אלו ימים קשים ושחורים לעם היושב בציון, כשכולנו עדיין תחת ההלם והכאב העצום מהטבח הנורא שהתחולל בעיצומו של חג שמחת התורה, כאשר מרצחים שפלים רצחו וטבחו מעל לאלף יהודים, טף ונשים בשיטות אכזריות ומזוויעות שהדעת לא יכולה לסבול, המזכירות פוגרומים ורציחות מימים אפלים בהיסטוריה.
ליבי שותת דם על האסון המחריד ובקושי מוצא מילים לבטא את הכאב הבלתי נתפס. ודווקא מתוך האפילה הזו אני מעלה את דמותו הטמירה של אבינו רוענו, מרן רבנו עובדיה יוסף זצוק״ל שיום פטירתו העשירי חל בשבוע הבא. בכל השנים הרגשתי כיצד מרן מלווה אותנו משמים, עומד ומעתיר בעדנו ופועל שנצליח בכל הקשיים והאתגרים, ואין לי ספק שגם בימים אלו, כאשר מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה, מרן אוחז בכיסא הכבוד ומתחנן לקב”ה שיחוס וירחם על שארית פליטת עם ישראל.
עשר שנים של יתמות חלפו ביעף, ודומה כי רק אתמול היינו לצידו של מרן ושהינו במחיצתו המנחמת והנהגתו האמיצה. בשנים האחרונות, בערב שבת הסמוך ליום פטירתו של מרן זצוק"ל, נהגנו לצאת ביוזמה להדלקת נר נוסף לזכרו של מרן יחד עם נרות השבת. היוזמה נחלה הצלחה מסחררת והקיפה מיליוני יהודים בארץ ובעולם. מנהיגי ציבור, עיתונאים, אומנים, עמך בית ישראל, דומה שלרגע אחד עם ישראל כולו התאחד סביב הנר הקדוש של מרן זי"ע.
גם אני, שהובלתי לא מעט יוזמות זיכרון למרן, הופתעתי מעוצמת ההיענות בציבור הרחב. בדרך כלל, ככל שחולפות השנים מיום פטירת אדם, זיכרונו הולך ומיטשטש, והנה כאן כמעט עשור חלף מפטירתו והגעגועים אליו רק הולכים וגואים. והפליאה מתעצמת כשזוכרים מי היה מרן. הוא לא היה רב נחמד המשמיע רק מילים יפות הנעימות לכל אוזן ומחלק צ'פחות. לצד אהבת ישראל הידועה שלו, בערה בו גם מידת האמת והוא לא היסס להשמיע דברים חריפים ולהביע את דעתו נגד מהרסי הדת ללא כחל וסרק.
והנה, דווקא מידת האמת הזאת שבקעה מתוך לב זך ונטול פניות, היא שנחרתה בלב האומה וקיבעה את דמותו של מרן כמנהיג יהודי היסטורי שכל פסקיו התקבלו בכל תפוצות ישראל. עמל התורה המופלא שלו והדבקות בדרך הישרה ללא כחל וסרק, איחדה סביבו את נשמות עם ישראל, שבכל אחת מהן מפעם ניצוץ יהודי עמוק. ולכן ככל שחולפות השנים, וככל שהחושך והבלבול מעמיקים, ככל שהחומריות מתעצמת וגוברת, כך שיעור קומתו של מרן הולך ומתגבה ומגיע עד לרקיע.
זכיתי ללוות את מרן במשך עשרות שנים ולשמש כשליחו הנאמן לצורכי הציבור. הפעם הראשונה שראיתי אותו הייתה בתשל"ו, שלוש שנים לאחר שנבחר לרב הראשי. הייתי אז נער צעיר ונכנסתי לדירה שלו ברח' ז'בוטינסקי בירושלים, והתמונה שלו רכון על ספריו וכותב חידושי תורה נחקקה במוחי. זה היה המראה שלו עד ליום פטירתו. כל עולמו היה התורה וההלכה, למרות כל המהפכות שחולל.
הפוליטיקה הייתה זרה לו. הוא ניאות להיכנס אליה לאחר הפצרות, רק כי הבין שזו הדרך לחולל שינוי חברתי ורוחני בקרב בני עדות המזרח, שהשתוקקו למסגרת חינוכית ולמסורת בית אבא. תנועת ש"ס שאותה הקים במסירות נפש הייתה המנוף שלו להחזרת עטרה ליושנה. אהבת ישראל, שהייתה טבועה בנפשו, הביאה אותו לסגור את ספריו האהובים ולכתת רגליים בכל הארץ, בתנאים של כבישים משובשים ומכוניות ישנות. בכל מקום שהוא הגיע הוא הרעיף טל של אהבה על הציבור והקים אותו לתחייה.
אותה אהבת ישראל הביאה אותו לפעול לילות כימים למען העגונות של חללי מלחמת יום הכיפורים, והוא צלל לעומקה של הלכה כדי למצוא להן מזור. כך עשה למען יהדות אתיופיה, שהוא היה הראשון שהכיר ביהדותם ובזכות פסיקתו ממשלת ישראל הוציאה לפועל את מבצעי העלייה הגדולים מאתיופיה. חוש האמת והצדק שלו, יחד עם "כוח דהיתרא", הביאו לכך שפרץ דרך והטביע חותם על דורות רבים.
בתקופה זו אנחנו מציינים 40 שנה לייסוד תנועת ש"ס. כמי שנמצא עשרות שנים בעשייה הציבורית, מה שמנחה אותי תמיד אלו שני הדגלים שהניף: חיזוק הזהות היהודית בדרכי נועם ועזרה לחלשים. שתי אבוקות האור הללו מאירות לי את הדרך ומסמנות לי את המטרה. זו הסיבה שתנועת ש"ס, למרות המכשולים הרבים שניסו לשים בדרכה, ממשיכה ומתעצמת בכל הארץ. כי היא לא מסירה עין מהמטרות.
גם בחלוף עשר שנים, הכמיהה לגעת שוב בשולי גלימתו של מרן היא נחלת העם כולו. בצוק העתים הנוכחי, כשהאמת נעדרת, אני מבין איזו זכות עצומה נפלה בחלקי לשהות במחיצתו של אחד מענקי הדורות, שידע להנהיג דור שלם בבהירות נדירה ובעוצמה גדולה. צדקתו עומדת לעד, והוא למעלה בשמיים ממשיך ללוות אותנו ולסייע לנו בכל משברי התקופות, מאיר את נתיבותינו ונוסך בנו כוח להמשיך את מורשתו.
זכותו הטמירה תגן עלינו, על חיילי צה״ל וכוחות הביטחון, על תושבי הדרום והצפון ועל כל עם ישראל, שלא יישמע עוד שוד ושבר בארצנו, ונזכה לשוב בתשובה שלמה ולהמשיך בדרכו ביד רמה.