ההיסטוריה מוכיחה: כשרצינו לחיות בהרמוניה עם הגויים, דווקא אז חווינו את האכזריות

אף פעם לא אהבו אותנו במיוחד בעולם. החל באירוע האנטישמי הראשון בהיסטוריה כשמלך מצרים רואה בנו גייס חמישי, דרך שנאה ורדיפות אינספור ועד ימינו בבית הדין למשפט בינ"ל בהאג.

איני מתיימר להתחרות עם המומחים לחשבונות שמיים היודעים לנקוב בסיבה המדוייקת לכל אירוע גדול כקטן הפוקד את הכלל או את הפרט, אלא להציע לקח חשוב שכדאי לנו ללמוד משעבוד מצרים לאירועי שנאה אחרים.

מהתיאור 'ותמלא הארץ אותם' המופיע בפסוק שלפני השעבוד, נראה כי בני יעקב מרחיבים את נוכחותם מעבר לחומות הגטו של ארץ גושן ומבקשים להתערות במצרים, ומכאן מתחיל התהליך. כך גם מפורש במדרש: "כשמת יוסף הפרו ברית מילה, אמרו נהיה כמצרים. וכיון שעשו כן הפך הקדוש ברוך הוא האהבה שהיו המצריים אוהבין אותן לשנאה". כלומר, הגורם לשנאה הוא דוקא רצון בני ישראל להרמוניה עם מצרים גם במחיר איבוד הזהות העצמית.

דברי חז"ל (רבה בהעלותך) על אופן שיעבוד מצרים ממחישים כיצד דווקא רגש הפטריוטיות של בני ישראל במצרים הוא זה שגלגל עליהם את השעבוד:

נטל [פרעה] סל ומגריפה, מי היה רואה את פרעה נוטל סל ומגריפה ועושה בלבנים ולא היה עושה, מיד הלכו כל ישראל בזריזות ועשו עמו בכל כחן… כיון שחשכה העמיד עליהם נוגשים ואמר להם חשבו את הלבנים… כזה אתם מעמידים בכל יום ויום.

ההיסטוריה רווית הדם של עמנו הוכיחה שוב ושוב כי אירועי השנאה האכזריים ביותר היו דוקא בתקופות בהן ביקשו היהודים הרמוניה עם העמים סביבם. ניתן לציין את אמצע המאה ה-19 בה השמיעו חברי תנועות השכלה באירופה קולות המבקשים לוותר על הזהות היהודית למען יצירת הרמוניה מוחלטת. בין היתר בכתביו המוקדמים של הרצל ובאמירתו הזכורה לשמצה של יל"ג 'היה יהודי בביתך ואדם בצאתך'. ואת סופה העקוב מדם של מאה זו בפרעות המכונות 'הסופות בנגב'.

אפשר לדון אם מדובר בתופעה סגולית או לא. כך או כך, כדאי לנו ללמוד מכך משהו על המאמץ המתיש והכושל למצוא חן בעיני העולם: כל עוד לא נשמר את הזהות שלנו, המאמץ הזה לא יניב פירות ואף יביא לתוצאה הפוכה.

***

אני חושב שיש כאן גם מסר חשוב ביותר לחברה החרדית בתוך מדינת ישראל. בימים אלו כאשר ליבנו יוצא אל אחינו, וחרף התגייסות הציבור החרדי לשאת בעול ולסייע. חוששים רבים משיח של שנאה וניכור.

אל לנו לחשוב כי אם נשיל מעלינו את זהותנו החרדית, נזכה לאהדה כל שהיא. להפך, השנאה רק תתלבה כפי שהוכיחה ההיסטוריה.

בעצם, לא צריך להפליג אל ההיסטוריה הרחוקה אפשר גם ללמוד את הלקח מקבוצות דתיות במדינת ישראל שביקשו לבנות גשר לחברה החילונית, לעיתים גם במחיר טשטוש הזהות העצמית. חרף הקרבתם העצומה למען החברה הם סופגים שנאה וניכור (ע"ע תפילות יום הכיפורים בכיכר דיזינגוף).

מחובתנו לייצר שיח כנה ופרודוקטיבי על בניית יחסים תקינים עם החברה ונשיאה בעול. אך תנאי קודם למעשה היא ההבנה כי לעולם לא נקריב את זהותנו החרדית על המזבח הזה. זה לא נכון לנו, וההיסטוריה הוכיחה שזה גם לא אפקטיבי.