עודף המוטיבציה של הגננות בתחילת שנה"ל, מביא אל דלת המקרר שלנו יצירות מופת רבות, הממחישות את מהותם של ימים אלו. מאזניים צבעוניות אשר משני צידיהם משתשלות קערות, בהן מצוות ועבירות (בדרך כלל בצבע שחור) והקערה המלאה יותר מכריעה את המאזניים. בסדרת יצירות מופת נוספת צבועים שלושת הספרים שנפתחים בראש השנה בצבעים שונים זה מזה.
לטעמי היצירות האלו מקסימות ומרגשות לא פחות מה'מונה ליזה', (כל עוד שהיוצרת היא ביתי בת ה4 ולא נפלה חלילה טעות בגלרית האומנות). אך לעיתים אני חש שהם לוקחות אותנו לתפיסה הילדותית של המושגים.
ההשראה ליצירות הללו הם כמובן דברי רבי יוחנן המובאים בגמ' במסכת ראש השנה (טז ב) מן הראוי לעיין בדברים ובפירושי הקדמונים בצורה רצינית.
אמר רבי כרוספדאי אמר רבי יוחנן: שלשה ספרים נפתחין בראש השנה, אחד של רשעים גמורין, ואחד של צדיקים גמורין, ואחד של בינוניים. צדיקים גמורין - נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים, רשעים גמורין - נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה, בינוניים - תלויין ועומדין מראש השנה ועד יום הכפורים. זכו - נכתבין לחיים, לא זכו - נכתבין למיתה.
ראשית צריך להבין מי הם הצדיקים הגמורים ומי הם הרשעים הגמורים. שנית יש להצביע על כך שלא נתפרש בדברי רבי יוחנן מה על הבינוניים לעשות על מנת לזכות להיכתב לטובה, אלא רק 'זכו' - נכתבין לחיים.
רש"י וראשונים נוספים מבארים כי צדיקים גמורים ורשעים גמורים אינם מי שלא חטאו מעולם ומי שלא עשו מצווה אחת בחייהם. הללו אינם בנמצא. לדבריהם: 'צדיקים גמורים' הם מי שרוב מעשיהם טובים, ו'רשעים גמורים' הם מי שרוב מעשיהם רעים, ואילו הבינוניים הם מי שמעשיהם שווים.
ברם, לפי ביאור זה שהבינוניים הם אלו שהמצוות והעבירות שלהם שווים בדיוק, הרי שדבר זה כמעט ולא ימצא סטטיסטית. לשם מה אפוא הוצרך רבי יוחנן ללמדנו על אותם הבינוניים התלויים ועומדים בעשרת ימי תשובה?
שאלות אלו נשאלו על ידי רבים מבעלי המחשבה. התשובה נאמרה בצורות שונות אך שורשה אחד. אנסה לבאר את דבריהם בהמשלה לעולם המשפט.
על פי סדרי הדין הנוהגים בערכאות, כאשר אדם נתבע בבית המשפט הוא נדרש להגיש 'כתב הגנה' בפרק זמן של 45 יום. בהעדר כתב הגנה יקבל בית המשפט את התביעה אף ללא דיון. לכתב ההגנה יש השפעה אקוטית על התהליך המשפט שכן בדרך כלל מה שלא נטען בשלב זה לא יוכל להטען בהמשך. בכתב ההגנה אין נכנסים לפרטים, הם יעלו וידונו במהלך הדיונים, בכתב ההגנה הנתבע משיב האם הוא כופר בתביעה או לא, ומתבקש להציג את התפיסה הכללית שלו על המקרה, אותה ינסה להוכיח במהלך הדיונים.
'קול הקורא חודש אלול' בברכת החודש בפאתי חודש אב, מציג בפנינו כתב תביעה הכולל בתוכו אירועים רבים חלקם ממש לא נעימים. גם לנו יש כ- 45 יום להשיב לכתב התביעה הזה. אך בשונה מבית המשפט, כאן לא תעזור מניפולציה משפטית כזו או אחרת. גם לא המשפט השחוק 'מרשי מכחיש מכל וכל את המיוחס לו'. במקרה הזה ישנו תיעוד מפורט המציג אף את המניעים למעשה. כתב ההגנה הזה צריך להיראות שונה.
השאלה היא, מה כותבים בכתב ההגנה הזה? זה בודאי צריך להיות כנה אבל שיוציא אותנו הכי טוב שאפשר. כמו במערכת המשפט גם כאן אנו זקוקים ליעוץ מקצועי. כאן נכנסת לתמונה המימרא בגמ' בשם רבי יוחנן.
הצדיק הגמור בדברי רבי יוחנן הוא מי שעשה עבירות רבות והרשע הגמור הוא מי שעשה מצוות רבות. מדוע בכל זאת קורא להם רבי יוחנן צדיק גמור ורשע גמור?
אנו למדים מדברי רבי יוחנן כי 'מדד' הרשעות והצידקות הקובע את גזר דינו של האדם ביום הדין, לא נקבע דוקא על ידי 'משקל' ו'כמות' (במחילה מהמאזנים הצבעוניות המביטות אלי כעת מן המקרר). מה שקובע זו לא הכמות אלא ה'טיקט' של האדם. זאת גם הסיבה שרבי יוחנן לא מציע לבינוניים לנסות לשנות את המאזן בהוספת מצוות או בחזרה בתשובה על העברות, לא רק משום שזה לא באמת ראלי להפוך את המאזן השלילי בכל כך מעט זמן, אלא משום שהמדד כאן הוא לא כמותי אלא מהותי.
החיים מלאים באילוצים וצרכים, פרנסה, ילדים ועיסוקים, אך אלו לא יקבעו מי אנחנו. בחלון הזמן הזה - מ'קול הקורא אלול' ועד ראש השנה, אנחנו יכולים לכתוב את כתב ההגנה שלנו ולנסות להגדיר בו בכנות את ה'טיקט' שלנו - איך אנחנו תופסים את עצמנו. כתב הגנה כאמור, מבקש להציג את התפיסה הכללית. מי אנחנו בעיני עצמנו? מה אנחנו עושים כאן? ולאן פנינו מועדות. לדוגמא אדם יכול לקבוע אם הוא בעלבוס או אדם תורני הרואה את מקום מושבו נטוע בבית המדרש (גם אם הוא מצליח להגיע לשם רק בשעות הערב).
טרם יתקדש יום הדין, הרבה לפני שמתחיל המשפט ובשמים יוציאו מהמחסן את המאזנים שעליהם המלאכים מסדרים את המצוות והעבירות. אתה כותב את כתב ההגנה שלך שישפיע על כל מהלך הדיון. אתה בעצם דן את עצמך ומחליט מי אתה באמת.
כתיבה וחתימה טובה.