נפגשתי השבוע עם יהודי יקר מאוד. הוא נשוי מספר שנים ויש לו בעיות עם אשתו בבעיות שבינו לבינה.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
הרב של השכונה בה הם גרים שלח אותו אליי לאחר תלונות של אשתו על מצב לא תקין, ואין פה המקום לכתוב על זה.
התחלתי לשוחח עם אותו יהודי, הוא סיפר על עברו - על הוריו המתוקים שאהבו אותו, דאגו לו, פינקו אותו, על איך שהוא הסתדר בחיידר ובישיבות והיה נחשב מהבחורים היותר טובים.
על פניו הכול היה נראה כתקופת ילדות ובחרות מושלמת. ניסיתי להבין היכן שורש הבעיה של ההתמודדות של הזוג הזה.
"תקשיב", הוא אומר לי, "אני מבין בתחום הנפש קראתי הרבה ספרים על התחום הזה. יש לי עבר בריא וטוב ברוך השם".
המשכתי לשוחח איתו ואז אני שואל תוך כדי השיחה בעדינות, האם בתור ילד או בחור מישהו פגע בו בדברים אסורים?
הוא נעצר לרגע, הסתכל עליי בחוזקה, הנשימות שלו נהפכו למהירות והוא ישר ענה: "כן, כשהייתי ילד בגיל 12.
אני כנה איתך, ואפילו לא סיפרתי לך על זה כי אני לא חושב שזה פגע בי נפשית או שזה משפיע עליי עד היום.
באמת אז בתור ילד היה לי קצת משבר באותה התקופה, אבל החיים המשיכו והכול היה טוב. אפילו להוריי לא סיפרתי בחיים על זה, לא העזתי, פחדתי מאוד איך הם יגיבו. גם לא ידעתי בדיוק מה להגיד להם. מה בדיוק קרה, ואיך זה קרה, פחדתי והחלטתי לשתוק.
בעצם עד היום לא סיפרתי על זה לאף אחד בעולם, אתה הראשון. אבל כפי שאמרתי תראה אותי אני אדם בריא בנפשי והכול בסדר, חוץ מבעיה קטנה בזוגיות שגם היא תעבור בעזרת השם".
הרגעים האלו שאני פוגש את אותם מקרים, הם אלו שנותנים לי את הרצון העז לכתוב על כך, כי אני רואה שוב ושוב עד כמה צריך וחובה ומצווה גדולה לצעוק: "ה צ י ל ו".
הסתכלתי לתוך עיניו ואמרתי לו: "תדע שמה שקרה לך בתור ילד זה כן עשה לך משהו, כי הבעיה שבגללה הגעת אליי נובעת רק בגלל מה שקרה לך כשהיית ילד בגיל 12, זו הסיבה!
אז נכון שבגלל שהיית עטוף במשפחה אוהבת ותומכת הצלחת לגדול בריא וטוב, אבל הנה אתה רואה שזה הרס, כל הסיפור שיש לך קורה רק בגלל הסיפור הזה".
הסברתי לו בדיוק איך משפיע הסיפור שקרה לו למה שקורה לו עכשיו.
הוא קצת נדהם ורק אז הוא התחיל להבין מה בעצם קורה בחסימה שיש לו בינו לבין אשתו.
עכשיו הוא הסתכל לתוך עיניי בחוזקה ראיתי שהוא מתאפק ממש מלבכות אבל הוא לא הצליח להתאפק, הוא הליט בידיו על פניו והתפרץ בבכי מר שנפשי קצרה מכאב לשמוע אותו".
אני מספר את הסיפור הזה למרות שכל כך הרבה נכתב על עניין של מוגנות לילדים ועד כמה חשוב להסביר לילדים להיזהר מפני זרים.
אבל אני מרגיש חוב קדוש לכתוב על זה, כאשר אני נתקל בסיפורים האלו אני כבר לא יכול להתאפק יותר. אני פוגש לפעמים גם אברכים, בשלל גילאים מעשרים ועד חמישים ומעלה, מספרים על פגיעות שחוו בתור ילדים או בחורים. ואני רואה שוב ושוב עד כמה הדברים האלו הורסים חורבן נורא בנפשו ונשמתו של אותו ילד, זה משהו שיישאר בתוך ליבו עד סוף יומו האחרון.
אני יכול להגיד לכם שבלי טיפול רציני בזמן המקרה לילד שקרה לו מקרה שכזה, הם פשוט "יידפקו נפשית" לכל החיים. מצטער על המילה החריפה, אבל זו המילה שאני שומע מאותם ילדים שהפכו במשך השנים למבוגרים.
לי באופן אישי קשה לכתוב על הדברים האלו, אבל תדעו הורים יקרים חובה, חובה, חובה, על כל הורה שייקח באופן אחראי את ילדיו לשיחה אישית ויסביר להם על הנושא הזה. להסביר על מודעות שוב ושוב. להסביר שיש אנשים לא טובים, ושיש אנשים מסוכנים למרות שהם נראים הכי צדיקים וטובים.
וגם אם זה חבר שלהם מהכיתה או מהישיבה, וברור אם זה אדם הגדול מהם, צריך לדעת שאף אחד בחיים לא יכול לנגוע בך, שלאף אחד בחיים אני לא מתקרב גם אם זה השכן הקרוב של הבניין הסמוך.
אני שומע כאלו סיפורים וליבי מזדעזע, צריך לצעוק "געוואלד" בנושא הזה.
אם אתם מכירים עסקנים, או אנשים שמטפלים, רציניים - תשאלו אותם עד כמה באמת יש כאלו סיפורים ועד כמה זה צריך להזהיר על זה.
השם יעזור שתגיע הגאולה השלמה ויאמר לצרותינו די.
שבת שלום לכל עם ישראל הקדושים אוהב אתכם.
לתגובות: machon.rot@gmail.com