משנתו של הגר"ש מחלמא על 'באר שבע': היכן היו מגורי האבות?

פרק ח': ממחקר שערכתי מטעם מכון 'עד הנה' לחקר יהדות גליציה ובוקבינה, נמצאנו למדים שהמקורות עליהם נסמך הגר"ש מחלמא בספרו 'חוג הארץ' הם תּוֹסֶפְתָּא, משניות, תלמוד ירושלמי, תלמוד בבלי, 'פִּרְקֵי דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר', רש"י, תוספות, רמב"ם, וספרו 'מרכבת המשנה'.

יצוין שפרופ' ריכב רובין לא "גילה את אפריקה", שכן הגר"ש מחלמא העיד בספרו "ואני ראיתי במפה אחרת", כך שהמחבר לא הסתיר מהקורא שהוא עיין במפות קדומות, ולא התיימר לצייר בעצמו מפה גאוגרפית של ארץ ישראל על סמך ביקורו לאורכה ולרוחבה (כעין שנהג רבינו אשתורי הפרחי שצייר מפה של ארה"ק בספרו 'כפתור ופרח' לאחר שסייר בארץ כ- 7 שנים).

המפה אשר התבסס עליה הגר"ש מחלמא, היא כפי שצייר אדריכם, והוא הותאמה ליהודים.

בחלק מהמלל הגר"ש מחלמא הסתמך על אדריכם, ובמקום אחד אף הועתקה טעות של אדריכם והערים לוד, אונו וחדיד מוקמו בין יריחו לבין הירדן, הרחק ממקומם האמיתי במישור החוף כידוע בימינו.

ישנם חוקרים הסבורים שבפני הגר"ש מחלמא לא עמד ספר 'כפתור ופרח', בשל מיעוט הציטוטים (אחד בלבד), המצוטטים בו, אולם כולם תמימי דעים שרבינו הגר"ש מחלמא היה בודד שעסק בגאוגרפיה הלכתית ארצישראלית בתקופה זו.

בספר 'חוג הארץ' שמיועד לקורא היהודי, כצפוי הושמטו רוב האתרים הנוצרים (זולת 'גרגשה' ממזרח לכנרת. הגר"ש כתב כ"גרגשי במפה געראסא או גערגעסא מנוספים למנשה", וכן בערך "איסקריות" נכתב: "והעיר הזאת בא"ג [אוננגליון]". המונח 'א"ג' (אוונגליון) הוא התייחסות לברית החדשה, ובמקום האמור נוצרים רבים מאמינים שיהודה איש קריות, הסגיר את 'אותו האיש' לרומאים).

למרות שספר 'חוג הארץ' לא נדפס עד שנת תשמ"ח, חכמי ישראל הזכירוהו מספר פעמים.

'באר שבע' הגלילית על פי רבי שלמה מחלמא

סוגיה יחודית במשנתו של רבינו הגר"ש מחלמא היא 'באר שבע' ומגורי האבות הקדושים, שאין דומה לה כמעט בכל ספרות ההלכה.

בערך 'באר שבע' כותב הגר"ש מחלמא: 

"בְּאֵר שָׁבַע או שִׁבְעָה או בזיותיה בשמעון ובמפה בערסאבא או סאבעע או באסיותיא עיין בראשית כ"ו [כ"ג] והוא לדרום מדמנה".

כוונתו על בראשית כ"ו כ"ג שם נאמר על יצחק "וַיַּעַל מִשָּׁם, בְּאֵר שָׁבַע" שהובא בפרק שמעוסק במריבות רועי אבימלך ויצחק.

ממשיך הגר"ש וכותב:

"בְּאֵר שָׁבַע שני במפה בערסאבעע בנוספי' דזבולן והוא למזרח הנתון ונראה שזו של אברהם בראשית כ"א [יד] והראשון שבשמעון הוא של יצחק סמוך לגרר".

כוונתו לבראשית כ"א י"ד, שם כתוב: "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח-לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל-הָגָר שָׂם עַל-שִׁכְמָהּ, וְאֶת-הַיֶּלֶד--וַיְשַׁלְּחֶהָ; וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע, בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע".

שני באר שבע היו, בדרום ובצפון. אברהם אבינו התגורר בצפון ויצחק אבינו התגורר בדרום

למעשה הגר"ש מחלמא סבור שיצחק אבינו התגורר בבאר שבע בנחלת שמעון בדרום, ואילו אברהם אבינו, התגורר בבאר שבע הגלילית בנחלת זבולון.

בעמוד קט"ו ברשימת ערי זבולון שוב חוזר הגר"ש על דבריו שאברהם התגורר בצפון הארץ: "באר שבע הוא של אברהם בראשית כ"א ל"א... אבל באר שבע שבחלק שמעון הוא של יצחק, בראשית כ"ו ל"ג סמוך לגרר".

דברים אלה נשגבים ומפליאים ממש, שכן כל מתבונן משתומם מעובדה זו שאברהם אבינו התגורר בגליל, וידוע בפי רבים שהאבות הקדושים התגוררו בדרום הארץ, ויש לתמוה מניין הסיק זאת הגר"ש מחלמא ידיעה זו לפיה אברהם התגורר בגליל?

יצוין שבמפתו של אדריכום בה עיין הגר"ש מחלמא ועמדה לו כאחת מקורותיו לספרו 'חוג הארץ', מוזכרת העיר באר שבע שלוש פעמים, בצירוף מקורות יהודים ונוצרים, אולם אדריכום לא הביא טענה זו למיקום שונה של באר שבע של אברהם, ושל יצחק, ומשכך נראה שהגר"ש לא לקח ממנו קביעה זו[2].

אדריכום כותב להיפך. לדבריו אברהם ויצחק אבינו התגוררו בבאר שבע הדרומית. וביותר תימה על דברי הגר"ש מחלמא, שהרי בפרק קודם, (כ') פסוק א' נאמר על העיר גרר שאברהם התגורר בה: "וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם אַרְצָה הַנֶּגֶב וַיֵּשֶׁב בֵּין קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר וַיָּגָר בִּגְרָר". והרי הגר"ש מזהה את גרר באזור הדרום וכותב: "בין קדש ברנע למדבר שור" ומסמיכה לעזה. ולאחר מכן מוסיף הגר"ש שיש עוד גרר ממערב לעזה, אם כן קשה ביותר היאך כתב שמקום מגוריו של אברהם היה בגליל?!

נראה שהקושי של הגר"ש נוצר מכך שהוא ראה במפה שתי באר שבע, והיה צריך לפזר את אברהם ויצחק על פני שתיהם, אולם צ"ע מדוע הגר"ש נקט שאברהם התגורר בצפון, ואילו יצחק התגורר בדרום.

עוד קשה, הרי בערך צפת וחורמה, בשינוי מחלק מהנוסעים שטעו וטענו שהיא אותה צפת מהתנ"ך (הממוקמת בדרום הארץ), הגר"ש הדגיש וציטט את פסוקי המקרא המדברים על נחלת שמעון, ומדוע בבאר שבע מקום מגוריו של אברהם ינקוט שהיא בצפון, בשעה שכל התיאור המקראי עוסק בדרום, וצע"ג.

מקורות לבאר שבע בגלילית

כבר ההיסטוריון היהודי השנוי במחלוקת יוסף בן מתתיהו כתב על הביצורים שביצר בגליל כנגד הרומאים (ספר חיי יוסף לז), בבאר שבע הגלילית, ולמעשה הוא המקור היהודי הראשון לבאר שבע בגליל.

רוב ככל מפרשי התורה (בראשית פרק כו פסוק לג) בפסוקים העוסקים על סכסוכי רועי יצחק ואבימלך סברו שישנם שתי באר שבע, ראה רשב"ם, אבן עזרא, בעל הטורים, ר' חיים פלטיאל, ומלבי"ם, לעומת הספורנו הסבור שהייתה זו אותה העיר.

ישנם שני אתרים ארכיאולוגים בסמיכות ל'באר שבע' העברית. 'תל באר שבע'  אשר רוב החוקרים סבורים שהיא באר שבע המקראית, ו'תל שבע', שיש הסבורים שהיא העיר שבע כנאמר: "וַיְהִי לָהֶם בְּנַחֲלָתָם בְּאֵר שֶׁבַע וְשֶׁבַע וּמוֹלָדָה" (יהושע פרק יט, פסוק ב).

מעטים המקורות לבאר שבע הגלילית באופן כללי, ואף רבינו אשתורי הפרחי (כפתור ופרח ח"ב עמוד פ, תשס"ז) כותב על באר שבע בדרום, ולא מזכיר את באר שבע הגלילית.

למעשה עד כאן אין הסבר מניח את הדעת לסברתו של הגר"ש מחלמא שאברהם התגורר בבאר שבע הגלילית, לעומת יצחק אבינו שהתגורר בבאר שבע הגלילית.

אלא שננסה על סמך מקורות נוספים להבין מדוע כדלהלן:

חז"ל (בראשית רבה לט, ח) מתארים את מסעו של אברהם אבינו בעת כניסתו לארץ ישראל, בעוברו ברכס סולמה של צור:

"אמר ר' לוי: בשעה שהיה אברהם מהלך בארם נהרים ובארם נחור, ראה אותם אוכלים ושותים ופוחזים. אמר: הלואי לא יהא לי חלק בארץ הזאת, וכיוון שהגיע לסולמה של צור ראה אותם עסוקים בניכוש בשעת הניכוש, בעידור בשעת העידור, אמר: הלואי יהא חלקי בארץ הזאת. אמר לו הקב"ה: 'לזרעך אתן את הארץ הזאת' (בראשית יב, ז)[3].

עוד מקור למסורת יהודית קדומה על האבות הקדושים בגליל, הוא האירוע המחונן 'ברית בין הבתרים' שהחל משנת משנת רצ"ז (1537) מתואר במספר מסורות יהודיות כאתר קדוש שיהודים נוהגים להשתטח בו בהר הבתרים בצפון הארץ בסמיכות להר חרמון, וכך הובא באגרת 'יחוס אבות': "מעמד לאברהם אבינו, והוא מקום בין הבתרים והוא על ראש ההר, וקורים לו הגויים "משהד א-טייר".

גם השליח ר' משה ירושלמי כותב בשנת תקכ"ט (1769) על אתר זה ומיקומו המדויק, ומדגיש: "במקום הזה כרת הקב"ה ברית עם אברהם אבינו ע"ה"[5]. המהדיר הביבלוגרף אברהם יערי מעיר על אתר: "נקרא כיום "מקאם אבראהים", מצפון לבניאס".

אם כן לפנינו מסורות יהודיות מהם עולה כי אברהם אבינו שהה אף בצפון הארץ, ואם כן, אנו נעלה השערה כי מקורות אלו עמדו בפני הגר"ש מחלמא כסימוכין בעת שכתב את ספרו, כשקבע שאברהם אבינו התגורר בצפון הארץ.

אגרותיו של ר' משה ירושלמי הודפסו בשנת תקכ"ט (1769) כנראה באמשטרדם, והם הופצו ברבים, וכנראה אחד מאלו שקראו את ספר זה, היה הגר"ש מחלמא, ולמרות שהוא לא הזכיר את מסורת זו של סולמה של צור, וברית בין הבתרים, קביעתו שאברהם אבינו התגורר בצפון הארץ, התבססה גם על מקורות אלו.

יצוין כי בימינו ישנם בצפון הארץ מסורות שונות (לא אמינות) של מספר אתרים תנ"כים שהועתקו לגליל, כ'מערת שם ועבר', גשר בנות יעקב, מערת יעקב בצפת', 'בור יוסף' (שאותו הזכיר הגר"ש מחלמא בספרו 'חוג הארץ').

• בית הכנסת שבו הוכרע גורלו של יוסף הצדיק
• האם אברהם אבינו התגורר בבאר שבע בגליל ליד הר מירון?
• האתרים ההיסטוריים שהועתקו מהמרכז לגליל

פרט לקביעה זו של הגר"ש מחלמא שאברהם אבינו התגורר בצפון הארץ, מצינו לעדות מקבילה משנת תק"ב (1743), עת רבינו האור החיים הקדוש, עלה לארץ ישראל עם תלמידיו.

כמנהג ה'זיירא' של תקופתם משלחת האור החיים ביקרה בקברי הצדיקים בגליל שם, בסמיכות לעיר צפת תובב"א, הם לגמו מים מבורכים בברכת 'אברהם אבינו' ב... 'באר שבע' (!):

"לפתח המערה שם באר אחד רחב עד מאד למטה וצר מלמעלה יש בו הרבה מים חיים ושתינו ממנו. אמרו שהיא 'באר שבע' והמים שלו לא נבראו כמותם בעולם ברכת אבר"הם". ('אגרת והתשובות' רבינו חיים בן עטר בעל ה"אור החיים" הקדוש מכתב יד בני ברק תשע"ב, מכון להוצאת ספרי אור החיים הקדוש עמוד קסז)[4].

ראשי התיבות אבר"הם, הם מליצה מפסוק ספר בראשית  -  פרק כ״ח  -  פסוק ד׳: "וְיִֽתֶּן־לְךָ֙ אֶת־בִּרְכַּ֣ת אַבְרָהָ֔ם לְךָ֖ וּלְזַרְעֲךָ֣ אִתָּ֑ךְ לְרִשְׁתְּךָ֙ אֶת־אֶ֣רֶץ מְגֻרֶ֔יךָ אֲשֶׁר־נָתַ֥ן אֱלֹהִ֖ים לְאַבְרָהָֽם", וכך נהג כותב האגרת להסתייע במקור מהתורה לנושא האגרת.

מכאן נראה שתלמיד האור החיים סבר שהבאר המפליאה עם המים ש"לא נבראו כמותם בעולם" שייכת לאברהם אבינו, והיא בנויה על גדות העיר 'באר שבע', כך שיתכן שאם נצרף את מכלול הסיבות, נבין מדוע הגר"ש מחלמא סבר שאברהם אבינו התגורר בגליל, כל זאת לאחר מספר מקורות יהודים, וכן שראה במפה קדומה שצייר הכומר אדריכום את העיר 'באר שבע' בצפון הארץ.

חקרנו עד כה את העיר 'באר שבע הגלילית' ועל מקורות יהודים שהצפינו אירועים תנ"כים לצפון הארץ. במחקרו של פרופ' אלחנן ריינר הביא דוגמאות דומות שכולם מתארים אירוע תנ"כי, שהיה בצפון הארץ כדלהלן:

• 'גשר בנות יעקב'.
• 'בית הצער' (אלאחזאן) בצפת, שבו ישב יעקב כאשר הודיעו לו על מות יוסף.
• 'מערת שם ועבר' בצפת.
• 'בור יוסף' (ג'ב יוסף) ברמת כורזים, שלידו הראו את בית יעקב.
• קברי השבטים שמעון, לוי ודינה בארבל.
• קבר יהושע בין נון בקרני חיטין (הנוסע ר' פתחיה מתקופת בעלי התוס').
• קבר אחיה השילוני בהר תבור[5].
• ר'  יעקב בן נתנאל הכהן זיהה את קבר יוסף בסמיכות לכפר קנה.
• הנוסע הספרדי ח'וסרו זיהה את קברו של יהושע בן נון ב'מסגדה של טבריה'.
• קבר כלבא שבוע זוהה בהר תבור.
• כסא של משיח זוהה בהר הכרמל.

•

[1] בנוסף ל'חוג הארץ', ריכב הסיק שמפתו של אדריכם הנ"ל היתה המקור למפתו של צדיק, ראה 'צורת הארץ', עמוד  123, ראה עוד באתר הספריה הלאומית: מפת ארץ ישראל מספרו של אדריכם, 1590. אוסף המפות ע"ש ערן לאור, ספרייה הלאומית. כמו כן סבור ריכב שמקורותיו של ספר 'חוג הארץ' עמדו גם על מפתו של מתאוס סויטר, שנדפסה בשנת 1745 באוגסבורג שבגרמניה.

[2] תשואות חן לדוקטורנט עמיר כהנוביץ מומחה למפות עתיקות שסייע בעדי, ותרגם לי קטעים מספרו הלטיני של אדריכום במדבר על באר שבע.

[3] הרב פרופ' יואל אליצור, בספרו 'מקום בפרשה' מעיר על אתר שמבחינת 'פשוטו של מקרא' מיקום מסעו זה של אברהם אבינו, לא מסתדר, שכן ע"פ לשון המקרא אברהם הגיע בראשונה אל אלון מורה, כנראה דרך סוכות ופנואל כמו יעקב נכדו (משכל, תל אביב, 2014, עמוד 379).

[4] האגרת במלואה של תלמיד האוה"ח הובאה ב'אגרת והתשובות' רבינו חיים בן עטר בעל ה"אור החיים" הקדוש מכתב יד  בני ברק תשע"ב, מכון להוצאת ספרי אור החיים הקדוש. עמוד קסז, וכן בספר 'נר מערבי'  מכון להוצאת ספרי אור החיים הקדוש, תשע"ג מהדורת גרוסמן באותו הנוסח.

יצוין שעל אותה מערה בה מצוי באר המים הנ"ל המקובל רבי חיים ויטאל העיד ב'שער הגלגולים' שהוא 'בור של גויזו'. גויזו היא משפחה של מורי דרך בתקופתם 'מדריכי זיארות אשר הנוסע ר' משה ירושלמי כותב עליהם (ראה: מסעות ארץ ישראל עמ' 430 מסדה, רמת גן, 1976). בימינו 'באר אברהם' על גדות נחל באר שבע, בכניסה לעיר העתיקה באר שבע היא אשר זכתה בכתר כהבאר שלגם ממנה אברהם אבינו מים, ולא כדברי תלמיד האוה"ח שהיא בצפת.

[5] "קברי צדיקים בארץ ישראל", צבי אילן, תשנ"ז ירושלים.

לקריאה נוספת:

• חוג הארץ השלם ירושלים תשמ"ח, מכון הרב פרנק.
• ריכב (בוני) רובין "צורת הארץ" ארץ ישראל במפה העברית מרש"י ועד ראשית המאה העשרים יד יצחק בן צבי ירושלים תשע"ד עמודים  120-123.
• אברהם בריק, ספר רבי שלמה חעלמא בעל מרכבת המשנה, ירושלים תשמ"ה.
• משולחנו של יחיאל גולדהבר פרשת יתרו תש"פ
• אברהם אביש שור קובץ 'המעיין', 233 ניסן תש"פ, מהדורה מקוונת ראה באתר מכון עד הנה - המרכז לחקר המורשת התורנית בגליציה ובוקובינה.
• אלחנן ריינר, בין יהושע וכו', מסיפור מקראי למיתוס מקומי (פרק בעולמו הדתי של היהודי הגלילי), אלחנן ריינר ציון סא חוברת ג תשנו.
• יערי אברהם, מסעות ארץ ישראל, עמ' 436, מסדה, רמת גן 1976.
• רחל צרפתי, "איורי "ייחוס האבות": אמנות עממית מארץ-ישראל", בתוך הספר: מנחה שלוחה: תיאור מקומות קדושים בידי אמנים יהודים,  מוזיאון ישראל, 2002;
• שלמה צוקר, "יחוס האבות" או "אלה מסעי": מגילת המקומות הקדושים באוצרות בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי", אריאל, 123-122,  תשנ"ז;
• אלחנן ריינר, "'מפיהם ולא מפי כתבם': על דרכי רישומה של מסורת המקומות הקדושים בארץ-ישראל בימי הביניים", בתוך הספר: וזאת ליהודה: מחקרים בתולדות ארץ-ישראל ויישובה מוגשים ליהודה בן פורת, 2003.
• פנקסי הפקוא"ם, כרך 5, דף 26 ע"א.
• א אלמליך, 'מגנזי' העבר', מזרח ומערב: ירחון: מדעי, היסטורי, לחקירת המזרח, ירושלים ג (תרפ"ט), עמוד 232.
•  Travels in Syria & the Holy Land, London 1822, p. 325
• "ראשיתן של עליות חסידים", חיה שטימן-כ"ץ, הוצ' יד יצחק בן-צבי, תשמ"ז
• שלמה טל, "הגט מקליבה". סיני כרך כד עמוד רל.
• הספרנים בלוג הספריה הלאומית. דניאל ליפסון
• אתר הספריה ומרכז ההנצחה קרית טבעון, כתב יגאל אורן.

• • •

• לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com