מצוות ארבעת המינים המסמלת בין היתר את האחדות בכל חלקי עם ישראל, פותחת באופן רשמי את עונת הדיבורים על אחדות ו'סוכות שלום'.
זקן ציניקן אמר לי פעם: "נקוט כלל זה בידך: 'בכל מקום שאתה רואה את המילים 'מאוחד' ו'איחוד' צא ולמד, ותגלה מחלוקת עמוקה ששוררת שם". על אחת כמה וכמה השנה, שהבחירות המוניציפליות באופק והאחדות הכרחית וחיונית, שאם לא כן, לא נוכל להכניע את הקבוצות שכנגד…
האחדות מדוברת בפי כל. אך רק לעיתים רחוקות היא מתממשת, מדוע?
ניסיונות שביצעתי עוד בגן הילדים, הביאו אותי לשתי מסקנות. אשמח לחלוק אותן איתכם: 1. כדי לחבר שני חומרים שונים נדרש דבק. 2. ישנם דבקים חלשים המחזיקים רק זמן מועט, ויש בעלי תכונות קישור חזקות העמידים לטווח ארוך.
לדעתי, נכון יהיה להשליך את התובנות המרעישות הללו גם כאשר מבקשים 'להדביק' ולאחד חלקים שונים בחברה.
תעמולת האחדות משווקת לנו באינטנסיביות דבקים מגוונים, אך עיון במאפייני המוצר יגלה כי הם אינם מיועדים לשימוש ארוך טווח. לדוגמה הדבק מסוג 'אחים לצרה' - מאן דהוא מוכתר בתואר הפריץ הקם עלינו לכלותינו, ולשם כך אנחנו נדרשים להתאחד ולהינצל מידיו. בטווח הקצר נראה כי דבק זה נותן תוצאות מצוינות, אך הוא אינו עמיד לזמן רב. האויבים של אתמול עוברים מן העולם, או הופכים להיות שותפים, ושוב נפרדים החלקים זה מזה. מאפיינים דומים יש גם לדבק הידוע 'האויב של אויבי הוא ידידי'. גם הוא מאבד את יכולת הקישור שלו יחד עם פינוי ערמות הפסולת של תעמולת הבחירות.
מניסיון אישי אוכל להמליץ על דבק המחזיק לאורך ימים. בשיעורים שאני מוסר נוכחתי לראות כי לימוד תורה משותף גורם לקבוצות שונות באופיין, סגנונן וזהותן להפוך להרמוניות. לא בחיבור זמני ומלאכותי, אלא באחדות אמיתית, עמוקה וברת תוקף. ההמלצה על הדבק המשובח הזה נמצאת בדברי הגמ' במסכת קידושין "אפי' האב ובנו, הרב ותלמידו, שעוסקין בתורה בשער אחד נעשים אויבים זה את זה, ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה שנאמר: את והב בסופה, אל תקרי בסוּפָה אלא בסוֹפָהּ.
נסו את זה בבית - אצלכם בקהילה.
לקבלת הטור במייל ולתגובות: ishaygozlan@gmail.com