"השטריימל שלי גרם לחיבור ואחדות" | סיפור חייו של מקים כיתת הכוננות בקריית מלאכי

"תכירו את סרן במיל' אסף פלג, לשעבר מפקד צוות ביחידת דובדבן והיום ראש כיתת הכוננות בקריית מלאכי. מאז שמחת תורה אסף מסתובב עם נשק ארוך לכל מקום. בשבת הוא מגיע לבית הכנסת עם שטריימל, רובה MZ4, אקדח וטלפון נייד. בימים אלו הוא מקים גם את 'משמר העיר' בקריית מלאכי. איזה איש חמוד".

"יצרנו גם את מעגל ההגנה האזרחי 'משמר העם' יחד עם ארגון השומר החדש. מדובר במיזם הגנה על קהילות חרדיות וכיוון שאנחנו עיר מעורבת, כל העיר במיזם הזה. הפעילות המלאה מתחילה שבוע הבא.

"אומנם מדובר באזרחים 'בלתי חמושים', אבל מדובר במיזם חברתי נפלא ממש שמקבץ את אזרחי העיר לכל הקהילות כדי להגן על העיר בשגרה ובחירום".

יש איומים על העיר?

"אחרי אירועי השביעי לעשירי אתה יודע שאתה לא ידוע כלום", משיב אסף, "יכולים להיות תרחישים של חוליות רדומות, גישה מכיוון עזה. אין בהירות על שום דבר ולכן אנחנו מוכנים לכל תרחיש. אנחנו ערוכים גם לפח"ע, מפגע בודד, שב"חים ועוד".

שטריימל, נשק ארוך וכרטיס כניסה למוסדות

אסף מגולל את סיפור חיו על קצה המזלג, עד שהקים את כיתת הכוננות: "עד גיל 21 הייתי קיבוצניק. לא ידעתי מה זה דתיים, לא היה לי ממשק איתם. רק בקורס קצינים ראיתי את אחד הקצינים מוציא תפילין. המהפך התחולל גם שם כשהכרתי חבר'ה דתיים. אומנם כבר לפני זה הייתי עם חרדים, אבל מעולם לא התעניינתי בעולם.

"המפנה הגיע כשהייתי מפקד צוות מיוחד בחברון. היה לנו אירוע היתקלות עם מחבלים. ניצלנו בנס גלוי. נתקלנו במחבלים בתוך בית, הם עמדו מולנו ממש. נלחמנו בהם באש חיה. אחרי שהאירוע הסתיים עמדתי שם והסתכלתי סביבי. הכל היה מחורר בכדורים שלהם, ובכל זאת כולנו נותרנו בריאים ושלמים. עבורי זו הייתה פליאה של ממש. זה עשה לי הרהורי תשובה. שאלתי את עצמי 'מי הכוחות האלה ששומרים עלינו?'".

אסף מספר שתהליך חזרתו בתשובה היה ארוך ועקבי: "התהליך המשיך כשבע עשרה - עשרים שנה, תוך שאני מתחתן באמצע, גר בחו"ל וחוזר. כל הזמן הזה אני מכיר עוד את היהדות".

ואיך החברים קיבלו את זה שקצין מוערך מהצבא הולך להם פתאום עם כיפה גדולה?

"החברים למדו להכיר את הדמויות המשתנות שלי לאורך השנים", עונה אסף בנחת, "אני מגיע בטוב לכל מקום. לא מטיף לאנשים לעשות שינויים וככה הסביבה הגיבה תמיד גם. אם כי לפעמים היה להם קצת פליאה, אבל התרגלו".

ואיך החרדים קיבלו את זה שמסתובב להם כאן מישהו שהיה בצבא ופתאום הוא עם זקן, פאות ונשק ארוך?

"אני חב"דניק", ממשיך אסף ומשתף על עצמו, "אומנם בחזותי אני נראה אחרת, עם שטריימל, אבל בעצם אני יכול להגדיר את עצמי ככל ישראלי. מחובר לכמה חסידויות. בהיותי חסיד חב"ד בקריית מלאכי, בשנים עברו, הייתי מדריך בפנימייה לנוער בסיכון. שם, במועדון, הייתי מלמד אומנות לחימה לילדים בעיר ולילדי הפנימיה. אנשים יודעים שכרטיס הביקור שלי ש'הוא משלנו', הם יודעים שאני עוסק בתחומים האלה ולכן הם קיבלו אותי כמו שאני".

אסף חושב לרגע ואז אומר: "למעשה הקולגות שלי אומרים לי שטוב שאני זה שנכנס לגנים ומתדרך את הגננות בהוראות ביטחון. אני יודע לדבר איתם איך לאבטח את הגן. הכרטיס כניסה שלי לכך שהם יקשיבו למה שאני אומר זה הכובע והנוכחות החרדית. הן יודעות 'באיש הזה אני יכולה לבטוח שהוא יעביר את המסר בצורה הנכונה, הוא מכיר אותנו'".

"וכן", אסף מחייך, "גם כאן בקריית מלאכי נקלט השטריימל והנשק. המראה הזה שלי גרם למישהו לצלם את התמונה ומכאן זה התגלגל הלאה.

"כזה אני. מקיבוץ לקצין, כמה שנים בחו"ל ואז לאמן ילדים לאומנויות לחימה. הכל מתחבר ולכל מקום שאני הולך אני מביא את עצמי עם כל מה שעברתי".

"זאת בשורה ייחודית", ממשיך אסף ומספר על ההפכים הלכאורה מנוגדים שיש בו, "בהפגנות הגדולות שהגיעו לבני ברק – יצאתי לרחוב לתוך ההפגנה והתחלתי ללכת. הלכתי עם דגל ואמרתי להם בתוך הרעש: 'אני קצין ביטחון של העיר, אני קיבוצניק, קצין בדובדבן, רוצים לדבר?', ומתוך זה התפתחו שיחות נפלאות של אחדות.

"דווקא ממקום כזה אני בא נקי לכולם. יש כאלה שיכולים לומר 'אתה לא מייצג את החברה אליה אתה שייך כעת', ואני אומר, הפוך, אני חוליה מקשרת. החברה החרדית סומכת עלי שלא אפגע בה, וככה למעשה אני יכול להוות נקודת ממשק בציבור הישראלי על גווניו".

"הבנו משהו אחד, שגרם לנו להקים את העמותה "קשר השותפות", מה מקשר בין כל עם ישראל? המסקנה הייתה שאם שותפים לנתינה, יהיה קשר בלתי אמצעי. על זה בנינו אג'נדה שבה אנחנו מפתחים פלטפורמות של חיבורים ונתינה לאדם אחר בשלל אופנים. הפערים והמחיצות נופלות כשעסוקים בחסד", מצהיר אסף.

יום ההולדת שלא אשכח

איך אנשים ברחוב מגיבים שהם רואים אותך עם שטריימל ונשק?

"משועשעים. מרגישים בטוחים. הפכתי לחבר של כל העיר", מחייך אסף, "הם יודעים שאני כאן כדי לשמור עליהם. רואים את המכשיר קשר והטלפון – שחייב להיות צמוד אלי – ומבינים 'הוא כאן בשבילי'".

אסף מציין: "הלכתית זה כמובן מאושר. בזמן מלחמה מי שמתעסק בביטחון, יש צורות שמותר לעשות את זה, כפי שהרב אכן אישר לי. בתחילה התביישתי בזה. הרגשתי 'אני שונה'. אבל לאט לאט זה נרגע, ומקבלים אותי וזה מתיישב על לב כולם".

לסיום, איזה רגע לא תשכח מהמלחמה הזאת?

"אני נולדתי בא' בכסלו ובאותו היום בדיוק הכנסתי את קבוצת התורמים הראשונה שהגיעה לארץ – ליישובי הדרום.

"כשנכנסתי לכפר עזה חיי נולדו מחדש. הבנתי את מהות העם היהודי. מה שראיתי מול העיניים שלי - היה אירוע מכונן. כל מי שעמד שם חשב את אותן המחשבות. זה זרק אותי אחורה וקדימה - הדרך של העם הזה. כולנו יחד למטרה משותפת. זה היה יום ההולדת הכי משמעותי שלי".