העדויות המרטיטות של הלוחמים בשדה הקרב הדומם

ככל שהזמן עובר ועדויות הזוועה מתפרסמות בעולם מיום שמחת תורה, תמונות הזוועה מספרות את סיפורם של הלוחמים והאזרחים שנפלו בקרב. "הזוועות אליהן נחשפנו במהלך הזיהוי קשות מנשוא. ספק אם נצליח למחוק את הזיכרון מאותו יום שבת" מספרים לי חיילי מילואים בבסיס הרבנות הצבאית בשורה העוסק במלאכת הקודש של זיהוי החללים.

הם נקראו לבסיס הרבנות הצבאית ביום שמחת תורה. חלקם הצטרפו במוצאי שבת למלאכת הקודש של זיהוי החללים במתקן הגדול מסוגו בעולם, בבסיס שורה. את העדויות של הזוועה שמעתי מהם בבית הכנסת, בדרך לחיידר ובמרכול השכונתי. הם תושבי האזור בו אני גר. חלקם מתפללים איתי בבית הכנסת וחלקם חברים לשיעור הדף היומי בשכונה.

הסיפור שלהם מגלה הם הלוחמים בשדה הקרב של הדממה, במתקן לזיהוי החללים של הרבנות הצבאית. בחיי היומיום הם עוסקים במקצועות מגוונים: עורכי דין, רואי חשבון, עובדים בתפקידים שונים בחברות ציבוריות ופרטיות. אך בצבא הם עושים את המלאכה הקשה ביותר.

"אני מתחייב לך כי אין לנו שום טעות בזיהוי" מדגיש ישראל המשרת במילואים ועוסק במלאכת הקודש של הטיפול בחללים. "החללים שהובאו לקבורה זוהו ב100%. לרבנות הצבאית יש את כל האמצעיים הטכנולוגים המתקדמים ביותר להגיע לזיהוי מוחלט".

"אך למרות האמצעים והיכולות הגבוהות" מוסיף ישראל, "באירוע בסדר גודל כזה, נדרש לשלב את כל האמצעים תוך שיתוף פעולה עם גורמי חוץ, במטרה מוקפדת שהזיהוי יהיה מוחלט בוודאות - אפס תקלות!! ואם מדברים על שיתופי פעולה - הרבנות הצבאית מעניקה את המעטפת והתמיכה גם למשטרת ישראל ולכלל גורמי הזיהוי העוסקים במלאכת הזיהוי והטיפול בחללים האזרחיים".

צביקה, חבר מהשכונה, שאף הוא גויס בשבת, סיפר: "רבים לא מודעים אבל נכון לעכשיו, בינתיים בלחימה משתתפים באופן פעיל רק חיל האוויר והרבנות הצבאית. כשאנשי הרבנות הצבאית ירדו לשטח לאסוף חללים הם נחשפו לעוצמת הרוע והחבלה של מרצחי החמאס הגרועים מדאעש".

"מתחת לגופות הקדושים, המרצחים הצמידו רמוני רסס משוחררי נצרה, במטרה שבזמן חילוץ גופות החללים הרימון יתפוצץ על צוות האיסוף" הוא מספר. "הציבור נחשף רק למקרה הרימון נטול הנצרה שהוטמן בכיסו של אחד החללים האזרחיים שהגיע למתקן. אולם הסיפור של עשרות הגופות הממולכדות טרם סופר".

ישראל, מוסיף ומספר על המורכבות במלאכת הזיהוי: "אחד מהלוחמים שנהרגו בקרב, אביו נמצא בבית החולים על ערש דווי. המשפחה פנתה שנעשה ככל שביכולתנו לזהות את הבן במהירות כדי שהאב יספיק להשתתף בהלווית בנו. עבדנו במשך 18 שעות רצופות כדי להגיע לזיהוי וודאי על מנת שהלוויה תצא במהירות. ואכן האבא הספיק להשתתף בהלווית בנו. כל הישג כזה הוא עולם ומלואו עבור המשפחות, וסיפוק אדיר עבורנו".

הוא מספר על הסטנדרטים המחמירים בזיהוי, אותם הציבה הרבנות הצבאית. ובכך שיש צורך בשני סימני זיהוי שונים ולכן היו מקרים שגם בדיקת די. אן. איי לא הספיקה: "היה לנו חלל שיש לו תאום זהה, כך שנדרשנו לכמה וכמה אמצעי זיהוי נוספים".

כך, חיילי המילואים של הרבנות הצבאית, מספרים על איסוף החללים שבוצע על ידי לוחמי יחידות הסריקה של הרבנות הצבאית בשטחי הלחימה תחת אש. ועל המשך מלאכת הזיהוי במתקן כשברקע נשמעות אזעקות ונפילות. מלחמת חרבות ברזל הפכה את העורף לחזית.