ליארצייט של המהרש"א - רבי שמואל אליעזר איידלס - ה' כסלו.
סגולה לרפואה – לספר על המהרש"א
המהרש"א התגלה בצעירותו כגאון ומחונן, והיה עילוי בתורה, והיה גם יפה תואר, ועל כן, השרים והרוזנים אהבו להביט ביופיו.
ידוע פרושו על הגמרא, רש"י ותוספות, וחיבוריו על הש"ס: חידושי ההלכות, וחידושי האגדות.
כתביו – "נכתבו ברוח הקודש"
הבעש"ט הקדוש התבטא שכתביו: "נכתבו ברוח הקודש".
והוסיף: "אם היו יודעים בעולם מגודל צדקתו – היו לוכחים עפר שעל קברו" (הבעש"ט על התורה, שופטים אות ה').
'הכל בידי שמיים – חוץ מיראת שמיים' – מפרש המהרש"א:
הכל בידי שמיים – כשאתה מתפלל על דבר מסוים, 'בידי שמים' להחליט לקבל את תפילתו, אבל:
חוץ מיראת שמיים – כשאתה מתפלל להתחזק ולהוסיף ביראת שמים:
"יהיו חייבים להישמע לתפילתו - ולהגשים את רצונו".
סיפורים על המהרש"א – סגולה לרפואה וישועה!
ביתו של רבי נחמן מברסלב, אדל הצדקת חלתה, והיה לרבי נחמן צער גדול מכך, והיה בא לבקר אותה כמה פעמים ביום.
ופעם אחת כשראה שהמחלה ר"ל התגברה, ומרוב צער נרדם וראה בחלומו את הבעש"ט הקדוש, שאמר לו: "על מה אתה כל כך בצער?" השיב לו רבי נחמן: "הלא בתי כל כך חולה!".
והשיב לו הבעש"ט הקדוש: "מגדיל ישועות מלכו, ועושה חסד למשיחו, לדוד ולזרעו עד עולם" (תהלים י"ח, נ"א).
'מגדיל ישועות מלכו' – הצדיקים נקראים מלכים, ומי שמספר ומשיח על גודל הנפלאות והישועות שהיו לצדיקים:
"ועושה חסד למשיחו" – שה' יתברך עושה עימו חסד:
ונמתק מעליו - הדין, ונמשך עליו - חסד!
שלושה סיפורים על המהרש"א שהם – סגולה לכל הרפואות
השתדלות – צריך לעשות, אבל – הקב"ה רופא כל בשר ומפליא לעשות.
ביום שבת היארצייט של המהרש"א - אפשר לצלם את הסיפורים ולספר בשבת, רבי נחמן סיפר לביתו את שלושת הסיפורים - ונרפאה.
הקדים רבי נחמן לספר לביתו: "כשהייתי בעיר אוסטרה, סיפרו לי שיש בעיר פנקס ישן נושן, מזמן הגאון האלוקי המהרש"א ז"ל, ושם נכתב כל מה שאירע עם המהרש"א ז"ל.
והפנקס היה כתוב באופן, שבכל דף היה כתוב סיפור אחר על המהרש"א.
ומי שרצה לקרוא דף אחד (סיפור אחד), היה צריך לשלם זהוב אחד.
נתתי להם שלושה זהובים, והם פתחו לי את הפנקס בשלושה מקומות, ואלו הסיפורים שקראתי (הערה: לאחר התלבטות, השארנו את השפה המקורית של הסיפורים, ויראו כולם ישועות, אמן).
סיפור ראשון – דרך איפה ביקש המהרש"א להעביר את מיטתו?
בעיר אוסטרה הייתה טומאה לגויים (כנסיה).
כשהיו היהודים צריכים לילך עם נפטר לקברו, היו עוברים דרך המקום הזה (כי לא הייתה להם דרך אחרת), אז היו מצלצלים (פעמוני הכנסיה) וכו'.
וכל מי שהלך דרך שם המיר דתו, ר"ל.
ציווה המהרש"א ז"ל, שכאשר יגיע זמנו ויהיה נפטר מהעולם, ישאו את מיטתו דרך שם, יניחו עליו את חיבורו המהרש"א - שחיבר על הש"ס.
וכן היה, כשנפטר המהרש"א ז"ל, ותהום כל העיר לבוא על הלוויה שלו (ולהבדיל אלפי הבדלות, גם הכמרים התאספו). ובין כך קיימו את צוואתו הקדושה והניחו על מיטתו חיבורו המהרש"א על הש"ס שחיבר, ונשאו את המיטה.
כשהגיעו ליד הטומאה, העמידו את מיטתו.
פתאום ישב המהרש"א ז"ל, והתחיל לדפדף בין הדפים, וכל מה שדפדף דף, התחילה הטומאה עם האנשים להיבלע בארץ, ונבלעו כולם בארץ, ועד היום יש סימן מזה שנבלעה בארץ (המקום והאנשים נבלעו באדמה).
סיפור שני – הבחור יפה התואר שהיה גלגולו של אחאב.
המהרש"א ז"ל, קודם שהיה רב בעיר אוסטרהא, היה רב באיזו קהילה קטנה והיה יושב ולומד עם בני הישיבה שלו כל היום כולו.
והיה אז שם, הרב הראשי על כל העיירות והקהילות, והיה נקרא "הרב דמדינה", וכל הרבנים היו כפופים תחתיו, והיו מוכרחים, כל הרבנים של כל הקהילות לבוא לפני הרב דמדינה, לקבל פניו, וליטול ממנו רשות.
אך הרב המהרש"א ז"ל, הוא לא בא אליו אף פעם, רק היה תמיד יושב ולומד בהתמדה רבה.
והרב דמדינה היה דן אותו לכף זכות, כי יצא שמו בכל העיירות, שהרב המהרש"א ז"ל הוא לומד בהתמדה רבה, ולא פסיק פומיה מגיראסא.
ועל כן מחמת שהוא טרוד בלימודו, לכן, אינו בא אליי (כך רב המדינה חשב). ונתיישב (בדעתו) שהוא יסע אל מקום המהרש"א ז"ל.
הרב המהרש"א לא רצה לצאת כנגדו ולקבל פניו, אעפ"י כן, גם אז, דן אותו הרב דמדינה לכף זכות, ותלה דבר זה בביטול תורה, שאינו רוצה לבטל מלימודו. ונתיישב, שהוא ילך אל בית מדרשו.
הלך הרב דמדינה אל בית המדרש, והמהרש"א ז"ל לא קם ולא זז ממקומו, ולא הפסיק לרגע בלימודו, ומכל שכן שלא נתן לו שלום כלל.
אעפ"י כן, דן אותו הרב דמדינה לכף זכות ואמר בליבו: אולי גם זה מחמת שאינו רוצה לפסוק פומיה מגירסא.
בתוך כך שהוא חושב כך, נכנס לבית המדרש, בחור אחד יפה עיניים וטוב רואי, ומיד חרד המהרש"א לקראתו, וקם מלפניו מלא קומתו וחלק לו כבוד גדול ודיבר עמו הרבה מאוד.
אז קצף הרב דמדינה מאוד מאוד כאחד הריקים, וכך צעק עליו ואמר: "בתחילה כשלא באתם אלי למקומי, דנתי אתכם לכף זכות, ותליתי בביטול תורה.
אחר כך, כשבאתי למקומכם, ולא באתם אליי, דנתי אתכם גם כן לכף זכות ותליתי גם כן בביטול תורה.
אחר כך, כשבאתי לבית הכנסת, ולא נתתם לי שלום, גם כן דנתי אתכם לכף זכות ותליתי זאת שוב בביטול תורה, שאין אתם רוצים להפסיק מן התורה כלל.
עכשיו אני רואה, ששקר הוא, כי הלא את הבחור כיבדתם מאוד ודיברתם עימו הרבה באמצע הלימוד".
כעס עליו הרב דמדינה מאוד, וחמתו בערה בו, ולא היה יכול להשקיט כעסו.
ענה ואמר לו המהרש"א ז"ל: "דעו לכם, אל תכעסו אליי, כי עם הבחור הזה היה לי ענין אחר לגמרי, ותראו לאות ולמופת, שבעוד שתי שעות יהרג הבחור הזה".
ולא רצה הרב דמדינה להאמין ולקח את הבחור, והלך עמו הנה והנה ודיבר עמו הרבה, ושמר עליו מאוד לבל יניחנו להתעלם מן עינו, למען שיוכל להכחיש דברי המהרש"א ז"ל.
ויהי מידו עברם בעיר, וחלף והלך אצלם איזה אדון, והיה מושך בקנה שרפה לפי תומו לירות באיזה עוף וכיוצא בדרכם, אך החץ נכנס בלב הבחור, ונהרג בדיוק בגמר השתי שעות כדברי המהרש"א ז"ל.
ואמר לו המהרש"א ז"ל: "הוי! הוי! מה עשית? וראה מה גרמת? וכו', בסמוך יביאו לכאן הרוג אחד, ואתה חייב בדבר".
ועמד משתומם, וארכבותיה דא לדא נקשן מרוב פחד ואימה.
בתוך שהם מדברים, נעשה רעש בעיר, שהביאו הרוג אחד.
אז שאל הרב דמדינה ברוב פחד ואימה את המהרש"א ז"ל: "מה זאת?"
והשיב לו המהרש"א ז"ל וגילה לו את כל הענין: "היות שזה הבחור היה גלגול אחאב מלך ישראל, ומחמת זה חלק לו כבוד, כל כך.
ומחמת שאחאב מלך ישראל נהרג, היה מוכרח זה הבחור להיות נהרג גם כן.
ותכף שיצא לעולם זה הבחור, אזי תכף נברא משחית אחד, בשביל להרוג את אותו הבחור.
והיה עומד במקום מסוים, סמוך לעיר הזאת והיה מחכה, עד שיבוא הבחור אל המקום ההוא ובזמן ההוא, שיהיה נהרג ע"י המשחית הזה.
אך מחמת שעיכבתם אותו כנ"ל, עד שנהרג על ידי האדון הנ"ל – על ידי זה היו מוכרחין ליתן למשחית הנ"ל איש אחר במקומו.
וזהו ההרוג שנהרג על ידו – על כן צריכים אתם לקבל תשובה, כי על ידכם נהרג זה ההרוג, כי אתם סיבבתם זאת, על ידי העיכוב שעיכבתם את הבחור פה".
אז נפל הרב דמדינה לפני רגלי המהרש"א ז"ל, ופייס אותו, והתחנן לפניו שימחול לו, וביקש אותו שיתן לו תשובה.
ענה ואמר לו המהרש"א ז"ל:
"תשובתך שתסלק מידך את כתר הרבנות ותהיה בעל עגלה".
וקיבל על עצמו כך ונעשה בעל עגלה.
סיפור שלישי – העשיר שביקש בן גדול בתורה כמו המהרש"א
בתחילת עת כהונתו של הרב המהרש"א בעיר, עשו תושבי העיר חגיגת "אבן הפינה" לבית כנסת חדש, ורצו פרנסי העיר לכבד בהנחת "אבן הפינה" את הרב המהרש"א כיאה לו.
אולם אחד מנגידי העיר, ניגש ויעץ להם שלא יעשו כך, כי חסר עדין כסף רב לבניית בית הכנסת, ומהראוי והנכון שימכרו את הכיבוד הזה לכל החפץ בו, ומי שירבה בשכר הוא שיזכה בו.
קיבלו הפרנסים את דעתו, והכריזו על מכירת זכות המצוה.
החלו פרנסי העיר להרבות במחירה, אולם העשיר הזה שיעץ בדבר, הרבה במחיר הגבוה ביותר, בהבטיחו שק מלא בדינרי זהב.
לאחר שזכה במצוה, כיבדו בנדיבות, להרב המהרש"א.
אחר כך פנה אליו המהרש"א ז"ל, ואמר לו:
"אמור נא לי, במה אוכל להחזיר לך תודה בעבור זה, ואמלא בקשתך שתבקשני".
אמר לו העשיר: "מבקש אני ממכם, שתבטיחו לי בן זכר שיהיה גדול בתורה כמותכם".
המתין הרב מעט, ואמר לו: "בקשה גדולה וקשה היא, עד שברכה לא תוכל להתקיים רק בתנאים אלו: שבעת שאשתך תפקד בזרע של קיימא, תפטר אתה מן העולם, ולאחר שתלד זוגתך את הבן, תמות גם היא".
הסכים לזה העשיר תכף ומיד, ואמר לו המהרש"א: "זו דעתך אתה, אולם, לך ושאל גם את דעתה של זוגתך, אם מסכימה גם היא לזה?".
הלך העשיר, ושאלה אותה על זה, והסכימה אף היא לזה.
הבטיח להם המהרש"א ז"ל כבקשתו, שיפקדו בבן גדול בתורה כמוהו, ואף גם זאת הבטיח להם: שהוא אשר יגדל את בנם בביתו לאחר פטירתם, וכל העשירות תעבור לזכות הבן.
ואכן כך קרה, שתכף בתחילת הריונה נפטר העשיר, ולאחר שילדה את הבן נפטרה האם.
לקח המהרש"א את הבן לביתו וגידלו, וגדל אצלו בתורה וביראה.
עברו כמה שנים, ולא ראו תושבי העיר שידעו מהבטחת הרב, גדלות מיוחדת בבן זה, ועוד שיהיה גדול כהמהרש"א.
כשהגיעה עת פטירתו של הרב המהרש"א ז"ל, ציווה לפרנסי הקהל שהבן הזה שגידלו בביתו, הוא אשר יכהן ברבנות אחריו, וקיימו ועשו כדבריו, על אף אשר לא ראו בו את הגדלות, כמו שראו במהרש"א.
והנה מנהג מיוחד היה לו לרב הזה, שלא היה הולך ללוות שום לויה בעיר, והתרגלו התושבים למנהג הזה.
אולם פעם כשנפטר עשיר גדול מתושבי העיר, והרב כמנהגו לא בא ללוותו, חרה להם מאוד הדבר, עד ששלחו כמה מחשובי העיר שליח לרב, לאמור לו, שאם לא יבוא ללוות את העשיר, יפטרו אותו ממשרתו.
כשבא השליח לבית הרב ואמר לרב את הדברים האלה.
אמר לו הרב: "אכן, כבר אלך ללוייה".
בדרך ההילוך ללוייה - העביר הרב את ידו מעל מיטת הנפטר, ותכף ראו כל המלווים שמונח לפניהם קורת עץ.
הוכיחם הרב ואמר להם: "ראו נא איך נראים פני מתיכם ה"כשרים", כי הביטו נא וראו, איך כבר חטפו המזיקים את הנפטר ה"כשר" שלכם, ועוד חפצים אתם שאבוא ללוות את מתיכם?!".
העביר אחר כך שוב את ידו על מיטת הנפטר - וראו שוב שמונחת גופת הנפטר כמקודם, אז ראו תשובי העיר, שבאמת התקיימה בו ברכת המהרש"א שיהיה כמוהו.
והנה לרב הזה היה בן שהיה סוחר גדול. פעם כשהתווכח עם חברו בנוגע למסחרם, אמר לחברו: "אם תעשה כך וכך, הרי גנב הנך".
לאחר זמן לא רב נפטר הסוחר הזה.
כשעלתה נשמתו למרום ודנו אותה בבית דין של מעלה, לא מצאו בו שום עולה ורמאות, פנה לבית הדין ואמר להם: "אם באמת נקי כפים אני, שידונו אותו כאן לפניכם".
בקשו ממנו בית הדין שיסלח לו, ולא אבה בשום אופן.
ופנו לבית דין גבוה יותר, וגם שם בקשו ממנו שיסלח לו, והוא התעקש ולא אבה לסלוח לו בשום אופן.
בתוך כך עף ובא, מלאך שרף אחד, ואמר לו: "האם הנך מכירני?", אמר לו: "לא".
אמר לו: "הבט בי היטב". הביט בו ושוב לא הכירו.
נענה השרף בעצמו ואמר לו: "הרי אני הפרנס של אוסטרה".
נזכר בו הסוחר והכירו. אמר לו הפרנס: "זוכר אתה מהמנהג הנהוג בעירנו לגבות צדקה מכל בעל בית בכל שנה, וסדר גבייה היה לפני הכנסתו של בעל הבית.
שלפי הכנסתו של בעל הבית, כך קבעו את סכום הצדקה שעליו לתת.
פעם כשבאו גבאי הצדקה לתבוע ממנך כסף, שאלוך: "האם הכנסתך השנה הייתה יותר משנה שעברה?"
ענית ואמרת להם, שהכנסתך השנה לא גדלה יותר משנה שעברה.
וכדבריך נתת לגבאים כבשנה הקודמת, אולם לפי האמת גדלה הכנסתך, ואם כן הרי באמת גנב הנך.
וכמו שאמר לך חברך הסוחר בן הרב!". ובזה נסתתמו טענותיו.
בסיום הסיפור היה כתוב: "כאלו הם פרנסיה של אוסטרה, וכאלה הם סוחריה של אוסטרהא", דאז זענען אוסטרהא פרנסים, דאס זענען אוסטרה סוחרים.
כשסיים רבנו ז"ל את שלושת הסיפורים, נעשתה בתו אדל בשמחה רבה ונתרפאה לגמרי (פעולת הצדיק, אות תתנ"ג).
פטירת המהרש"א: במוצ"ש קודש פר' תולדות, אור לה' בכסלו שצ"ב, עלתה נשמתו של המהרש"א הקדוש בסערה השמיימה.
ונטמן למחרת יום א' ומנוחתו כבוד בבית העלמין באוסטרה.
לרפואת כל החיילים, הפצועים והשבויים, ושהבריאים יתמידו בבריאותם.
ויהי רצון שכל אחד שצריך רפואת הנפש והגוף ירפא במהרה, וזכות המהרש"א הקדוש תעמוד לכולם, אמן!
לע"נ המהרש"א - רבי שמואל אליעזר איידלס, בן רבי יהודה הלוי ולאימו הצדקת מרת גיטל, ויזכו כל עם ישראל לגאולה ברחמים, אמן!