חיילותיו של דוד המלך קבלו הוראות הלכתיות בשדה הקרב מנביאי אותו דור. הלכה מפורסמת מובאת כבר חומש דברים (כ"א, י') - פרשת "אשת יפת תואר", ואף הרמב"ם הרחיב בהלכות מלחמה בהלכות מלכים (פרק ז') וכתב בסגנון המזכיר מדיטציית לחימה ואיסור על הרהור וחשיבה מדכאת, וכך דבריו: "מי האיש הירא ורך הלבב כמשמעו שאין בלבו כח לעמוד בקשרי המלחמה" [1].
מרן החפץ חיים היה ככל הנראה הרב החרדי הראשון שכתב ספר הלכה ומוסר לחיילים בשם צפוי "מחנה ישראל".
כך בשנת תרמ"א (1881) בעת שהתרחשה גזירת מלכות ליהודים להתגייס לצבא ברוסי והפולני, החפץ חיים הוציא לאור לראשונה את ספרו בעיר ווארשא, בו הובאו הוראות הלכתיות לחיילים יהודים, ובמקביל הוא סייע ופעל להכנת אוכל כשר לחיילים יהודים.
רוב ספרו של החפץ חיים מיועד לחיילים יהודים בצבא נכרים, אלא שיש גם היום רבנים דת"ל שמסתמכים על ספר זה בהוראות הלכתיות לתלמידיהם המתגייסים, ובהמשך נעמוד על כמה נקודות.
כאמור, מהדורה ראשונה יצאה לאור בווארשא בשנת תרמ"א (1881), ולאחריה מהדורות נוספות. מהדורה רביעית יצאה לאור בעיר מישקאלץ בשנת ת"ש (1940), ככל הנראה לקראת גיוס חיילים יהודים למלחמת העולם השניה.
'מחנה ישראל' לחיילים יהודים הודפס שוב בשנת תש"א (1941), בירושלים, ושוב בשנת תרל"ד (1974).
כתיבה של ספר ייחודי זה, היתה בעקבות גזירת המלכות (רוסיה) בשנת תרל"ד (1874), על חוק גיוס חובה לכל צעיר החל משנתו העשרים ואחת, למשך שש שנים.
החפץ חיים החליט לחבר ספר לחיילים היהודיים, שלא יחשבו שהם מוכרחים לעבור על מצוות הדת, והוא קבע לו מחיר נמוך, שני זהובים, ולחיילים זהוב ורבע. כידוע, החפץ חיים עסק בעצמו בהדפסת ספריו, ואף הסתמך על אופן מסוים של 'היתר 'עסקה' לצורך מפעליו הרוחניים.
החפץ חיים בספרו שידל את החיילים היהודים שישמרו הן את מצוות לא תעשה, והן את מצוות עשה. הוא עודד את החיילים שלא ילמדו ממעלליהם של אנשי הצבא הרוסים, לגנוב, להכות, 'לחבק חיק נכריה', וגם שימשיכו לשמור את השבת ללמוד תורה, ולהתפלל בציבור ככל שהדבר ניתן.
בצורה שתדלנית דאג החפץ חיים שינתן אישור להכניס אוכל כשר לבסיסי הצבא הרוסי, והוא אף אסף כספים לשם אספקה זו.
חוברת מיוחדת בשם "דבר בעתו" כתב החפץ חיים, שעסקה באופן ההיתר לאכול טריפות במצב אנוס. החפץ חיים אף עודד את ההורים לשמור על קשר עם בניהם גם באם הם הפסיקו לשמור על חלק מהמצוות.
סוגיה מעניינת הייתה באותם הימים בין גדולי ישראל האם לדחות את גיל הנישואין בשל גזירת הגיוס. היו שטענו שיש לדחות, וכך הבחורים ילקחו בעודם רווקים, ולא יותירו נשים ומשפחות בשעה שאין לדעת כיצד יחזרו מהצבא. אולם החפץ חיים סבר שיש לבחורים להינשא בגיל מוקדם, ומשפחתו שתישאר לבד בשנות המלחמה, תחייב אותו להישאר נאמן לדתו.
פסקי החפץ חיים נוגעים לצבא הגנה לישראל?
ישנם הסבורים שספרו של החפץ חיים לא מדבר על חיילי צה"ל שנמצאים תחת צבא יהודי ולא נזקקים להיתרים של הח"ח בספרו, אלא שראש ישיבת אלון מורה הרב אליקים לבנון נשאל בידי תלמידיו האם לחיילים שיוצאים בשבת לפעילות, זולת ציוד לחימה מציל חיים, מותר להם לקחת אוכל ושתיה, שוקולד, יין וחלות לקידוש, נייר טואלט, סידור וחומש?
הרב אליקים לבנון בתשובתו פירט את האיסורים הכרוכים בלקיחת חפצים, כהוצאה מרשות לרשות, הוצאה מחוץ לתחום, ומוקצה, ופוסק שפיקוח נפש דוחה שבת, וכל חפץ הדרוש לצורך בטחוני מותר לקחתו, כולל אוכל כחלות, מזון מבושל ובקבוקי שתיה + סוכריות, פיצוחים (הדרושים לשמירה על העירנות), ונייר טואלט.
ברם, מסייג הרב לבנון את פסקו, וכותב שאת שאר הדברים למרות שהם חשובים ליום השבת ליהודי, אלא שהם לא נצרכים מבחינה ביטחונית, ומלכתחילה אין לקחתם לפעילות מבצעית כיין לקידוש שהרי ניתן לעשות קידוש על חלות, וכמובן שאם אין חלות לקידוש יהיה מותר לחיילים לאכול ללא קידוש, כך גם סידור וחומש שיש בהם צורך רוחני, אך לא צורך בטחוני.
פסק החפץ חיים ברוסיה, נפסק באלון מורה
אמנם ממשיך הרב לבנון בפסקו, ומצטט את מרן החפץ חיים בספרו 'מחנה ישראל' שפסק לחייל היהודי בצבא רוסיה ופולניה, שמותר לו להביא עמו סידור/חומש ואף יין לקידוש באותו תיק, וחיילי צה"ל בימינו יכולים להסתמך על החפץ חיים בדין זה.
הרב לבנון ביאר שהחפץ חיים הביא סייעתא לפסקו זה משולחן ערוך (סימן שכ"ח ס' י"ג) שפסק גבי נפילת תינוק לים ודייג פורש רשת להעלותו, שהדייג זכה בדגים שעלו ברשתו יחד עם התינוק, ומכאן הסיק החפץ חיים, שאפשר בתיק אחד להביא גם דברים שאינן נזקקים להצלת חיים, כמו אותו דייג.
לגבי לימוד, פוסק הרב לבנון שהוא אינו מועיל ישירות לשמירה ואסור להביא בשבת, אלא כאשר אם חושש להירדם שכמובן יפגע בביטחון, והספר מועיל לו לערנות, מותר לו לקחתו בשבת ללא חשש טלטול.
חתן הח"ח: שיהיה לתועלת לאחינו אשר בצבא בארץ ישראל
חתנו של החפץ חיים בשנת תש"ג (1943), כאשר חיילים יהודים לחמו בנאצים במסגרת הצבא הבריטי, (רובם תחת הבריגדה היהודית), ההדיר מחדש את ספר חמיו 'מחנה ישראל', ובהקדמתו כתב בין היתר: "הננו נותנים לפניכם בהוצאה חדשה את הספר 'מחנה ישראל' אשר חיבר כ' אדמו"ר קדוש ישראל מרן החפץ חיים זצללה"ה והוציאו לאור בשנת תרמ"א לטובת אחינו שבצבא... ידועה ומפורסמת ההשפעה הגדולה והתועלת הרבה אשר הביא ספר זה בחיי אנשי הצבא במדינת רוסיא ופולין מלפנים. תקותי מד' שיהיה כמו כן לתועלת גדולה לאחינו אשר בצבא בארץ ישראל ובכל מקום שהם, לעודדם ולחנכם באמונת ד' ולקרב לבותיהם לאביהם שבשמים".
[1] וממשיך וכותב "ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה וישים נפשו בכפו ולא יירא ולא יפחד ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו אלא ימחה זכרונם מלבו ויפנה מכל דבר למלחמה וכו'". ובדבר זה נקט רבנו הרמב"ם כגישתו של גדול התנאים רבי עקיבא שסבר דכל הירא ורך הלבב הוא פשוטו כמשמעו, דלא כשיטת רבי יוסי שסבור שהחייל ירא מעבירות שבידו שמא ייענש וימות במלחמה. (ראה מסכת סוטה מ"ד א).
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com