הטבח הנורא שאירע בבוקר יום השבת – שמחת תורה, לא ישכח לעולם, כאשר נרצחו בו על קידוש השם למעלה מ-1,400 יהודים, ונפצעו אלפים. בין החושך והשכול, היו גם סיפורי הצלה לא מעטים.
יהודי ירא שמים המתגורר באחד מאותם היישובים עליהם פשטו המחבלים, אשר זכה הוא ובני משפחתו להינצל מחרב המרצחים, כאשר שהה בממ"ד שעות רבות, ונלחם עם המחבלים בכל כוחו לבל יפתחו את הדלת, זכה לצאת ללא שום פגע בחסדי שמים.
כעת, שיגר הניצול שאלה מעניינת לשולחנו של עמוד ההוראה הגאון רבי יצחק זילברשטיין, והיא, מאחר ונהוג שמי שנעשה לו נס עורך סעודת הודיה ברוב עם, להודות ולהלל להקב"ה על ניסיו וחסדיו, האם גם כעת מתאים וראוי שיערוך סעודת הודיה, או שמא מאחר וחלק גדול משכניו ומכריו ביישוב נרצחו ונטבחו, זאת מלבד עוד כמה וכמה שבויים החטופים אצל החמאס, והיישוב כולו בוכה ומתאבל יחד עם כלל ישראל השרוי במלחמה קשה, ואם כן אולי אין השעה והזמן מתאימים לעריכת סעודת הודיה על ניסו הפרטי.
תשובת הרב מתפרסמת בקו 'שיח יצחק', שם הביא נכדו הרב חיים מלין, כי הגר"י זילברשטיין דן מדברי הגמרא במסכת תענית (דף יח ע"ב), שם אומרת הגמרא כי יום י"ב באדר היה יום טוב מאחר ונהרגו בו פפוס ולוליינוס והתבטלה הגזירה מעם ישראל, אך לאחר שנהרגו באותו היום שמעיה ואחיה ביטלו את היום טוב. ומבואר שבתחילה כן קבעו יום זה ליום טוב משום שהגזירה על עם ישראל התבטלה, למרות שנהרגו בו באותו יום שני יהודים, ואולי נאמר גם כאן, שאמנם נהרגו רבים מאותו יישוב, אך כיון שלאותו ניצול נעשה נס פרטי, מוטל עליו לערוך סעודת הודיה. אולם הרב זילברשטיין נשא ונתן בדברים וציין כמה חילוקים בין דברי הגמרא לשאלתנו.
בסופו של דיון, הכריע הגר"י זילברשטיין כי באותו יישוב שם גר הניצול, בוודאי שלא יערוך את סעודת ההודיה, שכן הדם שותת באותו יישוב, ואיך הוא יכול לשמוח בביתו כאשר שכניו וידידיו בוכים ודואבים, והדם עדיין מפעפע באותו מקום. אולם, מוטל עליו לנסוע למרכז הארץ, ולערוך סעודת הודיה לבני ישיבה או אברכי כולל, או לחלק להם מיני מתיקה, ולהודות על הניסים שעשה עמו הקב"ה, ולהקדיש בו זמנית פרקי תהלים לרפואת וישועת עם ישראל.