1.
אחאב, מלך ישראל, היה נושא דגל הפלורליזם והחמלה. הוא נתפס בעיני דורו כאיש שהצליח "לפצח את השיטה". הוא הוכיח, שאפשר להיות "אדם טוב" ללא מחויבות לחיי תורה, ר"ל. וכפי שהעידו עליו חז"ל במסכת סנהדרין, שהיה וותרן בממונו ומהנה תלמידי חכמים מחד גיסא, אך מאידך גיסא היה עובד עבודה זרה.
אליהו הנביא הוכיח אותו, שכן הוא לעומתו, נשא את דברי אבי האומה בפרשת וירא, וראה בדברי אברהם אבינו: "רק אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני", אימרה רלוונטית לחיי האדם באשר הוא אדם.
רוב-ככל העם האמין באחאב והתקבץ סביבו. אחאב עצמו, כמובן, האמין בצדקת דרכו, וכשכבר התברר לו אחרת, היה זה בעבורו מאוחר מדי. כך היה המעשה:
"כרם היה לנבות היזרעאלי אשר ביזרעאל אצל היכל אחאב מלך שומרון". אחאב חמד את הכרם וביקש אותו מנבות ולא הסתיר את תוכניותיו על אודות הכרם ביום שאחרי המכירה המיוחלת - "ויהי לי לגן ירק". למרות שאחאב הציע לו כרם טוב אחר במקום, ועל אף שהוסיף לו על כך סכום מכובד, נבות השיב בשלילה בנימוק, שהכרם המדובר אינו סתם עוד נכס כזה או אחר אלא נחלות אבות.
אחאב חזר לביתו 'סר וזעף', כפי שמתואר בכתובים. כשאיזבל פונה אליו לשאול בשלומו, הוא מספר לה את שעבר עליו עם נבות היזרעאלי, אך מחסר פרטים חשובים. הוא לא מספר לה, כי הסיבה לסירוב של נבות היא משום שהוא רואה בכרם נחלת אבותיו. הוא גם מסתיר ממנה את העובדה, שללא שום התחשבות ברגשותיו של נבות ותוך פגיעה גסה בערך הסנטימנטלי שיש לו בכרם, אחאב העז פניו לומר לו, כי נחלת אבותיו, הכרם המשפחתי, ייהפך בן רגע לגן ירק.
למרות שגם איזבל בת מלך צידון לא הייתה "צדיקה גדולה", אחאב הוא האחראי לכך שנבות נתפס בעיניה כאדם עיקש ורע לב, שלא הסכים למכירה בלי שום סיבה מוצדקת.
תיכף איזבל מוציאה לפועל את החיסול הטרגי של נבות. מכיוון ש"המוסר והצדק" היו אור לרגלי הזוג המלכותי - אחאב ואיזבל, היא שוכרת עדי שקר שיעלילו עלילת כזב על נבות, וכך - על פי "החוק והיושר" - נבות היזרעאלי מתחייב במיתה החמורה והקשה מכל - סקילה.
לאורך כל הפסוקים המתארים את רצח נבות, אחאב לא מוזכר. הוא לא רצה ללכלך את ידיו. הוא לא יצר קשר עם העדים, הוא לא ירד לפרטים ואפילו לא ראה צורך לעקוב אחר החדשות במשפט השקר של נבות היזרעאלי. רק בשורה התחתונה, בסוף הפרשייה, הפסוק מעיד: "ויהי כשמוע אחאב, כי מת נבות, ויקם אחאב לרדת אל כרם נבות היזרעאלי לרשתו". כך נוהג המלך "הנאור". גורלם של חפים מפשע לא מעסיק אותו. לא העובדה שהם מתים על לא עוול בכפם ולא הצורה שבה זה נעשה. המלך "הנאור" מחויב ל'מוסר', שבנה לעצמו, יותר מאשר למוסר האמיתי עד שהוא מסוגל להתל באשתו, ובלבד שהטינוף לא ידבק בשמו הטוב. כך, כמובן, שוב במסגרת החוק - אחאב ירד באלגנטיות אל כרם נבות היזרעאלי לרשתו, מפני שהדין נותן, כי נכסי הרוגי בית דין משועבדים למלכות.
2.
סופו של אחאב ידוע. העונש שקיבל מפורט על פני מספר פסוקים. במשפט אלוקי האמת והצדק חוקי מוסריות הצביעות לא פותרים מעונש. אדרבה, הם מעצימים ומגדילים את עוצמת החטא. רק אצל בורא עולם, שהוא בוחן כליות ולב, גלוי וידוע שאחאב הוא האשם העיקרי במות נבות היזרעאלי.
המוסר של אחאב גרם תוצאה חמורה בהרבה משהייתה, לו היה מתנהג בברבריות מלכתחילה. המוסר שלו הוביל אותו לשפיכת דם נקי מישראל, וכדי לעשות זאת במסגרת החוק הוא סיבך גם את אשתו ואחרים. דרכו העקומה של אחאב הביאה אותו לשפל המדרגה עד "הרצחת וגם ירשת".
היה לו לקבל את תוכחותיו של אליהו הנביא. היה לו לזכור, כי בלי הימצאות יראת אלוקים במקום, אין זו הדרך הנכונה.
3.
אין דבר בעולם המסוגל לרסן את יצר האדם מלבד יראת השם. בלי התורה, שמעדנת ומכוונת את הסתכלות האדם על חייו, הכל עקום ומסולף. הטענה, שכביכול, ניתן להיות בעל ערכים מוסריים ללא מחויבות לתורה ולמצוותיה - היא שקרית ומשוללת כל יסוד.
ולמדינות ייאמר: אל תלמדו אותנו מוסר מהו. אין דת שמקדשת את החיים יותר משל ישראל. אין מוסריות כמו של תורת ישראל ואין לומדיה כישראל.