בבוקרו של שמחת תורה, קם הרצל שאובי לקול אזעקות 'צבע אדום' ומיהר לבית הכנסת. בדרך הוא שמע יריות, ואף על פי כן התקדם בזריזות לבית הכנסת. בהמשך, הוא נורה על ידי מחבל צלף בגבו - וכבר התכונן לגרוע מכל. אלא, שממקום לא צפוי, באה לו הישועה. בשיחה עם 'כיכר השבת' מגולל שאובי את ניסו הפרטי.
"בוקר שמחת תורה מתחיל עם הרבה קסאמים", פותח שאובי, "שמעתי יריות. חשבתי שזה על הגדר, כי לפעמים יש יריות על הגדר. רצתי לבית הכנסת למרות הכל. הייתה לי הרגשה לא טובה ולכן אמרתי תהילים כל הדרך.
"בדיעבד התברר, על ידי מצלמות האבטחה, שכל מקום שבו עברתי, חמש דקות אחר כך, עברו מחבלים וירו בכל מי שעבר שם".
שואבי ממשיך ומספר: "בית הכנסת שלנו סמוך לתחנת המשטרה. יצאתי החוצה לראות מה קורה ושמעתי קולות. הלכתי למרכז הכביש לראות מה זה ולעיני נגלה קרב יריות. הבנתי שהמקום מסוכן והסתובבתי לחזור לבית הכנסת. איך שהסתובבתי זיהה אותי צלף וירה בי כדור בגב. הכדור פספס את הלב במילימטרים, פגע לי בצלעות ובריאה.
"רצתי מהר לבית הכנסת. חבר התקשר למד"א, אמרו שהם בדרך. שעה שלימה חיכינו והם לא הגיעו. אני מדמם כולי מכניסה ויציאה של כדור. כבר התכוננתי לגרוע מכל.
"אמרתי להקב"ה: 'אבא שבשמיים אני רוצה להמשיך לחיות, להמשיך לעשות שיעורי תורה, לעשות חסד בבית הכנסת'. כמו מלאך הגיע חבר שלא ידע מכלום לתפילה. שואל מה קרה, הבין את העניין.
"כיוון שהבאתי את האוטו לשמחת תורה, בשביל כל מה שצריך לשמחת תורה, אמרתי לו שהמפתח בתא שלי. הוא לקח את המפתח, התניע ואסף אותי למד"א. הדרך הייתה רוויה במחבלים".
בוא נעצור רגע. אתה מחכה שעה שלימה, מדמם, לכוחות ההצלה והם לא באים, מה התחושות ברגעים הללו?
"אתה עושה אחד ועוד אחד ומבין מה עשוי לקרות. הנשימות כבר קשות. הבנתי שזה חס ושלום רגעים... התחלתי להגיד קריאת שמע, אבל אמרתי: 'לא. אני רוצה לחיות'. דיברתי עם הקב"ה ובדיוק הגיע החבר הזה. אם הוא לא היה מגיע, הסוף היה ברור".
שאבי לוקח נשימה וממשיך לספר: "הגעתי למד"א ושם טיפלו בי במהירות. שמו אותי באמבולנס ממוגן ופינו אותי לכיוון אשקלון מהיציאה האחורית של שדרות. באשקלון עשו חיבור עם אמבולנס של קריית גת והאמבולנס של שדרות חזר לעיר כי הוא הממוגן היחידי שם.
"במרכז הרפואי תפרו אותי בטיפול נמרץ. הבינו שיש לי חסימות דם, עשו לי נקז והנשימות חזרו להיות תקינות. למחרת פינו אותי לתל השומר והייתי שם עשרה ימים. משם המשכתי למרכז שיקומי".
מה איתך כעת, איך אתה מרגיש?
"כעת אנחנו בירושלים עם המשפחה בבית מלון. ב"ה. אני קם מתפלל והולך, עם המון כאבים. כולם אומרים לי אתה נראה טוב. הכדור עבר מילימטר מהלב. אומנם הצלעות שבורות, חור בריאה, כל המערכות שם, זה כאבים איומים, אבל אני מודה לה' שזכיתי עוד להגיע למד"א ומשם למרכז הרפואי לעומת אחרים שלא זכו לזה".
מה המסר שלך לקוראים?
"אין עוד מלבדו", עונה שאובי נחרצות, "תפנה לבורא עולם בשעה הקשה שלך והקב"ה יעזור. זה לא פעם ראשונה שאני מדבר אתו. ב"ה, ששלח לי את חברי יגאל הגואל", חותם שואבי את שיחתנו.
בשורות טובות!