מִי יִתֵּן רֹאשִׁי מַיִם וְעֵינִי מְקוֹר דִּמְעָה וְאֶבְכֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה אֵת חַלְלֵי בַת עַמִּי, כִּי עָלָה מָוֶת בְּחַלּוֹנֵינוּ בָּא בְּאַרְמְנוֹתֵינוּ לְהַכְרִית עוֹלָל מִחוּץ בַּחוּרִים מֵרְחֹבוֹת וְנָפְלָה נִבְלַת הָאָדָם כְּדֹמֶן עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה וּכְעָמִיר מֵאַחֲרֵי הַקֹּצֵר וְאֵין מְאַסֵּף, נָשִׁים בְּצִיּוֹן עִנּוּ בְּתֻלֹת בְּעָרֵי יְהוּדָה, פְּנֵי זְקֵנִים לֹא נֶהְדָּרוּ.
חורבן. הלב עדיין ממאן להאמין והאוזן עדיין מסרבת לשמוע. שָׁבַת מְשׂוֹשׂ לִבֵּנוּ נֶהְפַּךְ לְאֵבֶל מְחֹלֵנוּ. קריסת מערכות. יום שמחת תורה, תשפ״ד, בשעה שבני ישראל מסיימים את התורה ומתחילים מבראשית, חרבו המערכות, והתרגש עלינו היום השחור ביותר מאז סוף השואה האיומה. יותר מאלף אחב״י ובהם טף ונשים נרצחו ללא רחם על ידי חיות אדם ומלאה הארץ חמס.
נחפשה דרכינו ונחקורה
קריסת המערכות התרחשה לא רק בהיבט הצבאי והמדיני, אלא גם מנקודת המבט התורנית שלנו ישנה כאן קריסת מערכות, הלא גם בתקופות הזוהר של ישיבות בבל, נהרדעא סורא ופומבדיתא לא חבשו רבים כל כך את ספסלי בית המדרש כמו היום. והתורה הרי מגינה ומצילה, אז מה קרה באותו יום מר ונמהר, ולמה לא זכינו להגנת והצלת התורה את עם ישראל מההרג האכזרי הזה?
נחפשה דרכינו ונחקורה, בבוא היום, אחרי שימוגר האויב יעמדו הכל למשפט על המחדלים וקריסת המערכות, במה שגינו ועד היכן. אך אנו אמונים על דברי חכמים כי גם כאשר ישנן לפורענות סיבות טכניות מציאותיות נראות לעין, עלינו לחזר אחרי הסיבות הרוחניות האמיתיות, גם אנחנו צריכים לבדוק את המערכות שלנו. חז״ל אמרו שבית המקדש השני נחרב על שנאת חינם, וכל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו.
נראה כי מעבר לשנאת עולם לעם עולם, מה שעמד בעוכרינו ואפשר לאויבינו לההין להפיק את זממם היה נחשול השנאה, הפילוג והמחלוקת שפקד את כל שדרות העם בחודשים האחרונים, אשר הראה את חולשתנו לעיני כל הגויים ולעיני כל אויבינו. אנשי מודיעין מצאו בחומר שנתפש שאמרו שכאשר העם מפורד ומפוזר, עתה הזמן להכות בהם.
ואין כאן המקום כלל לשאלת הצדק בכל המחלוקת האחרונה סביב שינוי שיטת השיפוט, ובדומה למה שאמרו חז״ל שלא יכה האב את בנו הגדול שמא יכנו בחזרה ויתחייב מיתה, ונמצא האב שהכהו עובר על לאו דלפני עיוור לא תתן מכשול. עצם הדבר שנהפכנו כביכול רח"ל מעם אחד לשני עמים ולכל צד לא היה אכפת מכאבו של הצד השני, הפירוד הזה יצר את השבר הגדול של החודשים האחרונים.
אמת שראינו בחוש ששמירת שבת מגינה מחבלי משיח ששני הקיבוצים סעד ועלומים ששמרו שבת ניצלו מהטבח הנורא, אבל בכל זאת, נהרגו הרבה חיילים שומרי תורה ומצוות, וגם בני תורה, רח"ל.
התורה נחתמת באות למ"ד של 'לעיני כל ישראל' ופותחת באות בי״ת של 'בראשית', שמחת תורה, המעבר מסיומה של תורה לתחילתה הוא הלב, והלב הזה נקרע, וגווילין נשרפין ואותיות פורחות באוויר. הלב של עם ישראל נשבר על ידי המחלוקת והפירוד. חז"ל אמרו שלא היה מי שדיבר לשון הרע על ישראל יותר מהמן הרשע שאמר ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים, ונראה שמאז שחזר עם ישראל לארץ ישראל לא הגיע הפירוד לממדים כאלה שהיו בשנה האחרונה. וכאשר יש פירוד בעם ישראל אז הצורר יכול רח״ל לעשות שמות ולטבוח בעם ישראל. וכאשר הקטרוג הוא על ידי שנאת חינם, אז התורה לא מגינה ולא מצלת, כמו שראינו בזמן סוף בית שני שהיו בעלי משנה ותלמידי חכמים לרוב.
הטבח הנורא, אשר החזיר את העשתונות לעם ששכח שהינו כבש בין שבעים זאבים או היום אפילו אריה בין שבעים זאבים, שוב איחד את העם, והבינו שעם ישראל הוא עם אחד וצריך אחדות בכדי לנצח במלחמה.
בזמן הזה כאשר עם ישראל שותת דם וקובר את בניו בודאי יש חובה על כל יחיד ויחיד לעשות הכל בכדי להראות בכוחו את חלקו באחדות עם ישראל. וחשוב לעשות זאת בפרסום כי אין זה מצוה בין אדם למקום גרידא אלא גם בין אדם לחבירו. והנותן מתנה לחבירו חייב להודיעו.
בשבוע שעבר הלכתי מלוויה ללוייה של חיילים שמשפחותיהם היו קשורים לקהילה שלנו במוסקבה, אוי מה היה לנו, אין מחזה קורע לב יותר מהורים שקוברים את ילדיהם. לפני יומיים התבשרנו שבן דוד רחוק שלי נפל גם בשבת שמחת תורה ושהמשפחה יושבת שבעה בתל אביב. שאלנו את הבת דודה למה לא אמרו לנו את זה מקודם כדי שנוכל לבוא ללוייה, והיא ענתה, אנחנו הרי חילונים וחשבנו שחרדים לא ירצו להגיע. רחמנא ליצלן עד לכאן הגענו.
הלב של עם ישראל נשבר וצריך לרפאותו ולחזקו מחדש, לעיני כל ישראל בדווקא ולהתחיל שוב מבראשית.