אקורד הסיום של מורשת "דוקטרינת דעת תורה"? // ישראל שפירא מסכם שנה

>> למגזין המלא - כנסו

יש צדק פואטי בכך שהמסמר האחרון בארון קבורה של מורשת 'דוקטרינת דעת תורה' שהגיע לשיא בימי מרן הגראמ"מ שך תסתיים בצוותא על ידי חתנו הגרמ"צ ברגמן והגאון רבי דב לנדו בו הוא לחם בכל כוחו.

• הגר"ד לנדו במתקפה חריפה נגד ש"ס: "הטיחו והסיתו, מקלקלים את משמרת היהדות"
• הגרמ"צ ברגמן במכתב דרמטי: "דרך התורה לקיים הסכמים, כפי שהתורה מחייבת"
• הסערה ב'דגל התורה' • 'יתד' מצנזר את מכתב הגרמ"צ; ומה חושבים יתר חברי 'המועצת'?

"כבר הורה זקן, או למשל: כך דעת תורה, או, אסור להתנגד, אפי' בכי הוא זה לדעת גדולי הדור, או כל מיני חידושי הלכות שנתחדשו לאחרונה, וגם לא לאחרונה, בסוגיית ימין שהוא שמאל ושמאל שהוא ימין, כל אותם דברים טובים ונחמדים מוכרים לנו היטב, ומאז ומתמיד. במחילה, לא היום נולדנו, ואיננו נערים וקטנים".

את טקסט זה לא כתב מקורב לגרמ"צ ברגמן במענה לשואל היאך חלק הגרמ"צ ברגמן על ראש ישיבת סלבודקא הגר"ד לנדו (שהוכתר ב'יתד נאמן' כמנהיג הדור). משפטים אלו בגנות המושג "יחיד הדור" כתבם הגר"ד לנדו בשנת תשמ"ט במטרה להתנער מ"דעת התורה" של הגראמ"מ שך שחייבה אותו לתמוך ב'דגל התורה'.

"דוקטרינת דעת תורה"

יערות עד נגדעו, ונהרות דיו זרמו אודות "דוקטרינת דעת תורה" שחודשה לפני כמאה שנים. לפי גישה זו, מנהיג דור לא יכול לטעות משום ידיעתו בתורה וחובה להקשיב בקולו.

הבעיה בתאולוגיה זו, היא המקרה שאירע לפנינו בו נחלקים הגר"ד לנדו והגרמ"צ ברגמן בחריפות האחד על השני. הרי לית מאן דפליג שחתנו של מרן הגראמ"מ שך, הגאון רבי מ"צ ברגמן, הוא אחד מגדולי הדור, ואילו היה מדובר במחלוקת בהלכות שבת, בין הגר"ד לנדו לבינו, עיתון 'יתד נאמן' היה מסקר את המחלוקת מבלי לצנזר, בדיוק כפי שמדורי ההלכה עוסקים במחלוקת חזון איש והגר"מ פינשטיין, הגרש"ז אוירבך וכו'.

מאותו רגע שהנושא הוא השקפתי שלא כתוב בשו"ע (אלא בשו"ע חמישי שנמסר אך ורק למנהיגי הדור), הבעיה היא קטסטרופלית, ואין בנמצא גאון שיתגבר עליה.

המושג "אלו ואלו דברי אלוקים חיים", שנאמר על הלכה, מסופקני האם ניתן לבאר על דברי השקפה. והרי לא יתכן שהקב"ה מעונין שבכס ראשות עיריית אלעד, יכהנו פרוש ובוטבול במקביל, בדיוק כפי שלא יתכן שגם הגר"ד לנדו וגם הגרמ"צ ברגמן צודקים בוויכוח ביניהם.

חוקרים מזה שנים רבות טוענים שהמושג "מרן / יחיד הדור" יוסר מעל סדר היום, אלא שהזרם הליטאי, הצליח להתגבר על הקשיים מבית ותחת כהונתו של מרן הגראי"ל שטיינמן (אם לא נחשיב את הפלג הירושלמי שפרש בקול תרועה רמה), וכן תחת מנהיגות מרן הגר"ח קניבסקי ומרן הגר"ג אדלשטיין - 'מועצת גדולי התורה' הייתה מאוחדת.

אלא שכעת שמזה מספר חודשים המנהיגות הליטאית לא מוסדרת וכך הטענה החריפה על אי כיבוד ההסכמים מטעם עסקני 'דגל התורה', פרצה וצצה והגרמ"צ ברגמן לא הסכים לשתוק וערך מחאה רבתית.

האמת היא שכל מי שמצוי ברשתות החברתיות מודע לפילוגים הפנימים ב'דגל התורה', ומזה מספר שנים כל חצר מנהלת לעצמה ערוץ ציוצים שבא לפאר ולרומם חבר ספציפי מתוך מועצת הגאונים.

שנת תשפ"ג תיזכר כאקורד סיום של "יחיד הדור"

שנת תשפ"ג תיזכר כשנה בה נשברו מוסכמות "יחיד הדור" ו"מנהיג הדור", והמושג שהומצא וחודש במאה שנים האחרונות בלבד, מסתבר שהוא יעלם ויחלוף מן העולם.

זה התחיל עם הגאון רבי דוד לייבל מקים ומייסד רשת הכוללים 'אחוות תורה' שיצא חוצץ כנגד המנהיגות הליטאית, וגרם לראשונה ל'יתד נאמן' לפרסם מאמר כנגדו. כל זאת שלפני מספר שנים 'יתד נאמן' סיקר אירוע גדול של 'אחוות תורה' בבנייני האומה והגר"ד לייבל קיבל את מלוא הכבוד הראוי לו. אז מה קרה שהגר"ד ליבל עורר את הדובים מרבצם דווקא בשנה זו?!

יתכן שזה  קשור לתהליכים בעולם החסידי עת קהילת הגר"ש אלתר התעצמה בשנה אחרונה, ורבים מחסידי גור מזדהים עמה (חלקם בסתר), וכן האדמו"ר מבעלזא שמקורביו חפצו להצטרף לממ"ח, מה שגרם לראש הישיבה המנוח הגר"ג אדלשטיין לאיים בהוצאת עדה קדושה זאת מהמפלגה.

וויכוחים בין גדולי ישראל היו שנים רבות, אולם הם לא התפרסמו בחוצות עם, כולל מכתבים סוערים וממוקדים, האחד כנגד מנהיגותו של השני.

דוגמאות לא חסר. כשמרן הגראמ"מ שך פרסם איסור לבני ישיבה לעשות רישיון, בישיבת חברון הירושלמית תלה אחד הבחורים את דברי הרב שך, ומסופר שכשעבר ראש ישיבת חברון דאז הגאון רבי שמחה זיסל ברוידא ליד הלוח מודעות, הוא קרע את המודעה, בהפטירו "פה זה חברון, לא פוניבז'".

בשנותיו האחרונות הגרש"ז ברוידא לא ירד לכינוסי המועצת בבני ברק, לאחר שטען למקורביו: "לא מתחשבים בדעתי. את הכל מחליט הרב שך. זה ביטול תורה בשבילי".

על כך שגדולי ירושלים לא סרו למשמעת הגראמ"מ שך, העיד בפני מרן המשגיח הגה"צ רבי אהרן חדש זצוק"ל, שלא הוא ולא אביו מרן המשגיח הגר"מ חדש בשנת תשמ"ד הצביעו למפלגת ש"ס כהוראתו של ראש ישיבת פוניבז'.

בהיסטוריה היהודית היה זה פשוט שאין מושג של "יחיד הדור" ודיונים בקרב גדולי ישראל היו מתוך הבנה שלבסוף תערך הצבעה, ודעת הרוב תגבר. כך למשל באלול תרצ"ז (1937) בכנסייה הגדולה השלישית של 'אגודת ישראל' בעיירה מרינבאד שבצ'כיה דנו גדולי ישראל ליטאים וחסידים האם לתמוך בהקמת מדינת ישראל, ולא פחות משלוש דעות היה בקרב חברי המועצת.

רובם צידדו בהקמת מדינה יהודית הלכתית.

מיעוטם שלל הקמת מדינה יהודית טרם בא משיח.  

דעה שלישית וייחודית שללה את הקמת המדינה, מתוך טענה שהיא לא שולטת על כל חלקי ארץ ישראל (ההצעה דאז הייתה להקים מדינה זעירה, בהרבה פחות מימינו כמובן לא כולל שטחי יו"ש).

מה אירע בסוף? נערכה הצבעה, ורוב גדולי ישראל חסידים כליטאים הצביעו בעד הקמת מדינה יהודית הלכתית בארץ ישראל.

ברם, מצינו מקורות שכבר בתקופתם "דעת יחיד" נצחה את דעתם של רוב גדולי ישראל, כפי שנחשוף את הקטע הבא שאותו לא תקראו בספרי היסטוריה שנמכרים ב'אור החיים' או 'יפה נוף' מאותה סיבה בדיוק ש'יתד נאמן' לא פרסם את מכתבו של הגרמ"צ ברגמן, והסיפור המרתק הוא כך.

בחודש אלול תר"ע (1910) התכנסו בעיר פטרבורג גדולי הדור, לדון על גזירה מטעם השלטונות שהרבנים ידעו את השפה הרוסית, ובדבר זה נחלקו הרבנים.

ר' נתן קמינצקי בספרו הביא בשם אדמו"ר הרייצ' שכל גדולי ישראל הסכימו להוראת השלטונות, ובראשם האור שמח שהסכים מלכתחילה, כיון שדבר זה יגרום להרבצת תורה ויגרום שמוסד 'הרבנות מטעם' תתבטל, זולת הגר"ח מבריסק, ואדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש שאסרו בתוקף לקיים את הוראת השלטונות.

הרבנים ישבו ודנו, ונראה שכולם שוכנעו כדעתו של האור שמח, ובאחד הערבים נפגשו הגר"ח והרש"ב שהיה מדוכדך ביותר. שאלו הגר"ח מדוע אתה נראה שבור? ענה לו הרש"ב, שהוא חושש שהגזירה תעבור - שהרי יש רוב למתירים. אמר לו הגר"ח: "אל דאגה - לא יעבור!".

כך למחרת בישיבה קם ועמד הגר"ח מבריסק מול כל גדולי ישראל, ואמר "שמי חיים סולובייצ'יק, ואני מפורסם בכל העולם ואני גוזר בכוח התורה שלי שחובה להחליט כמוני!"[1] וכך הוה[2].

הגר"ד לנדו בשנת תשמ"ט: 'יחיד הדור'? חידושי הלכות שנתחדשו לאחרונה!

נסיים עם קטע ממכתבו של הגר"ד לנדו לגרב"ש דויטש (ישלח לו ה' רפוא"ש) כנגד  המושג 'דעת תורה' – 'יחיד הדור' – 'כבר הורה זקן' שנכתב בשנת תשמ"ט, עת הגר"ד לנדו לא נחה דעתו מהנהגתו הפוליטית של מרן הרב שך בהקמת 'דגל התורה':

"אקווה כי בעקבות הדברים הנ"ל לא יטענו נגדם טענות ידועות ברות המוסכמות והמפורסמות: כגון: כבר הורה זקן, או למשל: כך דעת תורה, או, אסור להתנגד, אפי' בכי הוא זה, לדעת גדולי הדור, או כל מיני חידושי הלכות שנתחדשו לאחרונה, וגם לא לאחרונה, בסוגיית ימין שהוא שמאל ושמאל שהוא ימין, וכיוב"ז, ואם בכ"ז יטענו אומר רק זאת בלבד:

"כל אותם דברים טובים ונחמדים מוכרים לנו היטב, ומאז ומתמיד. במחילה, לא היום נולדנו, ואיננו נערים וקטנים, לא מבחינת הגיל, ולא מבחינת הכרתנו את הנושאים הללו לא מהיום, ולא מאתמול. ובודאי שלא עתה יאלפונו דעת ובינה בהם, וכבוד המאלפים במקומם מונח – במה שבוננו אותנו היטב היטב רבותינו הקדושים מצוקי ארץ אשר מימיהם הנאמנים שתינו בצמאון, וממקור תורתם הנשגבה ותבונתם העמוקה והגות ליבם הטהור זכינו לשאוב כל חד לפום דילי', ודמותם הקדושה, ואמרותיהם הנשגבים, וקדושת הנהגתם הנפלאים, עוד גם כעת, וכיום עומדים וניצבים כחיים לנגד עינינו, מלהיבים את רוחנו, תוססים ושוקקים בקרבנו, ומנוטים את דרך חיינו, בתורה, באמונה, בקיום מצוות, ובהשקפה תורנית בריאה ומלאה בהירה ויסודית. יבינו זאת כל אלה שלא זכו לקבל זאת!".

נספח: אי אפשר שלא לצטט "דברי נביאות" שכתב לפני יותר מעשור חוקר החברה החרדית, פרופ' בנימין בראון בעניין ההנהגה הליטאית:

"בחברה החרדית של העשורים האחרונים, ובעיקר במגזר הליטאי, הולכת ומתפתחת שכבה צעירה ברובה בעלת רוח ביקורתית, לעתים אף צינית. תופעה זו מתרחשת במידה רבה בשל הפער בין עולם הישיבה לבין העולם ש"בחוץ"... ניתן לשער כי המנהיגות  החרדית לא תחזור עוד לתקופה של "ההשקפה הבהירה". יתר על כן, יש מקום  להניח כי מערכת השיקולים של ההנהגה תוסיף להתנהל שלא על פי משנה רעיונית סדורה.... הציבור החרדי–ליטאי, שלפי המחקר הסוציולוגי עבר ועובר תהליך של "ישראליזציה", ההסתברות להתפתחות דמוקרטיזציה יחסית של ההנהגה החרדית באמצעות ביזור כלשהו של הסמכות קטנה ביותר.... ייתכן שתשוב ותעלה האפשרות של הנהגה רוחנית מבוזרת יותר, שבה לצד "גדול הדור" ניצבים רבנים בולטים נוספים...". (בראון בנימין, 'לקראת דמוקרטיזציה במנהיגות החרדית? דוקטרינת דעת תורה במפנה המאות העשרים והעשרים ואחת', מחקר מדיניות 8, המכון הישראלי לדמוקרטיה ירושלים, ניסן תשע"א, אפריל 20)

•

[1] העזה של ר' חיים לדבר על עצמו כך לימים אמר אדמו"ר הריי"צ': עשתה את הרש"ב 'קר מתחת לציפורניים'".

[2] ראה פה את הסיפור בגרסה שונה שהגר"ח מבריסק שלח שליח להזעיק את החפץ חיים כדי שיעזור לו במלחמתו כנגד דעתם של הרבנים, והח"ח הגיע ואיין על הרבנים המתירים שהם יאלצו להכין קרבנות לעתיד לבוא בבית המקדש על מנת לכפר על חטאם, וחזרו בהם.

• לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com