מה למד הגר"ש מחלמא מהפילוסוף אריסטו?

פרק ד': בהקדמתו לספרו 'מרכבת המשנה' הגר"ש מחלמא הדגיש שהוא אינו נושא פנים לראשונים, אלא האמת היא נר לרגליו וכתב שכך דרכו של הפילוסוף המפורסם אריסטו.

ספר נוסף שכתב הגר"ש מחלמא הוא 'חוג הארץ' שעוסק בגיאוגרפיה של ארץ ישראל, ובעזרת ספרו הגיאוגרפי ועל סמך מפות נוסעים עתיקות ישב הגר"ש מחלמא מספר קושיות בדברי הרמב"ם, לדוגמה בהלכות תרומות פ"א ה"ז כותב הגר"ש מחלמא:

"אומנם במפה ישנה מצאתי רקם שם מחוז למערב צוער לדרום הנחל היורד מקדש ברנע לים המלח ושפיר י"ל דהתחלת המחוז הזה נגד ים המלח למזרח א"י וזהו שדקדק רבנו [הרמב"ם] וכתב מרקם שהוא במזרח א"י לאפוקי קדש ברנע וזה ברור כך".

בעוד דיון מסתמך הגר"ש מחלמא על ספר 'הערוך' הקדמון, וחולק על רש"י, וראויים הדברים להביאם בארוכה.

עזי דבאלה הם חיה או בהמה?!

חז"ל (חולין פ' ע"א) מסתפקים האם 'עזי דבאלא' הם חיה או מין בהמה? (נפקא מינה לענין קורבנות, אכילת חלב וכיסוי הדם).

אחת מהדעות שמציגים האמוראים, היא שעזי דבאלא הם חיה, וכן דעת הרשב"א והמגיד משנה למרות שהרמב"ם פסק שהעיזים הם בהמה (רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פ"א ה"ח).

רש"י בחולין (שם) מבאר שעיזי דבאלא הם עזי הלבנון ו'באלא' פרושו יער. דהיינו שהמילים באלא-לבנון-יער, הן בעלות אותה משמעות. כאן מקשה 'מרכבת המשנה'[1] שהרי התרגום של 'יער' ושל 'לבנון' בתורה הוא שונה. יער מתרגמים חורשה, ולבנון מתרגמים לבנון[2], או בית המקדש. אם כן, היאך רש"י מבאר באלה לבנון ויער אותו המשמעות?!

ולכך מבאר 'מרכבת המשנה' פירוש שונה לרש"י (ומסתמך על רבינו הערוך הקדמון (בערך באלא), שבאלא זה לא שם עצם של יער, אלא כינוי ליער מסוים.

•

[1] (הלכות מאכלות אסורות, א,ח)

[2] דברים א ז, וכן דברים יא כד

לקריאה נוספת:

• חוג הארץ השלם ירושלים תשמ"ח, מכון הרב פרנק.
• ריכב (בוני) רובין "צורת הארץ" ארץ ישראל במפה העברית מרש"י ועד ראשית המאה העשרים יד יצחק בן צבי ירושלים תשע"ד עמודים  120-123.
• אברהם בריק, ספר רבי שלמה חעלמא בעל מרכבת המשנה, ירושלים תשמ"ה.
• משולחנו של יחיאל גולדהבר פרשת יתרו תש"פ
• אברהם אביש שור קובץ 'המעיין', 233 ניסן תש"פ, מהדורה מקוונת ראה באתר מכון עד הנה - המרכז לחקר המורשת התורנית בגליציה ובוקובינה.
• אלחנן ריינר, בין יהושע וכו', מסיפור מקראי למיתוס מקומי (פרק בעולמו הדתי של היהודי הגלילי), אלחנן ריינר ציון סא חוברת ג תשנו.
• יערי אברהם, מסעות ארץ ישראל, עמ' 436, מסדה, רמת גן 1976.
• רחל צרפתי, "איורי "ייחוס האבות": אמנות עממית מארץ-ישראל", בתוך הספר: מנחה שלוחה: תיאור מקומות קדושים בידי אמנים יהודים,  מוזיאון ישראל, 2002;
• שלמה צוקר, "יחוס האבות" או "אלה מסעי": מגילת המקומות הקדושים באוצרות בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי", אריאל, 123-122,  תשנ"ז;
• אלחנן ריינר, "'מפיהם ולא מפי כתבם': על דרכי רישומה של מסורת המקומות הקדושים בארץ-ישראל בימי הביניים", בתוך הספר: וזאת ליהודה: מחקרים בתולדות ארץ-ישראל ויישובה מוגשים ליהודה בן פורת, 2003.
• פנקסי הפקוא"ם, כרך 5, דף 26 ע"א.
• א אלמליך, 'מגנזי' העבר', מזרח ומערב: ירחון: מדעי, היסטורי, לחקירת המזרח, ירושלים ג (תרפ"ט), עמוד 232.
•  Travels in Syria & the Holy Land, London 1822, p. 325
• "ראשיתן של עליות חסידים", חיה שטימן-כ"ץ, הוצ' יד יצחק בן-צבי, תשמ"ז
• שלמה טל, "הגט מקליבה". סיני כרך כד עמוד רל.
• הספרנים בלוג הספריה הלאומית. דניאל ליפסון
• אתר הספריה ומרכז ההנצחה קרית טבעון, כתב יגאל אורן.

• • •

• לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com