בעיצומה של הטרגדיה הנוראה שפוקדת את עם ישראל, בעוד מאות משפחות מתאבלות על יותר מ1500 יקיריהן שנרצחו, ולמעלה מ220 חטופים נמצאים בשבי החמאס נראה שהדבר היחיד שמצליח ללכד אותנו הוא רוח הערבות ההדדית. היכולת לקום מתוך השבר, לפעול ולנסות לעזור להקים מחדש את מה שנהרס מתוך אכפתיות, נדיבות ואהבת איש לאחיו. מדינת ישראל נכנסה למצב בו כל יום נושא עמו אתגרים חדשים.
השירותים ההומניטריים הקיימים כורעים תחת העומס האדיר של הסיוע הפיזי והרגשי הנדרש כדי לענות על הטראומה הלאומית. מערכות חיוניות כמו ייצור מזון וסופרמרקטים מתמודדים עם העדרם של 400,000 גברים ונשים שנקראו להגן על המדינה בשירות המילואים. הנסיבות הקריטיות האלה מחייבות פעולה מיידית של כל כלל ישראל.
אברכים ובחורי ישיבות כאחד קיצרו את ימי 'בין הזמנים' וחזרו לבית המדרש ללמוד בהתמדה גדולה יותר מתמיד. שאר הציבור החרדי הגיב גם הוא בתצוגה עצומה וחסרת תקדים של אחריות ואחדות, כשאלפים מצטרפים למאמץ העורף. אחת היוזמות המתכללות ומקשרות בין אלפי המבקשים להתנדב לבין הצרכים העולים מהשטח היא חמ״ל האחדות שהוקם ע״י קבוצת כיכר השבת וקרן תתיא.
מיד עם היוודע הבשורה הקשה, במוצאי שמחת תורה, הוקם ב׳כיכר׳ חמ״ל שיאפשר לציבור החרדי לתרום ולקחת חלק בצרכים שמתעוררים בעורף. בלי לשהות רגע, גויסו אנשי מקצוע מהשורה הראשונה שהעמידו במהירות שיא את אחד החמ״לים הגדולים והיעילים ביותר בישראל. החמ״ל מנוהל ומתופעל כולו בידי חרדים עם יותר מעשרת אלפים מתנדבים בכל רחבי הארץ.
פעילות החמ״ל מתחלקת לשלוש חטיבות: סיוע לצה"ל ולמפוני הדרום – מתן מענה לצרכיהם המידיים והגוברים של חיילים בחזית ושל אזרחים שנאלצו לעזוב את בתיהם; חסד של אמת – עזרה בכל צרכי ההלוויה והשבעה של המשפחות השכולות הרבות ברחבי הארץ; כוח אדם לצרכים חיוניים – מילוי פערי כוח האדם שנוצרו בחברה הישראלית, משירותים סוציאליים ועד צרכים כלכליים.
על כל אחד מענפי הפעילות אפשר לכתוב כתבה שלמה, ננסה להציץ בקצרה אל כל אחד מהם.
נתחיל מחטיבת חסד של אמת. מול כמות האבידות הבלתי נתפסת שספג עם ישראל, הוסעו יותר מ7000 מתנדבים שבאו לעזור בכל הנדרש להלוויה ולשבעה. החל מלדאוג שתהיה כמות משתתפים מכובדת בכל אחת מההלוויות הרבות, אספקת ציוד לשבעה, וסיוע נוסף ככל הנדרש – שמירה על הילדים, מזון, תמיכה נפשית ועוד.
דוגמה לפעילות החסד אפשר היה לראות בקיבוץ כפר עזה שאיבד באופן נורא 52 מחבריו. התושבים ששרדו את המאורעות המחרידים של בוקר שמחת תורה פונו לחדרי האירוח של קיבוץ שפיים במרכז הארץ. אלא שכעת הם ניצבו בפני הצער והקושי שבניהול עשרות לוויות וימי שבעה, על כל הלוגיסטיקה הכרוכה בכך. ביום שני בשעה 11 בבוקר התקבלה בחמ"ל פנייה בעניין. עד שעות אחר הצהריים נטל צוות המתנדבים של החמ"ל אחריות מלאה על כל צורכי השִבְעה של הקיבוץ ושל משפחות הנרצחים: סופקו אוהלי שבה עבור אלפי מבקרים; שולחנות רבים; יותר מ-350 כיסאות; מיחמים וכיבוד – פעילות שתמשיך עד תום תקופות השבעה.
צורך חשוב נוסף הוא לוודא שחיילים בודדים שנפלו לא יישארו לבד. אלי-אמיל שמאילוב היה אחד מקרבנות המלחמה הראשונים להיקבר. הוא נולד במוסקבה, שם למד בבית ספר עץ חיים ובמוסדות חב"ד, אמיל עשה עלייה ושירת בצה"ל כחייל בודד. אמו ואחותו טסו לארץ ממוסקבה כדי להשתתף בהלוויה שלו, אך הן מכירות מעט מאוד אנשים בארץ. חבריו של אמיל לשירות הצבאי – אלו שלא נפגעו – לא יכלו לעזוב את החזית כדי להשתתף בלוויה. החמ״ל הוציא קריאה למתנדבים להשתתף במצוָת חסד-של-אמת לאמיל, ו-2500 אנשים השתתפו בהלוויה. לאחר הלוויה התייצבו המתנדבים לתמוך במשפחתו הקטנה של אמיל במהלך השבעה, והם ממשיכים גם כעת.
סיפור נוסף הוא על חייל חרדי מבית"ר עילית שנפל בתחילת המלחמה. נדרשו כמה ימים למצוא ולזהות אותו, ועד שהדבר בּוּצָע היה כבר יום שלישי שעבר, אחרי חצות. הלוויה נקבעה לשעה שתיים בלילה. מתנדבי החמ"ל קיבלו את ההודעה בשעה 00:45. פייני סוקניק, שמנהלת את החטיבה, הייתה כבר פנתה לישון, אבל אמרה לעצמה שבשעה כזו היא לא יכולה לבקש מאנשים להגיע ללוויה אלא אם כן היא משתתפת בעצמה. פייני הייתה עייפה מכדי לנהוג, אז היא הזמינה מונית. היא התחילה לשלוח הודעות טקסט בדרך. קצת אחרי שתיים בלילה, התאספו בבית הקברות כאלף חמש מאות אנשים, שבאו לכבד את הנפטר ואת בני משפחתו. מי כעמך ישראל!
החטיבה השניה מספקת מענה לצרכים הדחופים ביותר שנוצרו במדינה - צה״ל ומפוני הדרום. מאות נשים ומשפחות חרדיות שמתנדבות בפרויקט, מבשלות בממוצע בכל יום כ6000 ארוחות חמות ומזינות עבור חיילי צה"ל ומשפחות המפונים. ישנם משפחות שמכינות מעל 150 מנות מבושלות מדי יום. יותר מ900 נהגים חרדים מתנדבים להוביל את הארוחות ליעדיהן ברחבי הארץ, כאשר המיקוד הוא שינוע אל בסיסי ומוצבי צה״ל הרחוקים והפחות נגישים בגבול הצפוני והדרומי כשהנהגים מלווים לעתים ברכבים משוריינים להגנה מאש האויב.
חטיבה נוספת דואגת לרדת בכל יום אל קו האש בבארי וכפר עזה על מנת לדאוג לחיילים בקו לשתיה קרה ומוצרי הגיינה הכרחיים.
במקביל, נשלחו ע״י חטיבת הסיוע כ-8000 יחידות של ציוד טקטי והומינטרי (שכוללים אולרים, מדים, רחפנים, גנרטורים, מגיני ברכיים, מזרני שטח ועוד) ומעל ל-40,000 פרטי לבוש לחיילים על פי דרישה ואימות מול מפקדי הפלוגות. הציוד, שנרכש בארצות הברית מובל למרכז לוגיסטי בנמל התעופה קנדי, משם הוא משונע בידי אל-על לחמ"ל הלוגיסיטי בכפר חב״ד והלאה משם במהירות אל היחידות והפלוגות הצבאיות.
חטיבת המתנדבים השלישית עוסקת באספקה של כוח אדם לתחומים חיוניים. זוהי החטיבה החדשה ביותר בפרויקט, שגייסה יותר מ-2500 מתנדבים המוכנים לעבודה איפה שרק צריך, ורשימת הצרכים ארוכה.
החל מעזרה לקשישים המתגוררים לבד וכלה בעבודה במפעלים ובחוות שהעובדים שלהם נקראו לשירות צבאי.
עד היום שיבצה החטיבה למעלה מ500 בנות סמינר חרדיות בשיתוף משרד העבודה והרווחה. המתנדבות מקיימות שיחות טלפון לגימלאים ברחבי הארץ כדי להעריך את הצרכים שלהם באמצעות שאלון. לא פעם הן מגלות שעצם השיחה יש בה משום עזרה והקלה על הבדידות והחששות של האנשים המבוגרים שמעבר לקו.
גם בענף המזון נוצר מחסור גדול בכוח אדם, דבר שעלול לעכב את האספקה לנו הצרכנים ולייצר מחסור במוצרים חיוניים. במסגרת חטיבת התמיכה של החמ״ל נרשמו 200 גברים חרדים לעבודה במפעל הסמוך לנמל התעופה בן גוריון, ואחרים ממלאים תפקידים חיוניים לכל אורך שרשרת המזון – החל מקטיף של יבול ועבודה במפעלי אריזה ועד שינוע משלוחים והעמסה על מדפי החנויות. 30 נוספים מסייעים לקטיף ירקות במושב גני טל.
קבוצה של תיכונים חסידיים לבנות – בתי הספר היחידים שעדיין מלמדים תפירה – קוּשְרוּ לצה"ל כדי שתלמידות יוכלו לתפור מדים לחיילים. החמ"ל עובד בשיתוף עם ארגונים קיימים כדי לחבר מתנדבים עם משפחות שנאלצו לנדוד מבתיהם, בשמירה על הילדים, בקניות, בהכנת אוכל ובכל מה שצריך. דרך הארגונים השותפים, נשלחים מתנדבים לישון בבתים של קשישים, כדי להבטיח שהם מסוגלים להגיע למרחבים מוגנים כשנשמעת אזעקה; אחרים מספקים תרופות הכרחיות לקשישים שאינם יכולים להגיע בעצמם לבתי מרקחת.
אין ספק שהיה טוב יותר אם למשבר הזה היה תאריך סיום ברור ומוגדר. כולנו היינו מצפים לו ולרגע שהחיים שחזרו למסלולם הטבעי. אך ניראה שההשגחה העליונה רוצה אחרת ובדרגים המקבלים את ההחלטות יש הסכמה על שני דברים: האחד, שלצערינו המלחמה הזו הולכת להימשך כנראה יותר ממה שהורגלנו ב״סבבים״ וב״מבצעים״ הקודמים. יש המדברים על שלושה חודשים ויש שמעריכים שישה. רק ה׳ יודע מה ילד יום. הדבר השני שברור הוא שמה שהיה הוא לא מה שיהיה. חלו שינויים יסודיים ויש דיבורים על תמורה במבנה המציאות שבה אנחנו חיים. תמורה שכציבור חרדי בארץ ישראל, נצטרך לקחת בחשבון.
המצב לא פשוט, רבים מאיתנו עושים ימים כלילות כדי להפיץ אור ותמיכה בזמן שהלבבות שלנו בעצמנו מתקשים להחזיק מעמד. נצטרך לכל כוחותינו כדי לעבור את זה. אנחנו מזמינים אתכם, ציבור יקר, להטות שכם ולהירתם למלאכת הקודש.