אני מחייג לרבנית חני פרידמן ומקווה שבתוך כל ההמולה של בין הזמנים היא תשים לב לצלצול הטלפון ותענה לי. תקוותי לא הייתה לשווא. אני שואל אם יש לנו כמה דקות לשיחה והיא עונה שהיא בבית עם הילדים ואם זה לזמן קצר הרי שננסה. הזדהיתי איתה, גם אני בבית עם הילדים. החופש אינו מדלג על אף אחד מאיתנו. לבסוף, הילדים מאזינים לריאיון – פה ושם גם מתערבים – ומסייעים לנו לקיים אותו בהצלחה.
>> למגזין המלא - כנסו
חני פרידמן ובעלה הרב יוסי הינם שלוחי חב"ד במרכז העיר אשדוד מזה כעשרים שנה. חני משמשת גם כיועצת ארגונית לבתי חב"ד בארץ ובעולם. אה, וגם יש להם ארבעה עשר ילדים, בלע"ר.
בשנה האחרונה הם טסו לציונו של הרבי מליובאוויטש זי"ע ולבית מדרשו 770 בניו יורק. אנחנו מתקשרים לברר איך טסים עם שלושה עשר ילדים (את ה-14 הם פגשו שם, כיוון שהוא לומד ב'קבוצה' – שנה שלימה לאחר סיום הישיבה הגדולה), מה הטיפים שלה להורים ובכלל, איך מוודאים שכל הילדים נמצאים יחד ולא הלכו לאיבוד.
כשמסכת המחצן נופלת
נתחיל רגע מה'זמן' האקטואלי, בין הזמנים, איך מעסיקים את הילדים? לי יש שתיים שיהיו בריאים, ואני מקבל ציון 'עובר' בלבד?
הרבנית פרידמן מחייכת: "אני חושבת שכאשר היו לי שתיים היה לי קשה יותר. כיום הם משחקים יחד ומעסיקים אחד את השני".
הרבנית פרידמן עוצרת לרגע וממשיכה לפרט מה ניתן לעשות בבין הזמנים: "אנחנו מחפשים גינות מעניינות בסביבה שלנו, מצד אחד שלא יהיו במרחק רב אך מצד שני שלא יהיו גדולות כי הן מפוצצות באנשים. הולכים לפיצה, קונים משהו נחמד, עושים בבית ארוחות ערב, מציירים, עושים בריכה ועוד".
ובעת שגרה, איך מוצאים את הזמן לנהל בית מלא בילדים ובית חב"ד?
"הילדים הם המקום הראשון", מדגישה הרבנית פרידמן בפתח תשובתה, "הם השליחות חיים שלנו. אחר כך זה בית חב"ד הכולל בית כנסת פעיל מבוקר עד ערב, שיעורים, עוברי אורח מזדמנים, נהגי אוטובוסים ועוד. כמו גם פעילות חסד ליולדות בשם 'שפרה ופועה', שיעורי נשים, פעילויות לילדים ועוד.
"כדי להשתלט על כל העומס, אנחנו מאצילים סמכויות ומשלבים את הקהילה ביחד איתנו, הן בפעילויות, בתוכניות, בשיעורים, בפעילות ליולדות ועוד. הבנות שלי עוזרות לי להכין יחד את הארוחות עבורן".
ובכל זאת, אני בטוח שלגדל ארבעה עשר ילדים זה לא קל במיוחד?
"תמיד ששואלים אותי את זה אני עונה שני דברים שחשוב לאמא לדעת. הראשון: ללמוד לקחת עזרה. אני לא מדברת רק על עוזרת בית בניקיון, אלא גם מישהי שתעזור לקפל כביסה או לגהץ. בעבר לקחתי בחורה שתעזור לי עם בישולים ביום חמישי, לקראת שבת. כל אחת תאתר את המקום שבו זה מציק לה. לי לדוגמה הפריע נושא הכביסה, אז חיפשתי את מי שתעזור לי בעניין הזה. לא להתקמצן על זה. אני תמיד אומרת לנשים 'לכביסה לא קורה כלום אם מישהי אחרת מקפלת אותה, לבית לא קורה כלום אם מישהו אחר שוטף אותו, אבל הילדים שלנו צריכים את אמא שלהם דווקא, ובית חב"ד שלנו צריך אותנו', ולכן אני מאצילה סמכויות. לא הכל עלי, יש לנו צוות שמסייע".
"הדבר השני שצריך לדעת", ממשיכה הרבנית פרידמן, "אמא חייבת למצוא זמן לעצמה כדי שיהיה לה את הכוח לתת לאחרים. כמו בסרטון של חברות התעופה אשר בהם מדגימים שאם יש ירידת חמצן אז קודם כל יש להלביש מסיכה לעצמך כדי שתוכל לעזור אחר כך לאחרים - אותו רעיון גם כאן. עלייך לדאוג לעצמך כדי שתוכלי לדאוג לאחרים.
"זה מתבטא בלימוד של משהו שאני אוהבת, להיפגש עם חברות, אפילו לשוחח בטלפון, לשבת על החוף, לקרוא ספר. בקיצור, כל אחת יודעת מה היא אוהבת".
"וכן, יש את השוקולדים שהם רק של אמא שאסור לנגוע בהם", מחייכת הרבנית פרידמן.
איך טסים בלי לאבד אף ילד?
בשנה האחרונה, כאמור, משפחת פרידמן טסה לאמריקה, לציונו של הרבי מליובאוויטש זי"ע. הרבנית פרידמן משתפת איך הכל התחיל: "זה לא הגיע ברגע אחד. הייתה התעוררות גדולה מאוד בכנס השליחות של חב"ד סביב 'שנת הקהל'. דיברו שם על זמן למשפחה והרעיון החל לרקום עור וגידים. כתבתי לרבי וביקשתי ממנו שנזכה להביא את כל המשפחה אליו ל'הקהל'. בתחילה זה היה רק בגדר חלום אך עם הזמן זה הפך למשהו נחוש יותר. לקחנו כסף ששמנו בצד, פלוס הלוואה ויצאנו עם זה לדרך".
"נסענו לעשרה ימים שהיו שמיימיים ומיוחדים במינם", ממשיכה הרבנית פרידמן ומשתפת בקול נרגש, "מזל שיש תמונות כי אחרת היו חושבים שזה דמיון. לכן, אגב, חשוב לתעד. צלמו הרבה תמונות מכל המקומות בהם אתם נמצאים. ואם יש לכם ילדים שאוהבים לכתוב, אז כדאי לתת להם לכתוב יומן. בחזרה לארץ הכינו אלבום מודפס לשחזר את החוויה כדי שתיחקק לתמיד. אל תוותרו על זה", ממליצה הרבנית פרידמן בחום.
"הבנות תכננו לוגו שכולל את שמות כל בני המשפחה והדפסנו אותו על חולצה, כובע ועוד. זה גם מעצים את החוויה וגם מקל בשדה התעופה ובדרכים כאשר כולם לבושים בצורה אחידה, דבר שמונע מהילדים ללכת לאיבוד".
תכניסי אותנו בבקשה לאווירה. איך אורזים את המזוודה הראשונה בדרך אל המסע?
"מתחילים מזה שהכביסה מקופלת בארונות. זו המשימה העיקרית. משם זה כבר לא בעיה לשלוף את כל הבגדים שצריך", עונה הרבנית פרידמן וממשיכה, "עשינו רשימה מסודרת ומדוייקת של דברים. כיוון שאנחנו נוסעים למקום שיש בו מכונות כביסה – לקחנו בגדים של חצי מימי שהותנו. היינו שם עשרה ימים ולכן לקחנו חמישה פרטי לבוש, שני סטים לשבת – וכיבסנו שם".
איך התרחשה הטיסה?
"כל הנסיעה הייתה עם רשימות בצורה מסודרת. הורדנו אפליקציה, לשם הכנסנו כל מה שצריך וכל מה שטופל סומן ב'וי'.
"דאגנו מראש לשקית תעסוקה לילדות הקטנות. הלכנו כמה ימים קודם לחנות של 'הכל בשקל' והעמסנו חבילות של מדבקות מסוגים שונים, צבעים, טושים, חוברות צביעה ועוד.
"סדרנו את הילדים בזוגות, ילד גדול עם ילד קטן שמסתדר איתו כאשר הגדול אחראי עליו. כמו כן, בקשר לאוכל, מה שיכולנו להביא איתנו – הבאנו. יש לי ניסיון עבר, את הקורנפלקס ההוא הם לא אוהבים, את האורז הזה הם לא אוהבים ומכיוון שזה מספיק מאתגר לנסוע גם ככה, לכן הבאנו איתנו אוכל.
"בכלל, ארץ הזהב - אמריקה, עולה זהב והדברים לא עולים זול יותר, אלא להיפך. לכן הבאנו איתנו גבינה צהובה, ממרח חרובים, פיתות, שניצל תירס ועד. גם יוצא זול יותר וגם בטעם שהילדים אוהבים".
הגעתם ליעד בשעה טובה. איך פורקים מזוודות?
"פרקנו את המזוודות בשיטה מעניינת: העמדנו אותם בשורה ליד הדלת וכל פעם הכנסנו מזוודה אחת, אותה פרקנו מיד. כל דבר שהיא מכילה הועבר ישר למקום. תוך חצי שעה הכל התאפס".
ספרי לי בבקשה על אפיזודה אחת מכל הטיסה הזאת שתיחקק לך לנצח?
"כשנכנסנו לחדר של הרבי", עונה מיד הרבנית פרידמן בהתרגשות, "החדר פתוח רק בימי שני וחמישי ונתנו לנו אותו במיוחד לאחר שהקהל יצא. יחד עמדנו שם כל המשפחה ואמרנו תהילים, כאשר עם הקטנים אמרנו פרק תהילים אחד. אחר כך כל הילדים יצאו החוצה ונשארנו רק בעלי ואני לבד. זה היה 'וואו'. לא ניתן לתיאור".
מאתגר אבל מספק בהחלט
ואם כבר הזכרת את הרגע הזוגי, איך זה עובד במהלך השנה כולה, מוצאים זמן זוגי יחד?
"בטח", הרבנית פרידמן נחרצת, "יש לנו יום קבוע שאנחנו לא עושים בו שיעורים בערב. זאת אומרת שיש שיעורים בבית חב"ד, אבל לא אנחנו מוסרים אותם - ואז אנחנו, רק בעלי ואני, יוצאים מהבית.
"אני לא אומרת שלא קורים ביטולים, כמו אירועים שצריך לצאת אליהם וכל מיני דברים שצצים, אבל אנחנו משתדלים שזה יקרה. אם לא פעם בשבוע – פעם בשבועיים".
נחזור רגע ברשותך לטיסה. ביקשתי ממך רגע שלא תשכחי ובחרת ברגע משמח. תוכלי לתת לנו רגע מאתגר שהיה לכם כשטסתם?
"היה יום אחד עם גשם שוטף ששיבש לנו את התוכניות. פתאום עלתה השאלה 'מה נעשה עכשיו?' כל הילדים התבאסו", נזכרת הרבנית פרידמן במקרה מאתגר, אך גם אותו הם הפכו לבסוף לטובה: "בסוף זה היה רגע חמוד כי התחלנו לבשל במקום שהיינו והילדים שלפו תשבצים ושש בש, התיישבנו כולנו על הרצפה, עשינו מעין 'אוהל' וזה הפך לרגע כיף במיוחד".
כאן משתפת הרבנית פרידמן באפיזודה שמיימית. מיד שנחתו בארץ, בתום המסע, הגיעו אליהם – לשדה התעופה – נציגים של העלון 'לקראת שבת' והודיעו להם שהם זכו בהגרלה על כרטיסי טיסה לכל המשפחה לרבי. "רואים שהרבי לא נשאר חייב וכיסה לנו את עלויות הטיסה", חותמת הרבנית פרידמן בסיפוק.
לסיום, מה תאמרי לאשה שתקרא אותך ומצד אחד היא גם רוצה בית מלא בילדים, אך מצד שני זה קשה לה?
"אם היה לי שקל על כל פעם שאישה מבוגרת אומרת לי 'חבל שלא הבאתי עוד ילדים' – הייתי טסה שוב לרבי", צוחקת הרבנית פרידמן, "הרבה נשים מבוגרות אומרת לי את זה. אני שומעת את זה כל הזמן. נכון, זה בחלט קושי ויש זמנים מאתגרים, יש את הילד שצריך ריפוי ועיסוק וההוא עם הפרעת קשב, אבל בסופו של דבר – זה סיפוק ונחת ושמחה".
"אני באה ממשפחה של תשעה ילדים ואני כל הזמן אומרת להורים שלי שהמתנה הכי גדולה שלהם לנו – זה האחים. וכן", חוזרת הרבנית פרידמן לדברים שכבר אמרה במהלך השיחה, "לא יעבור שבוע שבו לא אעשה משהו בשבילי. אישה צריכה זמן לעצמה כדי לתת למשפחתה".
- לפניות לכתב: ari@kikar.co.il