האם מחלוקת טובה ליהדות? כמובן, זה שנוי במחלוקת... הרמב"ם סבור שמחלוקת היא לא טובה, והוא ראה בה טרגדיה אינטלקטואלית[1], וכתיקון למחלוקות הרבות אצל רז"ל, הוא כתב את ספרו 'משנה תורה' ללא מחלוקות כלל.
בשינוי מהרמב"ם, הפוסק הנודע הגאון רבי יחיאל אפשטיין מחבר 'ערוך השולחן' ראה במחלוקת כמין קונצרט עם עשרות כלי נגינה המתאחדים לנגינה נעימת לב כדבריו: "ותפארת השיר היא כשהקולות משונים זה משה, וזהו עיקר הנעימות. ומי שמשוטט בים התלמוד יראה נעימות משונות בכל הקולות המשונות זה מזה"[2].
בנו של 'ערוך השולחן', הגאון הבנקאי הלמדן רבי ברוך אפשטיין העצים את דברי אביו, וציטט מעשה נפלא שאירע בזמן קונגרס ברלין (תרל"ח – 1878), בו רטן קנצלר גרמניה אוטו פון ביסמרק באוזני המדינאי הבריטי בנימין ד'יזראלי (יהודי מומר שאהד את מוצאו), על התלאות שמנחיל לו הפרלמנט שלו, ועל הוויכוחים בין חברי הפרלמנט על כל דבר.
בנימין ד'יזראלי השיב לו: "אם חברי הפרלמנט הבריטי לא היו מתווכחים איתי, הייתי משלם להם כדי שיעשו זאת". קנצלר גרמניה ביסמרק התפלא ושאלו מהיכן למד תפיסה זו? והשיב לו: "מתורת ישראל, הגדושה במחלוקות[3]".
המחלוקת בין גאוני עדות המזרח
כמפורסם, דרכו בלימוד של הראשון לציון הגאון רבי יצחק יוסף בשיעוריו, לא רק להורות לתלמידיו את פסקי ההלכה, וכיצד לנהוג במצוות מעשיות, אלא גם להצביע על פוסקים שהוא חולק עליהם, ולהסביר לתלמידיו בטוב טעם ודעת מדוע הוא צודק, והם שוגים (וכדרכם של חלק מהפוסקים במהלך הדורות).
כך היה גם בשבוע שעבר, שחלק הראשון לציון הגר"י יוסף על ראש ישיבת 'כסא רחמים' הגאון רבי מאיר מאזוז, שפסק לאלו שלא יכלו לשמוע פרשת 'וזאת הברכה' בגלל המלחמה, שיכולים להשלים את "וזאת הברכה" ב'פרשת בראשית'[4].
הגר"י יוסף סבר שהגר"מ מאזוז "טעה בדימוי מילתא למילתא", והראיה שהביא מ'מעשה רב' מאביו מרן הגר"ע יוסף אינו נכון, ו"אילו אותו רב היה רואה דברי האור זרוע ושאר הפוסקים, לא היה מזדרז לפסוק לקרוא את ב' הפרשיות בשני ספרי תורה, ולגרום סתם לטורח צבור"[5].
בתחילת דבריו הקדים הראשון לציון לעודד את תלמידיו לעסוק ב"למדנות", והוא סבר ש"אי אפשר להגיע למסקנה נכונה בהלכה בלי ללמוד נתיבות המשפט, קצות החושן, בית הלוי, הרב מבריסק, כי זה מפתח ומחדד את השכל של האדם", והמשיך ואמר ש"מי שלא לומד נתיבות וקצות, הוא טועה בדימוי מילתא למילתא".
בסוף העלון הביאו שוב את פסקי הגר"י יוסף, שם חזר שוב על דבריו בעניין פרשת וזאת הברכה, וכן הזכיר עוד פסק של הגר"מ מאזוז שהוא חולק עליו בעניין הרכבת הקלה בגוש דן[6].
בעלון המקביל 'בית נאמן' בו מובאים השיעור השבועי של הגאון רבי מאיר מאזוז, הביאו תגובה לדברי הראשון לציון אותו הגדירו כ"חכם אחד שליט"א ערער על דין זה", ואחד מרבני הישיבה ציטט ודייק מדברי האור זרוע כנגד פסקו של הראשון לציון, וכפי שפסק הגר"מ מאזוז.
עוד הביאו בעלון 'בית נאמן' פסק מאת שר התורה הגר"ח קנייבסקי שיש להשלים את פרשת וזאת הברכה בפרשת בראשית, וכפי שפסק הגר"מ מאזוז, ודלא כהגר"י יוסף[7].
• • •
בסיום שיעורו של הגר"מ מאזוז, הרב מברך בברכת 'מי שברך' את המוני תלמידיו, אלה שמגיעים לשיעור, אלה ששומעים דרך הרדיו ואלה שקוראים בעלון 'בית נאמן'. או אז אמר הרב בבדיחותא: "עלון גימטריא – קוגל טוב... מי שאוהב קוגל יקרא בעלון ויקבל נחת".
בנימה אישית, נוסיף על דבריו המתוקים, שהשילוב בין שני העלונים 'השיעור השבועי' ו'בית נאמן' הם יותר טעימים מאכילת כל מיני קוגל בעולם וכדברי הגאון רבי יחיאל אפשטיין שדעות שונות הם כמין קונצרט עם עשרות כלי נגינה המתאחדים לנגינה נעימת לב.
•
[1] ראה בהקדמת הרמב"ם למשנה.
[2] ערוך השולחן, הקדמה לחושן משפט.
[3] מקור ברוך, חלק ד', עמ' 1781-1780. ראה גם תיקו, 101 ויכוחים גדולים של היהדות, הרב חיים נבון.
[4] דבריו המלאים: יש אנשים שלא זכו לשמוע פרשת "וזאת הברכה" בגלל המלחמות והצרות שעברנו, האם יכולים להוציא ספר תורה בשביל לקרוא וזאת הברכה, וספר תורה אחר בשביל בראשית? יש מחלוקת בדבר הזה.
יש אומרים שכיון שזה שני ספרים אסור לעשות כן משום "פגמו של ראשון", כלומר העולם חושבים שבגלל שהספר הראשון פגום הוציאו את הספר השני, אבל אם זה באותו ספר, שיקראו בתחילה "וזאת הברכה" עד "לעיני כל ישראל", ואחר כך יגללו אותו עד בראשית, בכהאי גוונא לא שייך פגמו של ראשון שהרי קוראים באותו ספר. בזה נראה שמותר.
יש מי שחולק, אבל העיקר הוא שאפשר להקל. וגם הרב אבוטבול פוסק ככה (שישלימו פרשת "וזאת הברכה"). שיעלה כהן ויקרא את כל "וזאת הברכה", וכשיגמור לא יאמר "הדרן עלך"... אלא יגללו לתחילת הספר... ויתחילו "בראשית ברא עד "יום אחד"... ואחר כך יוכלו לחלק כמו שירצו. ואע"פ שאמרו ביומא (דף ע' ע"א) ש"אין גוללין את הספר בציבור מפני כבוד הציבור" מכל מקום קי"ל שאם אין להם אלא ס"ת אחד גוללים וידחה כבוד הצבור. וכן פסק מרן בשה"ט (סי' קמ"ד ס"ג). ונדון דידן חשיב שאין להם אלא ספר אחד, כי אם יוציאו ספר אחר, לא יוכל הראשון לעלות בספר השני משום חשש פגמו של ראשון כנ"ל. ('בית נאמן' 379).
[5] דבריו המלאים: "הנה השבוע ראש ישיבת כסא רחמים טעה בדימוי מילתא למילתא, תושבי הדרום שאלו האם צריכים להשלים את פרשת וזאת הברכה, כי בשמחת תורה היתה אזעקה, והיו מקומות שלא קראו בתורה כלל, ושאלו האם צריכים להשלים. והיום לכל רב יש יחצ"ן שמפרסם את הפסק שלו... החכם הזה אמר, שפעם מרן זצ"ל היה בחו"ל והפסיד פרשה, וכשהגיע לארץ קרא שתי פרשות, ואף שהרב היה יחיד, במקרה כזה צריך את מחילת הציבור, ומי לא ימחל לגדול הדור? ולכן קרא שתי פרשיות. וממילא גם כאן צריכים לקרוא את פרשת וזאת הברכה ופרשת בראשית. אבל חבל שלא מסתכל בפוסקים, כי כאן זה שני ספרי תורה, וזה שונה מהמקרה שהיה אצל מרן זצ"ל. למה לפסוק על פי סיפורים בלי לעיין היטב" (הובא בעלון 'השיעור השבועי' 415)
[6] דבריו המלאים: נמצא דמה שהזדרז לפרסם החכם מכסא רחמים ללמוד ממעשה רב אצל מרן האבא זצ"ל, שקרא ב' פרשיות, ומזה למד לנידון דידן, הנה החילוק הוא פשוט ביותר, ופלא שלא הבין זאת, האבא זצ"ל דיבר בב' פרשיות סמוכות זו לזו, ולא דיבר על קריאה בשני ספרי תורה שונים, וגם הוא לא דיבר על הקריאה משנה שעברה לשנה חדשה, ואילו אותו רב היה רואה דברי האור זרוע ושאר הפוסקים, לא היה מזדרז לפסוק לקרוא את ב' הפרשיות בשני ספרי תורה, ולגרום סתם לטורח צבור. ואם יאמר שיוציאו ספר תורה אחד ויקרא בפרשת וזאת הברכה, ויגללו לפרשת בראשית, הרי אין גוללין ספר תורה בצבור מפני טורח צבור. ודרך אגב, הרב הזה גם הזדרז לפרסם שאסור לנסוע ברכבת כמה חודשים, בגלל שעשו את פסי הרכבת בשבת. ולא ידע פוסקים, וביארנו כבר בכמה מקומות שמותר לנסוע ברכבת אף שחלק מפסי הרכבת נעשו בשבת. והרי במשך שנה עשו הרצה לרכבת, לאחר שסיימו את כל עבודות הרכבת. ואילו היה לומד בילקוט יוסף שבת כרך ג' היה רואה שאין שום מקום לפסיקה שלו.
[7] דבריו המלאים: דבריו של מרן רבנו שליט"א נתפרסמו כבר קודם השבת וחכם אחד שליט"א ערער על דין זה שמדברי האור זרוע (ח"ב סי'מ"ה) מבואר שהטעם להשלמה הוא כדי שישלימו את קריאת התורה עד שמחת תורה, וכאן שכבר עברה שמחת תורה אין ענין להשלים. עכ"ד. והשיב על זה אחד מרבני הישיבה שליט"א: הנה זה לשון הרב אור זרוע: "לפי כי מימות משה רבנו נתקן לקרות התורה בפרשיותיה, ולהשלימה בכל שנה ושנה כדי להשמיע על עם מצותו חוקים, ואין לך לומר כיון שעבר זמן קריאתה הלכה לה אותה פרשה, לפי כי אין קבע בפרשיות לקרות פרשה זו בשבת זו וזו בשבת זו, אלא כי כן נסדרו הפרשיות". ולא הזכיר כלל ענין שמחת תורה. ואדרבא מבואר בדבריו שהתקנה היא שיקראו את כל הפרשיות בבית הכנסת, וא"כ אם לא קראו כל פרשה שהיא, חובה עלינו להשלימה בשבוע הבא. (ומדבריו סייעתא לאחרונים שסוברים שיש להשלים מחומש לחומש. והכי הלכתא וכמבואר בחזו"ע-שבת ב' עמ' של"ג. (וכן פסק הגר"ח קנייבסקי שיש להשלים אף פרשת וזאת הברכה בשבת פרשת בראשית, והובא בגליון "מים חיים" (חשון תשפ"א (מהרה"ג רבי יהודה אריה הלוי דינר שליט"א) (הובא בעלון 'בית נאמן' 379).
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com