השבוע הצטרפתי לידידי עו"ד יוסי שולמן, יזם חינוכי משכמו ומעלה שהקים בתי ספר בדרום ובצפון, לסיור בבית הספר החדש "מעוף" בטבריה.
על הרשמים והתובנות נייחד טור נפרד, כעת בחרתי לשתף אתכם בחוויה טבריינית... כידוע לכל מקום בארץ ישראל ישנו איפיון מיוחד, עם ניואנסים מיוחדים משלו.
בחז"ל מצאנו הגדרה מיוחדת על טבריה, ישנה דעה בתלמוד כי שמה המקורי הוא כפי שמופיע בתנ"ך: 'רקת', והשם טבריה ניתן לה משום ש 'טובה ראייתה' (כעין ראשי תיבות) ובניסוח שלי: היא רואה טוב! תושביה ניחנו בראייה טובה, כמובן שאין זה במשמעות הפיזית של ציון ראיה 6/6 אלא שהמבט שלהם הוא טוב, חיובי.
עין טובה! לראות בכל דבר את הטוב שבו, לפרגן, לתת, להעניק, לאהוב.
•
בסיום הסיור חיפשנו מקום לשבת לאכול משהו בנחת, מצאנו שם שווארמה (מצוינת...), כשבאתי לשלם, נזכרתי ששכחתי את הארנק ברכב, התנצלתי ואמרתי למוכר שאני יוצא להביא מיד את הארנק, חזרתי תוך דקות בודדות, ואז, להפתעתי הרבה, המוכר אומר לי "מישהו כבר שילם עליך"!... מי שילם? למה? גם באווירת המלחמה לא הצלחתי להבין את המחווה הזו מצד מי שאינני יודע אפילו מי הוא, אני לא לבוש מדים, וגם לא נראה קבצן... המוכר סיפר לי כי זה שעמד בתור אחרי שמע שיצאתי להביא כסף ואמר לי "עזוב אותו, אני משלם", ונעלם. בלי הסברים.
נתתי למוכר את הכסף בתוספת עוד כמה מנות, ואמרתי לו כי הראשון שתראה אותו עובר כאן ומתלבט אם להזמין, אולי ילד רעב, משפחה גדולה, או כל מי שנראה לך נזקק תכניס אותם ותפנק אותם על החשבון.
ולעצמי אמרתי, אמנם אין לי מושג מי הוא אותו אלמוני, אבל ברור לי שהוא בעל עין טובה, כנראה שהוא טברייני אותנטי שורשי, מהמקור בתלמוד ש"טובה ראייתה"...
•
בספר בראשית יש הרבה מלחמות אחים, קין רוצח את הבל, מריבת רועי אברהם עם רועי לוט בן אחיו שאילצה אותם להיפרד ולהתרחק "אנשים אחים אנחנו, אל נא תהי מריבה בינינו". גם בין ישמעאל ליצחק נדרשה שרה אמנו להפריד. עשיו מבקש להרוג את יעקב, ועוד. מאז ומעולם מלחמות אחים מובילה להרס עצמי, לגלות, לחורבן.
והנה בפרשתנו – פרשת ויצא – אנו מגלים משהו אחר לחלוטין. הסיפור המרגש על רחל אמנו, על מידת טוב עין שנהגה באחותה, חובה לקרוא את המדרשים הנפלאים בעניין הסימנים שמסרה רחל ללאה אחותה, ובכך בעצם ויתרה מצידה על הדבר הגדול ביותר, על הסיכוי להינשא ליעקב אבינו. בכל שנה מחדש עיני דומעות מהתרגשות לנוכח תעצומות הנפש הללו!
לרחל היו לכאורה את כל הסיבות לא לוותר לאחותה. יעקב אבינו בחר ברחל ועבד קשה בשביל כך שבע שנים, ואביה לבן רימה את יעקב ומסר לו במקומה את לאה, זה הכי מקומם בעולם! ובכל זאת, רחל מתגברת, ולא רק שאינה מתקוממת, אלא מוותרת ומוסרת לאחותה את הסימנים, כדי שתוכל לתפוס את מקומה. בלתי נתפס!
•
אך במבט למרחוק, במבט של נצח, אנו רואים את הרווח הגדול שמגיע בעקבות העין הטובה, הפרגון, הוויתור! הגאולה העתידה תהיה בזכותה של רחל, מכח הוויתור שויתרה לאחותה.
ובחזרה לטבריה, חז"ל מגלים לנו שהגאולה תופיע מטבריה, לפני החורבן גלתה סנהדרין מלשכת הגזית וכו' וכו' עד שגלתה לטבריה. ומשם עתידים ליגאל. וכך כותב הרמב"ם : וקבלה היא שבטבריה עתידים לחזור תחילה ומשם נעתקים למקדש.
וכשנזכרתי בסיפור הטרי שלי מטבריה, חשבתי לעצמי, אולי זה בזכות אותה 'ראיה טובה', נכון, זה לא מעשה הרואי של מסירות נפש... סיפור קטן לכאורה, אפילו לא חריג במיוחד, אבל לפעמים דווקא הסיפורים הקטנים האלו, שנובעים מתוך תפיסת העומק של 'עין טובה', המחוות הבודדות, הבלתי ממוסדות, זו היא העצה שלנו, הפרגון לכל יהודי באשר הוא, נתינה שאינה תלויה בדבר, גם למי שנראה לנו כמתחרה, זו התרופה שנדרשת לנו היום – ויתור, עין טובה, גדלות רוח .
רחל מזכירה לנו לא לבחור במלחמת אחים אלא באהבה ואחוות אחים. כך נזכה לקרב את הגאולה שאנו כל כך מחכים ומצפים לה.