בעיתון ה'ניו יורק טיימס', הנחשב לאחד מכלי התקשורת המובילים בעולם, מסקרים את השינויים שחלו בחברה הישראלית מאז טבח השבעה באוקטובר, בבוקר חג שמחת תורה, ומסקרים גם את השינוי שחל, אם חל, בחברה החרדית.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
בכתבה הובאה תופעת הגיוס לצבא של החרדים מאז החלה המלחמה הנוראה, ואת השינוי התודעתי שהתרחש לכאורה בחברה החרדית ביחס לחיילים החרדים, בסדיר ובמילואים.
"הפיגוע ב-7 באוקטובר על ישראל עורר חשבון נפש בשמאל הישראלי, וערער את האמונה בעתיד משותף עם הפלסטינים. זה יצר משבר אמון בימין הישראלי, ופגע בתמיכה בראש הממשלה בנימין נתניהו. היא קירבה את היהודים החרדים, לרוב אמביוולנטיים ביחס למדינת ישראל, אל המיינסטרים", אומר ה'טיימס'.
האם נוצר משבר אמון בימין הישראלי? ובכן, ה'טיימס' אומר, אז מי אנחנו שנחלוק, מצד שני חשוב לזכור שה'טיימס' היה גם זה שהאשים את ישראל בהפצצת בית החולים בעזה. כך שבכל הנוגע לימין-שמאל-ישראל-פלסטין, יש לקחת את הדברים של העיתון החשוב, בעירבון מוגבל.
ובחזרה לחברה החרדית. העיתון מתאר את המחלוקת העזה שבערה בחברה הישראלית טרם המתקפה ואת השינוי הפתאומי שחל ברחובות ישראל מאז התרחשה. לאחר מכן עובר העיתון לסקר את תופעת הגיוס החרדי, וגם את התגובה החרדית לתופעת הגיוס שהשתנתה "לטובה", אומרים בעיתון.
"בחלקים בציבור החרדי, שחוסר רצונם לשרת בצבא הישראלי היה מקור לפילוג לפני המלחמה, ניכרו סימנים של הערכה מוגברת - ובמקרים מסוימים למעורבות - בכוחות המזוינים", אומר ה'טיימס'.
ה'טיימס' מביא סקר של המכון החרדי למחקרי מדיניות, ממנו עלה כי 30% מהציבור החרדי תומך ברעיון הגיוס, נתון שעלה בעשרים נקודות ביחס לימים שלפני המלחמה.
במקום לראיין את מנדי אושר שלנו, בחר עיתון הטיימס ביהודי חרדי בשם אריה צייגר שהתגייס לצה"ל בשנת 2000, ושיתף את העיתון בשינוי עומק שלדעתו התרחש בחברה. צייגר מספר כי כאשר התגייס לשירות צה"ל לפני עשרים שנה הוא הרגיש מנודה על ידי חבריו לקהילה. "ההצטרפות לצבא הייתה משהו לא מקובל", אמר צייגר, אך עתה המצב שונה, מדגיש צייגר.
אחרי טבח השבעה באוקטובר הוא הרגיש מקובל ואף רצוי, אומר נהג האוטובוס החרדי ל'טיימס'. הוא מתאר כי חברים ורבנים בירכו אותו, והוא אף נקרא על ידי קהילות בשכונתו להתפלל עימם בשבת מאחר והוא נושא נשק.
"זה שינוי גדול", אמר צייגר, בן 45. "הם רוצים אותי שם", תיאר עוד.
ה'טיימס' מתאר כי כ-2,000 חרדים ביקשו להתגייס מאז אירועי השבעה באוקטובר, ביניהם גם אריה שנקרא לשירות מילואים לאחר שפרצה המלחמה.
לפי נתונים של הצבא, מדובר בעלייה של 200% ברמת ההתגייסות של החברה החרדית לצבא שהחלה לפתע לאחר הטבח הנורא.
אך האם מדובר בשינוי עומק? האם מדובר בשינוי תפיסה? או שתופעת גיוס החרדים היא בסך הכל תגובה ספונטנית למצב הקשה שצפויה לחלוף עם הזמן? כותב הכתבה מסתפק גם הוא בשאלה זו ומביא כמה צדדים לדבר.
אריה צייגר, החרדי שהתגייס והתראיין ל'טיימס' סבור כי חל שינוי עומק בחברה החרדית, משהו שישפיע גם על השנים הבאות: "אותם אנשים שניתקו איתי קשר לפני 20 שנה, עכשיו הם מאוד גאים בי", אמר. צייגר משוכנע כי ישנו שינוי תפיסה, והוא מקווה ומאמין שאותו שינוי ימשיך גם הלאה.
אך בכתבה הובאו גם דבריהם של רבנים שהמשיכו להביע התנגדות חריפה לתופעת הגיוס, כולל אמירות קשות שצוטטו גם בתקשורת הישראלית.
חוקר החברה החרדית בשם נרי הורביץ התראיין אף הוא ל'טיימס' והוא חולק על אריה וסבור כי אין מדובר בשינוי עומק בחברה החרדית אלא בתופעה חולפת. הוא אמר ל'טיימס' כי מדובר בשינוי נקודתי שקטן מכדי להיות משמעותי וכי הסולידריות חרדים-חילונים תרד מהר מאוד לאותה רמה שהייתה לפני המתקפה הקשה.
בעיתון 'לה-מונד' הצרפתי, שנחשב לעיתון המוביל בצרפת, סיקרו בכתבה את תופעת גיוס החרדים.
הכותרת של הכתבה מלפני מספר שבועות הייתה: "בישראל, היהודים החרדים שמתגייסים לצבא כדי להגן על ארצם".
בגוף הכתבה מסקר העיתון בתחילה את השאלה: מיהו חרדי? וכך נכתב: "בישראל הם נקראים לפעמים "הגברים בשחור". עם החליפה השחורה, החולצה הלבנה, הציצית (השוליים) על הירכיים והכובע רחב השוליים, יהודים חרדים לובשים תלבושת בלתי משתנה, בכל עונה. אבל מאז התקיפות שביצע חמאס נגד ארצו ב-7 באוקטובר, משהו השתנה. תוך פחות משבוע, ובניגוד לנוהגם הרגיל, שקלו כמה מאות חרדים ("יראי שמים") להחליף זמנית את ה"מדים" השחורים-לבנים שלהם באלו של הצבא", מסקר העיתון את התופעה, ומסביר בסוגריים את משמעות המילה "חרדי".
גם לה-מונד שואל את שאלת ה'מיליון דולר', שמשום מה מעסיקה רבות חלקים בחברה הישראלית שמאוד רוצים לראות שינוי בקהילה החרדית שגדלה על מסורת של אלפי שנים. "האם זו מהפכה? אבולוציה פשוטה? תופעה חולפת? כפי שקורה לרוב, הרבנים אינם מסכימים ביניהם, אך דבר אחד בטוח: המתנדבים המדוברים עוברים על הכללים המרומזים של קהילתם", אומר העיתון הצרפתי, ובצדק.
"למרות שהתופעה נשארת מוגבלת לכ-3,000 מועמדים, מתוכם רק 350 שכבר התגייסו (ככל הנראה הכוונה מאז החלה המלחמה י.ג), ההתגייסות הזו מכה גלים בחברה שבה החרדים חיים זה מכבר הרחק מענייני צבא", כותב לה-מונד.
אז האם מדובר באמת בשינוי, או בתופעה חולפת? ובכן, מסתבר שהאמת נמצאת היכן שהוא באמצע. השינוי שחל בחברה החרדית בימי המלחמה ככל הנראה ימתן גם לטווח הרחוק את היחס של החברה החרדית לגיוס גם אם אך מעט, באותה מידה שהחל תהליך בנושא ב-20 השנים האחרונות.
בד בבד, מסתבר כי במוקדם או במאוחר, כשרעמי התותחים ישקטו והמלחמה תסתיים, תרד במקביל התמיכה גם בנושא הגיוס, אשר כשלעצמו הוא נושא מורכב ורגיש הטעון שאילת רב פרטנית לכל מקרה לגופו.