ימים קשים עוברים עלינו. שמועות שונות ומשונות. ואנחנו צריכים לתפוס מלאכת אבותינו בידנו – מלאכת התפילה. ''הקול קול יעקב'' לזעוק ולהריע.
וכ''כ בחז''ל ''למה נקרא שמו ישמעאל שעתיד לשמוע הקדוש ברוך הוא באנקת העם ממה שעתידין בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים לפיכך נקרא שמו ישמעאל"
וכמו''כ להתחזק בביטחון ובאמונה.
חז''ל אומרים (מכות כד): "בא חבקוק העמידן על אחת שנאמר וצדיק באמונתו יחיה" דהיינו בחיזוק תמידי באמונה.
איך מצווה אחת? הרי יש לנו תרי''ג מצוות? אלא אומר הגאון מוילנא: שיהיה מצווה שיקימוה בשלימות. כי הדורות הולכים ומתמעטים, וצריך שיהיה מצווה אחת שלימה. איזה מצווה שלימה נדרש מאיתנו?
אומר חבקוק: אמונה!
ומהי האמונה? האם כפי שההמון מבין ששואלים אחד האם אתה מאמין בבורא עולם והוא מסתכל בתימהון בוודאי, ועל מה השאלה כלל?!
זה לא מספיק בשביל שיהיה מקיים המצוה כמאמרה, ובוודאי אינו בכלל צדיק באמונתו יחיה. צדיק באמנתו הוא דווקא כאשר יהיה במצב של "יחיה" ממש, שכל מאורע ומאורע שנעשה בעולם, בין בנעשה בעולם בכלל, ובין באופן פרטי, על הכל יסתכל בהסתכלות של אמונה, לחיות בראייה שהכל ממש מהקב"ה, לחיות את הידיעה של "אין אדם נוקף אצבעו למטה אלא א"כ מכריזין עליו מלמעלה", כל תנועה ותנועה אפילו נקיפת אצבע, אין שום דבר שגורם לקיומה אלא רק רצונו ית' בהשגחה פרטית. הצדיק שבאמונתו יחיה כל מאורעות שעוברים עליו בימי חייו, בין בטוב ובין הרע, בכולם הוא רואה וחש את האמונה, ולשלמות כזו צריך האדם להגיע שתמיד לא יסיח דעת מהאמונה, כלשון הכתוב "יחיה"! האמונה היא אצלו מהלך החיים.
אנחנו לא יודעים שום דבר. אולם צריך לזכור דבר נוסף מה שהתפרסם לא מזמן מדבריו של ראש הממשלה המכהן, דברי ניבול פה וגידופים נגד אבינו שבשמים, שכאילו בחו"ל באירופה ובעוד מקומות "לא תמיד הקב"ה שמר על עם ישראל", עפ"ל... ושלכן יש להיזהר מלנסוע לחו"ל [ודיבר נגד הנסיעה לאומן בראש השנה, בגלל המצב הביטחוני באוקראינה... אירוניה במיטבה].
נזכרתי במעשה נפלא שהיה מספר המגיד הצדיק רבי שלום שבדרון זצ"ל:
מעשה שהיה בירושלים-של-מעלה כאשר אנשי העיר היו במצב כלכלי קשה מאוד, ונאלצו לשלוח את אחד התלמידי חכמים לגולה על מנת שיאסוף כסף להחזיק את המשפחות העניות והכוללים שפעלו בעיר העתיקה.
הגיע במסעו גם לקהילה עשירה, בעיר שיקאגו בארה"ב, ודרש שם בבי''כ המרכזי. ובדרשתו, הצליח להעביר ליהודֵי העיר את המסר החד והברור, בדבר מעלתם של לומדי התורה העניים שבירושלים.
הדברים השפיעו היטב על בני הקהילה, ולאחר השבת תרמו יהודים רבים מכספם לטובת בני ירושלים, ביניהם היה גביר נכבד - הרב ירחמיאל וקסלר (שלימים היה לחותנו של הגאון רבי בצלאל ז'ולטי זצ"ל). לבד מהצ'ק הגדול שמסר בידי הרב וואלק, אמר שהדברים ששמע בדרשה שבו את ליבו, והשפיעו עד כדי כך, שהחליט לבוא לבקר בארץ ישראל, ולראות האם קיימת שם אפשרות השקעה והצלחה בפרנסה, ואז יחליט סופית על צעדיו הבאים.
ואכן ר' ירחמיאל הגיע לביקור בארץ ישראל, יחד עם בנו, ופנה בראש ובראשונה אל העיר חברון, שם שכנה הישיבה המהוללת, ישיבת חברון. וכשראו כי טוב, ולאחר שהתרשמו מהאוויר והאווירה של חברון, החליט להשאיר את בנו ללמוד בישיבה, כשהתכנון הוא שבתוך מספר חודשים תגיע כל המשפחה לגור באר''י.
כל זה היה בחורף תרפ"ט. רק שבסיומה של אותה שנה, פרצו הפרעות – פרעות תרפ"ט, ורבים מתושבי העיר ובני הישיבה נטבחו בידי הפורעים הערביים. אחד הנרצחים היה יחזקאל וקסלר הי"ד, בנו של ר' ירחמיאל.
למן אותה עת, כאשר הזדמן שוב הרב וואלק לארה"ב, כדי לאסוף כסף עבור עניי ירושלים, הדיר את רגליו מקהילת היהודים העשירה של שיקאגו. לאחר האסון הגדול שפקד את משפחת וקסלר, חשש מפגישה עם ר' ירחמיאל, שהרי על ידי הדרשה שלו החליט לשלוח את הבן לישיבת חברון.
אבל, באחד מביקוריו באמריקה, בלכתו בניו-יורק, הוא פוגש לפתע את ירחמיאל וקסלר. הרב וואלק התבלבל לרגע, ואילו האיש שניצב מולו, שואל אותו בפנים מחייכות 'לאן נעלמת? מדוע לא רואים אותך כבר בקהילה שלנו? הרי הדרשה שלכם עוד זכורה באוזניי עד היום כל כך לטובה'!
והרב וואלק לא כיחד. הוא אמר לאב השכול את האמת. 'לא הגעתי אל הקהילה, מפני שחששתי מהרגע שבו אצטרך להצטדק בפניכם על הפוגרום בישיבת חברון, אם וכאשר תטילו עליי את האחריות למות בנכם'!
הרב וקסלר עמד משתאה; 'אתה צריך להצטדק בפניי?! על מה?! מה פשעת נגדי?! ההיפך הוא הנכון; אין לך מושג איזה חסד עשית עמדי ועם משפחתי, ואיזו הכרת הטוב אנחנו כולנו מחויבים לך'!
הרב וואלק הביט עליו בהשתוממות, ואז הסביר לו הר' וקסלר דברים כהווייתם: 'בן יקיר היה לי בשם יחזקאל. אהבתי אותו מאוד. ארבעים יום קודם יצירת הוולד קבעו בשמים שהוא יעזוב את העולם בגיל שש עשרה שנה. אף אחד לא היה יכול לשנות את הגזירה. אלמלא שמעתי את הדרשה שלך על חשיבותה של ירושלים וארץ ישראל, היה יחזקאל נשאר כאן באמריקה, וגורלו היה כגורלם של כל חבריו באמריקה, שאינם בני תורה, ולבסוף היה מוצא כאן את מותו בדרך אחרת, בתאונת דרכים או ממחלה רח"ל.
'רק בזכות הדרשה שלכם, עלה בני למרומים בדרגה של בן תורה אמיתי, וזכה לעמול ולהתייגע בתורה, ולבסוף עוד זכה למות על קידוש ה' הגדול והנורא. ובעד זה אני אסיר תודה לכבודו כל הימים'!
בסליחות שאמרו בנוסח אשכנז לא מכבר, אמרו: "דבקנו בתועבות ובמעשים זנוחים / זעמת בשלנו בית משכנות מבטחים / כמה יסרתנו על־ידי צירים ושלוחים / לא הקשבנו לשמוע למוכיחים/ מאז ועד עתה אנחנו נדחים / נהרגים ונשחטים ונטבחים / רצוצים במה אתם בוטחים..."
ואכן תמיד חובה עלינו להתחזק באמונה, אך במיוחד בתקופתנו, שאין על מי לסמוך, רק על אבינו שבשמים. שהרי כל מי ששכל שלו שהכל הוא בניסי שמים המרובים, וברצונו הגדרות עבדו וברצות כולם נהפכו לסומים... לחיות אמונה. ולחזק בבית פנימה אמונה! ואז נזכה לרחמי ה' המרובים עין בעין בס''ד.