות, יש איזו נכות שאנו צריכים להיפטר ממנה, וזה לא מה שצריך להיות.
הכנות הזו נותנת להם להבין שהם במסלול הנכון, זה מקל מעליהם את הדרך, וחוסך להם סתירות ותהיות. כל הסבר והצדקה שלנו להתנהגות לא חוקית שהם רואים אצלינו, מנמיכה את האפשרות שלהם להיכנס לעולם התורה באופן בטוח.