הפולמוס המסעיר: מה חשב הגרי"ש אלישיב על תארי 'הרב מבריסק' לראי"ה קוק?

פרק ג': שני פרקי המגזין שפורסמו בימי חמישי בשבועות האחרונים, הדהימו תלמידי חכמים רבים שוחרי דעת והיסטוריה.

כותב הבלוג טוען בשם נכדו של הגרי"ז, ראש ישיבת בריסק דהיום הגאון רבי אברהם יהושע, בשמו של הגה"ק רבי אלחנן וסרמן הי"ד, שכבר בתקופת בריסק הגדיר רבי חיים מבריסק את הראי"ה קוק כמי שדעותיו כשל 'אחד העם' (שהמדובר כמובן בדעות שלא עולות בקנה אחד עם דעת תורה, אלא של כפירה).

עוד הביא מבנו של הגרי"ז, הגאון רבי דוד שהעיד שהוא היה ליד אביו מרן הגרי"ז בשעת כתיבת המכתבים, ואביו דן עם חברי בית הדין האם מותר לו לכתוב את תארי הכבוד לראי"ה קוק, אלא הכריעו שכן מחמת פיקוח הנפש שבדבר.

עד כאן דבריו של כותב בלוג 'אזמרך בלאומים' מחבר ספר 'דת הציונות', ומכאן נפנה לחוברת 'יש"א שלום' - דברי הערכה מהגרי"ש אלישיב זצ"ל על הראי"ה קוק זצ"ל' שכתב וליקט החוקר בן הציונות הדתית ר' משה נחמני.

תחת הכותרת "הרב מבריסק היה איש אמת!", כותב נחמני כך: "סיפר ר' שמעון יוסף מלר הי"ו, מחבר הספרים על בית בריסק, כי לפני שנים רבות הגיעו לידיו מכתבים ששלח הגרי"ז מבריסק אל הרב קוק, ובהם תוארי כבוד והערכה מרובים. כך למשל במכתב אחד הוא פונה אל הרב קוק: "הרב הגאון הגדול המפורסם, תפארת ישראל..." ובמכתב אחר מכנהו בתואר "פאר הדור".

ביקש הרב מלר לפרסם המכתבים בספר האגרות של הרב מבריסק, והנה באו אנשים ואמרו כי הרב מבריסק עשה כך רק מפני שנזקק לעזרתו של הרב קוק, ולא משום שבאמת העריץ אותו. נכנס הרב מלר אל הגרי"ש ושאלו בדבר. שמע הגרי"ש את הטענות, והשיב כי הרב מבריסק היה איש אמת וכתב רק אמת, וממילא ברור שבוודאי העריץ מאוד את הרב קוק. ואכן בסופו של דבר נדפסו מכתבים אלה בספר אגרותיו של הרב מבריסק".

עוד הובא בחוברת תחת הכותרת "התלהבותו מהמכתב של הגרי"ז אל הרב קוק", על יהודי ירושלמי שאסף מסמכים ומכתבי רבנים מהדור הקודם, והתגלגל מכתב של הגרי"ז מבריסק אל הרב קוק בעניין בקשת סרטיפיקטים.

המכתב הפליא מאד את המוצא מפני שלמרות גישתו החריפה של הגרי"ז כלפי השקפותיו של הרב קוק, בראש המכתב הופיעו שורות של תארי הערצה מופלגים. אותו אספן הראה את המכתב לבניו של הגרי"ז, והללו ביטלו את העניין באומרם שהתארים הללו נכתבו רק בגלל 'פיקוח נפש', שרצה הגרי"ז להשיג את הסרטיפיקטים בכל מחיר, ואין הם מעידים על דעתו האמתית.      

אולם אותו יהודי לא השתכנע, כי מפני זה היה די אם הבריסקער היה מסתפק בכתיבת תארים נרגשים אך 'רשמיים', ואילו הסגנון במכתבים אלו יוצא מגדר הרגיל.

הוא החליט להציג את המכתב לגרי"ש אלישיב. בראות הגרי"ש את התארים המופלגים כלפי הרב קוק, התרגש מאוד, וביקש להשאיר אצלו את המכתב לזמן מה (כנראה כדי להראותו גם לזוגתו הרבנית). היהודי ענה לו שכך יעשה, אבל צריך הוא קודם לצלמו לעצמו. הם קבעו זמן למחרת שיבוא ויביא לו את המכתב.

כשהופיע למחרת אמר לו הגרי"ש: הכנתי לך "תשלום" על מתנתך. וסיפר אז הגרי"ש שבדרך נס הגיע לידו מכתב (כנראה בשעה שפינו את הספריה של סבו הגדול בעל ה'לשם') הכתוב בכתב יד קודשו של סבו, ובו מופיעה השורה הבאה: "בתי חיה מושא ילדה בן ביום ר"ח ניסן, והכנסנו אותו לברית אתמול יום א', ונקרא שמו בישראל יוסף שלום, יהי רצון מאבינו שבשמים שיתגדל לאור עולם", והביא לו הגרי"ש במתנה צילום של מכתב מרגש זה שכתב סבו.

יצוין שבספר 'משוש דור ודור' שכתב הגאון רבי אברהם רימר על זקנו הגרי"ש (עמ' 77), מופיע סיפור דומה זה בגירסה מעט שונה (וללא הזכרת שמו של הרב קוק, כדרכו בספר למעט ככל הניתן את אזכוריו). ועל המכתב של ה'לשם', מסופר שהוא התגלגל לידי הגרי"ש "כאשר הבחין פעם ליד הארגז ה'גניזה' הסמוך למדרגות של "תפארת בחורים" בנייר מושלך ארצה. מתוך שחשב שמא הנייר טעון גניזה התכופף והרימו, ונרעש לגלות את כתב ידו של זקנו".