ליל פורים תשע"ח, ירושלים, שעת חצות. אריק אליוביץ, תלמידו של ראש הישיבה הגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי זצוק"ל, נכנס עם בנו דוד לחלאקה.
על השולחן ספרים פתוחים, עליהם רכון ראש הישיבה בן ה-89, מתעלם מכל הסובב, שקוע בלימודו, אין דבר אחר בעולמו.
הוא מרים את ראשו ומביט בעיניים בורקות באורחים שנכנסו.
לאחר שבירך את הילד וערך את החלאקה, ביקש שיביאו לו משחק לרגל השמחה. סובב את הבטרייה של המשחק ואמר לילד: "תראה איך הוא עושה עם הראש, וטס מהר", הוא מדגים לילד שקורן מאושר.
ראש הישיבה שהרגע היה בעולמות הגדולים ביותר עם ספריו, משתעשע עם בנו של תלמידו.
"שימחתי אותו", הוא אומר לתלמידו, אביו של הילד הצוהל, שמקבל ממנו את המתנה.
השמחה הזו, יחד עם מוסר ההשכל הגדול, כיצד מתייחסים לכל אחד, קטן כגדול, במאור פנים, לימדה אותנו רבות. השמחה הזו התחלפה בעצב גדול. ראש הישיבה, שידע להתאים את עצמו לכל אדם – איננו.
מי ייתן לנו תמורתו.