גם עשר שנים אחרי, קשה לתמצת במספר שורות את דמותו של מרן פוסק הדור רבינו עובדיה יוסף זצ"ל ואת החלל העצום שנותר בעולם היהודי עם הסתלקותו ביום ג' בחשון התשע"ד.
מרן זצ"ל, היה פוסק, רב לרבבות תלמידים, מנהיג בעל שיעור קומה שסחף אחריו בנועם הליכותיו, בפשטותו, מאות אלפים שראו בו את המנהיג הרוחני הבלעדי שלהם בשעות שמחה ויגון.
מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל נולד בי"ב בתשרי ה'תרפ"א, ונפטר בגיל 93, בג' בחשוון ה'תשע"ד.
הרב זצ"ל נולד בבגדד, להוריו יעקב וג'ורג'יה. נקרא 'עובדיה' על שמו של הרב עבדאללה סומך ועל שם סבו, ו'יוסף' על שמו של הרב יוסף חיים (ה'בן איש חי'). מאוחר יותר הפך את שמו הפרטי השני לשם משפחתו.
בימים אלו, חמישים שנה בדיוק אחרי מלחמת יום כיפור, אי אפשר שלא להשוות את המתח והחרדה שהיו באותם ימים לתקופה המתוחה השוררת ברחבי הארץ אחרי הטבח הרצחני שאירע בשמחת תורה והוביל לימי מלחמה שעלולה להתפתח לזירות רבות חלילה.
באחד ההקשרים עלתה בתקשורת השבוע בעקבות הטבח והמספר הרב של החטופים הנעדרים, סוגיית העגונות חלילה שעלולה להתפתח כפי שהיה במלחמת יום כיפור, אז, מספר רב של חיילים יהודיים שנהרגו בשדות הקרב הביא באחת למספר עצום של הורים אחים נשים וילדים שאיבדו את היקרים להם מכל. הכאב היה גדול שבעתיים בעת שדובר על כל אותם מאות חיילים נשואים שנעדרו ונשותיהם נותרו אלמנות
מי שהפתיע אז עם פסקיו האמיצים לטובת היתר העגונות היה מרן הרב עובדיה זצ"ל, שכיהן אז כראשון לציון והרב הראשי לישראל, בביתו הוקם אז בית דין לענייני עגונות (יחד עם הרב הראשי לצה"ל הרב פירון וסגנו הר' גד נבון) שזכה לגיבוי רשמי של הממשלה, רבים יודעים לציין את מידת הרגש העצומה שמרן זצ"ל השקיע באותה מלאכה נוראה, את מידת השפעתה על בריאותו ועל החיבור העצום שלו לכל סיפור, לכל חייל שנפל על משמרתו, לכל משפחה שהתייתמה מאביה ולכל אישה שהתאלמנה מבעלה בצורה כה טראגית.
בגיל 93 כבה המאור הגדול, ומרן פוסק הדור השיב את נשמתו הטהורה ליוצרה והותיר את הדור יתום. הלווייתו נערכה ביום פטירתו, בג' בחשוון התשע"ד, בירושלים, ובה השתתפו כ-850,000 איש. זו היתה הלוויה הגדולה ביותר בתולדות מדינת ישראל. נקבר בבית הקברות סנהדריה בירושלים.
המונים צפויים להגיע הלילה ומחר להשתטח ולהעתיר בתפילה על ציונו הקדוש בבית העלמין סנהדריה בירושלים.
זכותו תגן עלינו ועל כל עם ישראל אמן.
