לרגל ראש השנה לאילנות, שיחול בשבוע הקרוב, ישבתי לשוחח לראיון משותף, עם שני מומחים בתחומם, להם ידע בלתי נדלה על ההיסטוריה והסגולות של ט"ו בשבט. החוקר התורני הגה"ח רבי יחיאל גולדהבר, והמקובל הגאון רבי חיים פוקס ראש מכון סגולת אמת לחקר מיסטיקה יהודית.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
היכן נחגג לראשונה סדר ט"ו בשבט כפי שנוהגים בימינו בחצרות האדמו"רים והמקובלים?
הרב גולדהבר: "למרבה הפלא, אכילת פירות בט"ו בשבט, החל אצל קהילות אשכנזיות אחדות, וברבות השנים עבר ביתר שאת אצל עדות המזרח. האזכור הראשון נמצא אבל ר' יששכר אבן סוסאן שעלה ממרוקו לצפת בתקופת ה'בית יוסף', והוא מעיד שבני הקהילה האשכנזית בצפת 'נוהגים להרבות במיני פירות לכבוד שמו של יום'. עדות דומה נמצאת בכמה מחזורים חשובים של העדה האשכנזית באיטליה. אלו האזכורים היחידים האשכנזיים!
"ר' משה חגיז מחכמי ירושלים במאה הי"ח כתב הערות לספר 'ברכת אליהו', ובאחת מהן, הוא מזכיר את המנהג של ט"ו בשבט. הוא כותב שסבו הראשון לציון הראשון רבי משה גלאנטי נהג לאכול פירות בט"ו בשבט, ואמר פסוקים ולמד משניות במקביל, 'והתפלל להי"ת שיחדש עליהם שנה טובה'.
"ר משה חגיז פירט בהערות שיש חמישה עשר פירות שמחולקים לשלושה סוגים, וצריכים לאכול אותם בט"ו בשבט, ועל כל סוג פרי יש לימוד מסוים. כל עשר פירות מכוונים לעשר ספירות של הקבלה, וזו תוספת של ר' משה חגיז ולא בשמו של סבו.
הספר הקבלי 'חמדת ימים' נדפס שנים ספורות לאחר כתיבת הערות אלו, וכנראה שבעל ה'חמדת ימים' לקח ממהר"ם חגיז את סדר ט"ו בשבט, והרחיב אותו על גבי שבעה עמודים. לדבריו, יש שלושים סוגי פירות, והם מחולקים לעוד כמה חלקים, ודבריו מבוססים על המקובל רבי חיים ויטאל, עם שלל גימטריות".
תחליט: הראשון שכתב על מנהג אכילת פירות בט"ו בשבט, היה רבי חיים ויטאל או מהר"ם חגיז?
"בדיוק זו הנקודה המעניינת פה. באו כל הספרים לאחר ה'חמדת ימים' ואמרו שמקורו של החמדת ימים הוא מרבי חיים ויטאל, אלא שזה לא נכון, ומהרח"ו לא מדבר על אכילה, וכותב על סוגי פירות שיש בעולם שמחולקים לכמה קבוצות, והוא לא מזכיר אכילה כלל וכלל. [אגב, המקור הראשון לחלוקה זו של שלושים סוגי פירות, הוא ב'אלפא ביתא דבן סירא'].
אני מאמין שמהרח"ו התכוון לסימנים קבליים, ולא שעסק בהמלצות קניה מהירקן...
"אכן. הרח"ו חילק את הפירות לכמה קבוצות. עשרה פירות שאוכלים עם הקליפה, כמו ענב, תפוח, (ויש שם גרעינים). עשרה שקליפתם נאכלת ותוכם נזרק, כגון חרובים ותמרים. ועשרה שתוכם נאכל וקליפתם נזרקת, כגון שקדים ואגוזים. אבל אין שום קשר לאכילה בפועל בט"ו בשבט, וכל זה היה חידוש של בעל ה'חמדת ימים' (שהיו [ויש] מגדולי ישראל הסבורים שהוא ספר שבתאי).
"למעשה, בעל ה'חמדת ימים' לקח את האמרה הזו ממהרח"ו, והרים אותה 'פי עשרים', ותיבל את סדר אכילת הפירות עם פסוקים מהתנ"ך, משניות, קטעים מהזוהר, ואפילו עם שתיית יין תוך כדי אכילת הפירות.
"הדבר העיקרי שחשוב שנדע, שלמרות שהיה מנהג קדום לאכול פירות לפני ה'חמדת ימים', אבל הוא לא היה מנהג רווח בעולם, אלא רק יחידים אכלו בט"ו בשבט פירות כי כתוב במשנה שזה ר"ה לאילנות, אבל לא משום ענין קבלי. רק בזכות מהר"ם חגיז נכנס ענין הקבלה לט"ו בשבט, וכל כמה שנים לאחר מכן, הדפיסו סדר ט"ו בשבט ופורסם בכל העולם.
"לפי המחקר שעשיתי, ספרי 'סדר ט"ו בשבט' שהופצו בעולם היהודי, הם שנתנו את הדחף למנהג להתפשט בכל עדות המזרח, עד שבימינו א"א להאמין, שעד זמנו של מהר"מ חגיז, ט"ו בשבט היה יום רגיל לחלוטין".
האם התנועה השבתאית, גרמה להפצת מנהג ט"ו בשבט?
"אין אני יכול להגיד בוודאות, אולם זה וודאי שאצל השבתאים ט"ו בשבט נכנס כאחד מהחגים, כמו חנוכה ופורים, והוא חלק מלוח השנה שלהם. בימינו אצל השרידים האחרונים של שבתאים ככת ה'דוֹנְמֶה' בטורקיה, חג ט"ו בשבט, הוא אחד המנהגים האחרונים שנשאר לכת מוסלמית זאת מהיהדות.
"דבר מעניין בסוגיה זו, שהשבתאים קראו לשבתאי צבי 'עץ החיים', והתפקיד שלו היה לתקן את החטא של הנחש הקדמוני, ולכן הם היו צריכים לאכול את הפירות שיוצאים מהעץ, כמו שהיה בגן הקדמון כמובא בפרשת בראשית".
למעשה יוצא מדבריך, שלפי הרבנים הסבורים שנתן העזתי חיבר את 'חמדת ימים', טקס ט"ו בשבט נחגג לראשונה בעזה בבית הכנסת בשכונה היהודית ('חארת אל יהוד'), שם דרך קרנו של שבתי צבי ע"י "הנביא" נתן?
"יתכן, אולם אין בידינו תיעוד מטקס זה. כמו שאמרתי, כת הדונמה השבתאית מחזיקה במנהג ט"ו בשבט עד ימינו כאחד המנהגים היהודיים הבודדים שהם מחזיקים".
אנו עוברים לשוחח עם הגאון רבי חיים פוקס, שידיו רב לו בהפצת סגולות לעם ישראל, היוצא ונכנס בבתי גדולי ישראל, עם ספריו הנפלאים.
הרב פוקס: "לגבי מה שהרב גולדהבר אמר על שבתאי צבי שלקח חלק מהמנהג המדהים של לשבת ולאכול פירות מהעצים בט"ו בשבט, ומצא לזה סימנים מהקבלה, חשוב שנדע שרבותינו הקדושים, הבן איש חי והגר"ח פלאג'י, כנראה הבינו שיש בחלק מהנוסח שהיה בידם של סדר ט"ו בשבט, מקורות לא יהודים, ולכן הם ישבו וכתבו סדר מיוחד לט"ו בשבט, כדי שאנשים יקיימו את המנהג הזה ולא בצורה השבתאית שלו, אלא בצורה הסגולית שלו.
"הבן איש חי אמר שמי שרוצה תיקון לנשמתו, יעשה תיקון גדול בט"ו בשבט. הוא אמר שאפילו עני שאין לו כסף - ישתדל לעשות תיקון של ט"ו בשבט, וישתדל לרכוש לכל הפחות מנה מועטת של פירות.
"בט"ו בשבט רבותינו משכו את העניין הסגולי, והדגישו שהוא מסוגל לעשירות. משם לקחו את הרעיון של התחדשות. שהרי ט"ו בשבט קשור לגידולים והתחדשות, וידועה הבקשה מרבי נחמן מברסלב. בט"ו בשבט אנחנו מבקשים על אתרוג לסוכות הבא. בספר 'אהבת ישראל' הביא לבקש זרע קודש של קיימא כמו הפירות שבט"ו בשבט משרישים וצומחים במשך השנה החדשה.
"לא סתם מבקשים על זרע קודש בט"ו בשבט, שהרי כתוב "בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ (תהילים קכ"ח ג').
"ספר 'תפארת בנים' הביא שט"ו בשבט הוא זמן לבקש על רפואה. הרב מטאלנה ה'מגן דוד' אומר שהתחדשות האילן מסמלת שאפשרי לחזור בתשובה ולקבל מידות טובות, ואפשר לבקש על בנים שיחזרו בתשובה.
"ה'חתן סופר' נכד של ה'חתם סופר', אומר שיש ענין בט"ו בשבט, ללמוד מסכת מגילה, כי בדיוק הימים בין ט"ו בשבט לפורים, הם מנין הדפים של מסכת מגילה, ומי שלומד את המסכת ומסיים אותה בפורים, אין קצבה לניסים שאמור לקבל, כי זה מסכת שהתחלת בחג של שפע וסיימת בחג של שפע.
"יש הרבה סגולות לט"ו בשבט שאני מביא בספר שלי".
נראה שאתה היחיד שמצטט בספר שלך את בעל 'חמדת ימים' ואת מתנגדו הגדול, מרן הבן איש חי...
"אכן. הייחודיות של ספרי שאני מצטט הן את ה'חמדת ימים', והן את 'הבן איש חי'. הרבה כעסו עלי, ואמרו לי שאני מערבב. הגאון רבי בן ציון מוצפי עד היום מחזיק מה'חמדת ימים', ולמרות שמורו ורבו הבן איש חי סבר שהוא של שבתאי צבי, (עד כדי כך שמרן 'הבן איש חי' כתב ספר 'לשון חכמים' כקונטרא נגד 'חמדת ימים', כי הוא סבר שאסור להשתמש בו), והיום הרב מוצפי שהוא אחד ממשיכי דרכו של הבן איש חי, כן מחזיק מספר 'חמדת ימים'".
זכור לי שגדולי ישראל בדור שלאחר נפילת תנועת השבתות, דנו האם מותר לשמור מנהגי שבתאים. היו שסברו שלמרות ששבתי התאסלם (והוכח כנביא שקר), אולי כשהיה יהודי, הוא תיקן מנהגים טובים.
הרב פוקס: "יש הרבה מנהגים שנוהגים אותם כיום, ולא יודעים שמקורם בשבתאי צבי, כמו למנצח 7 פעמים לפני התקיעות בראש השנה. מנהג זה הובא לראשונה בספר 'חמדת ימים', וחוץ מ'היקים' המשמרים את נוסח אשכנז הגרמנים, כולם נוהגים אותו".
הרב גולדהבר: "יש תשובה של הגאון ר' יעקב שׂשׂפורטשׂ (בשו"ת 'אוהל יעקב'), לגבי מנהג שתיקן שבתי צבי לעשות נשיאת כפים לכהנים בחו"ל. ושאלו את הרב ששפורטש (שחי אז ב'ליוורנו'), האם אפשר להמשיך את מנהג זה, שהרי הוא מצווה, ומה זה משנה מי תיקן?
"הרב ששפורטש פסק שלמרות שזה מצווה מן התורה, אבל היות ששבתי צבי הוא רשע, אסור להמשיך מנהג זה.
"יודגש שאת ספר 'חמדת ימים' שהוא כאמור הראשון שפירט בארוכה את סדר ט"ו בשבט שנוהגים בימינו בחצרות המקובלים והאדמו"רים, הוא ספק ספיקה שחיברו שבתאי, (ואומנם רבינו הגאון יעב"ץ סבר שאסור ללמוד בו), אלא שבימינו רוב גדולי ישראל קיבלו אותו (למרות שלא נוגע בברור מקורו), והוא נלמד ברטט וזיע".