כשעגל הזהב התגלה בתל ארכיאולוגי צפונית לעזה 

אי שם, לפני יותר מתשעים שנים, פועלים ערבים חפרו בעומק 'תל אל עג'ול' (כיום ברצועת עזה, צפונית לעיר בסמוך לנחל הבשור) על מנת למצוא עתיקות.

'תל אל עג'ול' הינו תל ארכיאולוגי קדום ביותר, ובמקום נמצאו שרידים מתקופת הברונזה המאוחרת, והתקופה הישראלית (החל מ-1550 לפני הספירה, עד חורבן בית ראשון).

מציאת העגל בתל הקדום הנמצא בסמוך לעיר עזה, הייתה אמורה להכות גלים בעולם היהודי, אלא שהפועלים הערבים מיהרו להתנפל על מנהלי החפירות, והחביאו את הממצא, והובילו אותו לבדואי משבט חֵנֵאגְ'רֶה: "פן יטענו היהודים כי רכושם הוא זה" (דבר, 5.4.1932).

(לא ברור מהכתבה על איזה עגל מדובר, והאם ה'עגל' שכתב כתבה זו, היה מודע לנאמר בתורה שהעגל ממדבר סיני נטחן עד דק, אלא שאולי כוונתם הייתה לעגל הזהב שיצר ירבעם בן נבט...).

מספר ימים לאחר פרסום הידיעה, התברר שעיתון פלסטין הטעה את קוראיו, והיא הוגדרה כאחד "מכזבי אחד באפריל" של העיתון (דבר, 7.4.1932).

מספר חודשים לאחר מכן, מדריך הטיולים הנודע חיים ברגר פרסם מאמר אודות התל, והסביר מדוע כתב עיתון פלסטין, בחר למתוח את קוראיו על עגל זהב שנמצא כביכול בתל 'אל ע'גול'.

לדברי ברגר, התל העתיק תמיד הצית את דמיונם של הבדואים החונים בקרבתו, ואלו יצרו אגדה שעל פסגתו מרחפת רוח של עגל צהוב השומר על אוצר חבוי שם, ואין אף אחד היכול לתופסו. לפי "אגדה" זו, התל קדוש ביותר.

עגל שחור או אפרוח צהוב?

מסורת מקבילה של בדואים טענה שבמעמקי התל חבויים אוצרות אגדיים הנשמרים בידי אפרוח שחור המופיע מזמן לזמן על פתח המערות, אלא שבהתקרב אדם, הוא נעלם מיד.

חיים ברגר העריך שהבדותא שבדא מליבו כתב העיתון פלסטין על תגלית עגל הזהב, בעל קרניים וכנפיים במשקל 5 קטנר, 20 רוטל ושבעה אדרכמונים, יסודה באגדות לוקלקיות אלו הנרקמות ממוחם המזרחי של הבדואים תושבי האיזור.

מעין נפט פרץ בעזה וגרף למעמקיו ארבעה רועי צאן

חמש עשרה שנים לאחר מכן, בשנת תש"ז (1947), עיתון פלסטין המשיך להתל בקוראיו, ובתאריך 1 לאפריל פורסמה ידיעה מכובדת בעמוד הראשון על מעין נפט שפרץ ליד עזה, וגרף למעמקיו ארבעה רועי צאן...

עיתונאי דבר נזכר שחמש עשרה שנים קודם, מהתלת הראשון לאפריל עסקה בעגל הזהב שהתגלה בקרבת העיר עזה, והנפלא ביותר, שהעיתונאי לגלג על מספר עיתונים שהעתיקו את אותן ידיעות אלו "על קרבן ועל פירשן", אלא שאחד מעיתונים אלו, היה כמובן דבר...

כאמור, העיתון שהיתל בקוראיו (הלא חכמים ממילא), היה עיתון פַלַסְטִין שהיה עיתון בשפה הערבית ואחד המשפיעים ביותר בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי.

העיתון נוסד בחורף תרע"א (1911) ביפו, על ידי הבני דודים אל-עיסא, ערבים נוצרים, מתנגדי הציונות והממשל הבריטי.

בין שנת 1921 ל-1929 העיתון הודפס במהדורה יומית, וביקר בחריפות את התנועה הציונית, מחשש שאלו יקימו מדינה, על חשבון הערבים (מה שאירע בְּסִיַּעְתָּא דִשְׁמַיָּא).

בשנת הקמת המדינה, תש"ח, העיתון עבר מיפו לירושלים המזרחית (אז בשליטת ירדן), והמשיך לצאת לאור עד תשכ"ז (1967), או אז מוזג עם עיתון 'אל -מנאר', וכונה בשם חדש 'אַ-דֻּסְתוּר' היוצא לאור עד ימינו בירדן, שהוא העיתון הכי ותיק במדינה בבעלות חלקית של ממשלת ירדן.

נערוך סיעור מוחות בין גולשנו היקרים: איזו שטות אתם מציעים לכותב השורות לפרסם בראשון לאפריל הקרוב?!