הטעם המר שחברת שטראוס גרמה לי להרגיש // מנוחה פוקס

בימים הרחוקים ההם, קמו רבים על רגליהם האחוריות וזעקו חמס כנגד החברה הגדולה, הענקית, המוכרת בכל בית.

"איזה מן דבר זה שחיידק הסלמונלה  פגע במוצרי החברה"?

"ואם נפגענו איך נקבל פיצוי"?

"ואם לא נפגענו, ובכל זאת אכלנו, איך יפצו אותנו?"

"ואם לא נפגענו, לא אכלנו, אבל קנינו, האם לא מגיע לנו פיצוי?"

"ואם לא נפגענו, לא אכלנו ואפילו לא קנינו, אבל רצינו לקנות, מה יהא עלינו?" -

אני לא אהבתי את המשפטים הללו, יצאתי תיגר מול אלו שטוענים טענות אלו וטענתי:

"בואו נהיה רחמנים ומבינים, למה להתנכל לחברה שאת מוצריה אנו אוהבים?

גם חברה הכי גדולה יכולה לשגות. מדוע בוערת בנו תמיד אש הנקימה והנטירה"?

כתבתי והעליתי כאן לכיכר השבת את הדברים.

חלפו להם חודשים לא רבים והנה שוב החברה ניצבת מולנו וטועה.

יוצאת חוצץ נגד ערוץ שלדעתה נהג שלא כראוי בדבריו.

זה שלא כולם חייבים להחזיק בדעה אחת, כמו זו של ראשי חברת שטראוס,

לא מעניין את החברה.

זה שדיבור מסוים דובר בשוגג, ואפילו התנצלות נשמעה, לא משנה את התמונה בעיני שטראוס,

זה שערוצים אחרים מסוגלים לצאת בקולות וביריקות מול ציבורים שלמים בלא שעשו להם רעה פעם אחר פעם, אחר פעם, זה לא משנה לשטראוס כמלוא הנימה.

זה נקרא לנהוג איפה ואיפה.

בימים אלו כשהחיבורים בין הקהלים כל כך הכרחיים. שכל החוטים הדקים ביותר כבר נקרעו,

זה לא הדבר שהיה צפוי מחברה גדולה, הנתמכת גם על ידי הציבור הזה, שלו הפנתה את עורפה.

אני לא אחת ממגישי ערוץ 14, (על אף שמגיעות לאזני לא מעט דרישות שלום מכך שצפיתם בי שם בשבוע שעבר), אני לא מרגישה חובה להגן עליו, הוא חזק דיו כיום, ואינו צריך אף אחד שיעשה זאת בשבילו, ובכל זאת, ישנם דברים צורמים, שאי אפשר לעבור עליהם לסדר היום.

מתי יבינו חברות גדולות ומנכלים חשובים, שאם הם מתוחזקים על ידי כלל האוכלוסייה, הם אינם יכולים לפגוע בחלק ממנה, כשמשהו לא נשמע להם נעים לאוזן?

אני לא מאלו שאוהבים להשתמש במושג: "חרם", אבל מה שברור זה, שלא נעים לרכוש מוצרים של חברה, שנושאת שם של נוהגת איפה ואיפה.

אז חברת שטראוס, אני מאלו שחוטאת לא פעם ולא מעט באכילת ה'טעמי' שלכם וה'פסק זמן', אבל לא שווים לי כל אלו וטעמם המתוק, את הטעם המר שגרמתם לי להרגיש.

ואם לא חזרתם בכם, בעקבות כל מה שאמרו לכם, אולי הטור הזה יגרום לכם לחשוב שוב.