פרק א': בכתבה שלפנינו נסקור במעט את ההיסטוריה של העיר עזה, וחלק מהממצאים הארכיאולוגים שנמצאו בקרבתה, מתוך תקוה ותפילה לה' יתברך שנוכל לסייר בעזה, בדיוק כפי שבימינו אנו מטיילים ומבקרים ביהודה ושומרון, כותל המערבי, ומערת המכפלה.
אם יש מגולשי 'כיכר השבת' שלא מאמינים לכך, שישאלו את סבא שלהם, האם לפני שנת תשכ"ז אזרחי ישראל האמינו שהם יוכלו לבקר ולשפוך שיח בכותל המערבי, וכך יאמינו בימינו שאנו נבקר בעז"ה במקומות הקדושים בעזה, בבתי כנסת העתיקים שבה, ובקברי צדיקים כגון של רבי ישראל נאג'רה זי"ע ועוד, כך שכולי תקוה שאהיה שליח 'כיכר השבת' לסקר בכתבה מצולמת את המקומות הקדושים בעיר עזה תובב"א.
עזה – עיר חשובה על 'דרך הים'
עזה שנמצאת על 'דרך הים' ההיסטורית, היא עיר עתיקה וחשובה שישובה לא פסק אלפי שנים. היא הופיעה במפת מידבא המפורסמת ושמה רשום "גזה", וככל הנראה עומק שמה הוא מלשון "עזות".
על כך שעזה הייתה גדולה ומבוצרת אנו למדים מנבואתו התקיפה של עמוס (א' ז') "וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּחוֹמַת עַזָּה וְאָכְלָה אַרְמְנֹתֶיהָ".
ישנם סבורים שהמלחמה הקשה בשנת 710 לפני הספירה המתוארת בתעודה אשורית בה נזכר רפיח וסרגון מלך אשור שנחל ניצחון בלחימה זו על המצרים ועל חנון מלך עזה שנפל בשבי עם 9033 אנשי רפיח, זה הקרב בין מלך צפון לדרום המתואר בנביא דניאל.
המכבים כבשו את עזה ושמשון הנשיא עשה אותה לעיר יהודית. בימי שלטון הרומאים לעיר היה ערך כלכלי חשוב, ואלו יצקו בה מטבעות מיוחדים הנושאים את שמה של עזה, דיוקני קיסרים ואליליהם.
במכתב שנשלח מעזה אל מצרים בשנת 1020 נכתב: "והוא בחסדיו יעשה עמנו ועמכם ועם כל ירא אלהים ושלום שלום תשאו ותקשיבו מפי רגלי המבשר משמיע שלום מבשר משמיע ישועה ותושעו תשועות עולמים ועקב שלום מאחיכם קהל עזה ומהנעתקים אליה", (כתב יד ששמור באוסף ריינר ווינא).
בסוף התקופה הביזנטית, כשעל היהודים נאסר לעלות לירושלים, מעמדה של עזה התחזק, ויהודים עלו אליה לרגל (!) מחמת שהיא היתה המקום היהודי הגדול ביותר אליו יהודים יכלו להתכנס בחגים (ובדומה לטבריה). כך מעיד החכם הקראי סהל בן מצליח, ואנו למדים על דבר זה גם מפירוש קדום לספר דניאל שכתב קראי עלום שם, והן מגודלו העצום של בית הכנסת המקומי (להלן פירוט).
עדויות על קהילת יהודי עזה ישנן רבות, ולמרות שמספר חוקרים טעו וטענו שאין עדויות ליהודים לאחר מסעות הצלב לפני סוף מאה 15, אלא שכבר התייר גיאורגיו גו'צ'י בשנת 1384 (לספירה) כתב על עזה שהיא עיר גדולה, ואקלימה טוב, ויש בה שפע של לחם, בשר טוב, תרנגולות וביצים, ונמצאים בה יהודים.
אחד עשרה שנים אחריו כתב התייר אוג'יר ד'אנגליר שבני הדתות השונות התהלכו בעזה עם סימני זיהוי שונים. הסרצינים לבשו מטפחת לבנה לראשם, הנוצרים חבשו מטפחת של בד בצבע כחלחל, השומרונים בצבע פרח אפרסק, והיהודים חבשו לראשם מטפחת בצבע צהוב, כך שנראה שהטלאי הצהוב של הנאצים ימ"ש, לא היה חדש.
התייר דה לי ברוייקר (שביקר וסייר בארץ בשנת 1432 לספירה) מספר שפגש בעזה יהודי מסיציליה שהבין את דבריו, והוא היה מתרגם של שומרוני שנתן לו תרופה.
פליכס פאברי (ביקר וסייר בארץ בשנת 1480) כתב תיאור מפורט על בית מרחץ בעיר, ומעיד שמוסלמים לא מרשים ליהודים לטבול במקום.
בשנת 1726 כותב אנגליקוס מריה מיללר שבעזה ישנם מאה יהודים והם עוסקים במסחר ומתרגמים.
לקריאה נוספת:
- 'יהודים בעזה' חגי הוברמן.
- התורה והארץ ז' חבל עזה וגוש קטיף בעריכת זאב (ז'אבו) ארליך.
- 'מסעי נוצרים לארץ ישראל', בעריכת מ, איש שלום.
- 'אנציקלופדיה לידיעת הארץ', ירושלים תשט"ז (1956) זאב וילנאי.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com