עירנו חדרה איבדה השבוע את ענק הרוח ששימש בכתר ההנהגה הרוחנית של העיר במשך למעלה מיובל שנים, ה"ה מו"ר הגאון הגדול רבי דוד יחיאל ורנר זצוק"ל.
במשך 25 השנים האחרונות זכיתי לקרבתו. כל צעד בפעילותי הציבורית מיום הגעתי אל העיר נעשה בברכתו, בעצתו ובעידודו. החל מהקמת ביהמ"ד לקירוב לבבות, דרך הוראות שונות במסגרת הרבנות, ועובר להקמת מוסדות החינוך ושאר הפעילות הציבורית בה אני עוסק גם בימים אלה.
התחושה קשה, ובמילה אחת: יתמות!
החל משעות הערב של יום ראשון בהן הגיעה הבשורה הקשה והמרה על הסתלקותו, אני חש תחושה עמוקה של יתמות. זכיתי לראותו בשיא כוחו במשך השנים, וזכיתי לשהות במחיצתו גם בשבועות האחרונים לחייו.
עוד רבות ייכתב ויסופר אודות הרב זצוק"ל, על מפעליו ופעליו, על דמות שהקרינה הוד קדומים, בתורתו ויראתו – על כל הסובבים. כעת אתמקד בפרט מסוים, בו אנו עוסקים בפרשת השבוע.
• • •
התבקשתי ע"י בני המשפחה להנחות את מסע הלוויה שיצא מהיכל בית מדרשו "יד זאב" בשכונת שלמה, שעל הקמתו טרח ללא לאות, ואכן המקום היווה עבורו מקור של נחת בבחינת אל המנוחה ואל הנחלה, אחרי עשרות שנות נדודים שעבר הכולל החשוב 'ברכת שמואל' שבנשיאותו.
לא יכולתי לסרב, אך מאידך גם לא יכולתי כמעט לפצות פה אל מול מיטתו של הרב זצוק"ל. נקודה אחת אותה העליתי הייתה סביב הקמתו של היכל ביהמ"ד. לא מעט שנים, והרבה מאוד מאמצים נעשו סביב הקמת מקום תורה ותפילה מפואר זה, שהשנה עוד זכינו לחגוג יחד עם הרב זצ"ל עשור להקמתו.
אנו עומדים כעת כשבוע לפני הבחירות המוניציפליות, כחבר מועצה עסקתי ברבות השנים מול כמה ראשי עיר שכיהנו בחדרה, הזכרתי לברכה את ראש העיר לשעבר חיים אביטן שבעידודו ועזרתו נבנה ההיכל. זכורני כיצד הגיב מר אביטן בנחרצות; לכבוד הרב צריך להיות היכל גדול עם רחבה רחבת ידיים, בית כנסת ובית מדרש כיאה וכראוי! ואכן, אמר ועשה, והיה שותף מלא ומוביל לעניין.
עבדתי במשך השנים עם 4 ראשי עיר, וכל אחד מהם, לאחר סיום תקופת כהונתו ידע לשמוח עם עוד מקום של חינוך ורווחה, תורה ותפילה שזכה להיות שותף בהקמתם, כמקום של העברת מסורת היהדות המפוארת! כי בסופו של דבר, כולם יודעים שזה הדבר האמיתי, וזה הדבר שנשאר מכל הפוליטיקה.
• • •
בפרשת השבוע אנו קוראים על התרומה להקמת המשכן, הזכות הגדולה שניתנה לכל אחד מישראל להיות שותף פעיל בהקמת מקום השראת השכינה בישראל. הפסוק מדגיש את החלק שאנו עצמנו נתרמים מהנתינה שלנו, וכפי שנאמר "ויקחו לי תרומה", ולא נאמר ויתנו לי תרומה.
מי שזוכה לקבוע את שמו לדורות כחלק מהקמת המשכן, הוא המקבל, ולא הנותן!
החכמה שלנו היא לדעת לנצל את ההזדמנות, לראות את העתיד. כל תרומה שאנו משקיעים למען עתיד כלל ישראל, אם זה בהקמת ביכנ"ס ובימ"ד, בית חינוך או מועדון ילדים ונוער. כל פעולה שנועדה להעמיד את המשכיות הדורות במסורת המפוארת שלנו, אם זה עזרה והכוונה של משפחות מאותגרות או תמיכה ועזרה פיזית לנוער מתמודד כדי שיוכל להמשיך את דרכו בשרשרת הדורות, זו היא התרומה שלנו לבניין המשכן לדורות, וזו היא הזכות העצומה שנשארת לנצח!
• • •
זו הדרך אותה הנחיל לנו הרב זצוק"ל לאורך כל השנים, בהנהגתו האצילית המיוחדת ששילבה אכפתיות אמיתית להנחלת המסורת, מתוך תקיפות הדעת מחד, ובנעימות ודרכי נועם באהבה רבה מאידך.
בסיום הדברים אזכיר שזכינו ובחודשי חייו האחרונים האציל את ברכתו על רשימת 'המחנה המאמין' המאחדת את כלל ציבור שומרי המצוות והציבור המאמין בחדרה. כמה שמח הרב לראות את האחדות בין המפלגות בעיר.
אין ספק שמשמים הרב זצוק"ל יהיה מליץ יושר לכל הפועלים והשותפים להצלחת האחדות ולכלל תושבי העיר חדרה אותם כה אהב - יחד שבטי ישראל.