כבר מגיל הגן, כשלומדים את פרשת השבוע, הציורים וההמחשות הם חלק בלתי נפרד מהסיפור. בימינו, בעידן הבינה המלאכותית, ניתן להמחיש קצת יותר את סיפורי פרשיות השבוע, המדרשים והפירושים.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
כמידי שבוע, אמן הבינה המלאכותית שלמה שרייבר ממחיש לנו את פרשת השבוע - פרשת שמות, באמצעות יצירות מופלאות שנוצרו בעזרת בינה מלאכותית. (כמובן שאין בכוונת יצירות אלו להראות ח"ו את צורת אבותינו / רבותינו אלא להמחשה בלבד).
וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ. (א, יג) ר' אלעזר אומר: בפה רך (מד"ר פ"א י"א)
ללמדך שבשעה שאמר פרעה (שם א, יג) "הבה נתחכמה לו וישימו עליו שרי מסים" קבץ את כל ישראל ואמר להם בבקשה מכם עשו עמי היום בטובה היינו דכתיב "ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך" בפה רך נטל סל ומגריפה מי היה רואה את פרעה נוטל סל ומגריפה ועושה בלבנים ולא היה עושה (במד"ר פ' ט"ו א' כ)
וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא.... וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד (וַתָּשֶׂם) בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר (ג,ב)
וַיִגְדַּל הַיֶּלֶד וַתְּבִאֵהוּ לְבַת פַּרְעֹה וַיְהִי לָהּ לְבֵן ... (ב, י)
והוא נוטל כתרו של פרעה ומשימו על ראשו כמו שעתיד לעשות לו ...והיו שם יושבין חרטומי מצרים ואמרו מתיראין אנו מזה שנוטל כתרך ונותנו על ראשו שלא יהיה זה אותו שאנו אומרים שעתיד ליטול מלכות ממך ... והיה יתרו יושב ביניהן ואומר להם אין בו דעת אלא בחנו אותו והביאו לפניו בקערה זהב וגחלת אם יושיט ידו לזהב יש בו דעת והרגו אותו ואם יושיט ידו לגחלת אין בו דעת ואין עליו משפט מות מיד הביאו לפניו ושלח ידו לקח הזהב ובא גבריאל ודחה את ידו ותפש את הגחלת (מד"ר פ"א א' כו)
שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ (ב, יג)
וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם.... מִן הָעֲבֹדָה (ב, כג)
וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר (ג, א)
ואף משה לא בחנו ה' אלא בצאן. אמרו רבותינו: כשהיה משה רבנו ע"ה רועה צאנו של יתרו חותנו במדבר, ברח ממנו גדי, ורץ אחריו, עד שהגיע לחסית, נזדמנה לו בריכה של מים, ועמד הגדי לשתות. כיוון שהגיע משה אצלו אמר: "אני לא הייתי יודע שרץ היית מפני צמא, עייף אתה!" הרכיבו על כתפו והיה מהלך. אמר הקדוש ברוך הוא: "יש לך רחמים לנהוג צאן של בשר ודם כך, חייך, אתה תרעה צאני ישראל". הוי – "ומשה היה רועה". (מד"ר פ"ב א' ב)
וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל (ג, ב)
