הנוצרי המיסיונר שכתב על 'התלמוד' - זכה לאהדת הרבנים והסתנן לתוכנת הספרים הגדולה

לפני מספר ימים חשפנו את דמותו של פרופסור הרמן שטראק שחי במפנה המאה ה-19 וה-20 בגרמניה, והיה תאולוג נוצרי פרוטסטנטי, שהיה מבין גדול ביהדות.

חקרתי מעט, ועשיתי חיפוש במאגר 'אוצר החכמה' גופו, בכדי להבין מיהו שטראק, ומדוע קיבל מקום של כבוד ב'אוצר החכמה'?!

לדעתי ספרו של שטראק לא קיבל מקום של כבוד ב'אוצר החכמה' בשל שלמד יהדות אצל משה (מוריץ) שטיישניידר אחד מגדולי הוגי תנועת 'חכמת ישראל', אלא מפני שהיחס אליו הוא 'היימיש' ואחד מגדולי חסידי אומות העולם, כדלהלן:

כפי שהזכרנו כשהחלו עלילות דם בסוף המאה ה-19 ברחבי אירופה, שטראק בתור מומחה עולמי שנחשב כבקיא בכתבים יהודים, התגייס לטובת היהודים וכתב מאמרים רבים כדי להוכיח שאין שום בסיס לעלילות דם.

בספרו Der Blutaberglaube in der Menschheit, Blutmorde und Blutritus שבא לחקור את עלילות הדם, סוקר שטראק את השימוש בדם לצרכים רפואיים ולצרכים טקסים דתיים בכל האומות, כולל העם היהודי.

מסקנתו נחרצת שאין בסיס לטענה שיהודים עושים שימוש בדם של בן אדם אנושי לצורך דת כפי טענות כמרים אנטישמיים כביכול שיהודים משתמשים בדם של נוצרים לצורך אפיית מצות.

סטארק שהיה בקיא בספרות הרבנית לאורך כל הדורות, טען שרק במקרים שוליים, יהודים השתמשו בדם של יהודים ולא של גוים, ואחד הדברים שהשתמשו בדם, הוא של נשים כסגולה מגית לכיבוי שריפה, וכפי שהרחבנו בפרקים קודמים.

מרוב ידענותו של שטראק בתנ"ך, כתבי חז"ל גאונים וראשונים, קבע שטראק שמנהג כיבוי שריפות ע"י דם הנשים, הינו "ספיחי מנהגים שלמדו היהודים בגלות מאומות אחרות"[1].

חסיד בוהוש מייסד ראש פינה שטעה ולגם יין נסך עם פרופ' הרמן שטראק: "גוי כזה אינו מנסח"

בספר 'זיכרונות לבית דוד' לר' דוד שוב (עמ' 156) מחסידי בוהוש וממייסדי מושבת ראש פינה, כתב אירוע אישי שפעם נכנס לתערוכה שלו איש נכבד, שדבר עמו עברית יפה. הוא הזמין בקבוק יין טוב ושתה, וכיבד את דוד שוב בעצמו, ששתה לכבודו. האיש היה כל כך נחמד ואהוד, כותב שוב, שהוא לא יכל לסרב לו.

בינתיים הגיע הד"ר ר' הירש הילדסהימר שפנה אל אותו איש ושוחח עמו בהרחבה. כשהלך האיש, שאל דוד שוב את הרב הילדסהיימר מיהו האיש? וענה לו שהוא הפרופסור שטראק מחבר 'מבוא לתלמוד'. מששמע דוד שוב את זאת, הוא נדהם לדעת שהוא שתה עמו יין, "בחשבי אותו ליהודי. אבל, אמרתי – שגגה היא, וגוי כזה אינו מנסך, וה' יסלח לי...".

הגאון החוקר רבי רפאל נתן נטע רבינוביץ (נפטר בשנת תרמ"ט 1888) בחיבורו הנודע "דקדוקי סופרים" התבסס בין היתר על פרופסור הרמן שטראק.

סדרת ספרים 'דקדוקי סופרים' המביאה חילופי גרסאות לתלמוד בבלי מתוך מספר גרסאות, זכתה להערכה בעולם התורה, לאחר שהרב רבינוביץ השקיע בה את מירב ומיטב שנותיו (25 שנים!) עד לפטירתו בשנת תרמ"ט (1889).

הגאון בעל 'שואל ומשיב' הגרי"ש נתנזון נהג לעמוד לכבוד הרב רבינוביץ כאשר נכנס לבית הכנסת כבר מגיל צעיר. ספריו זכו להסכמותיהם של גדולי ישראל הגאונים: בעל ה'שואל ומשיב' רבי יוסף שאול נתנזון, המהרש"ק - רבי שלמה קלוגר, בעל ה'ערוך לנר' רבי יעקב יוקב אטלינגר, רבי אברהם שמואל בנימין סופר, רבי יצחק אלחנן ספקטור מקובנא, רבי שמעון סופר ועוד.

לצד הספורנו, דברי הפרופסור שטראק

הגאון רבי יוסף צבי הרץ הרב הראשי של בריטניה (נפטר בשנת תש"ו-1946) בפירושו לתורה ציטט את הפרופסור שטראק, לצד פירושו של רבינו הספורנו.

הרב הרץ יצא נגד מהרסי הדת הרפורמים, והנהיג את ההתנגדות ליוזמתם להנהיג לוח השנה של 52 שבועות ועוד יום שאינו במניין ימי השבוע. הרב הרץ שיתף פעולה עם מנהיגים נוצריים כדי לסכל כוונה זו. על שמו של הרב הרץ נקרא רחוב בשכונת רמות בירושלים.

לפני עשרות שנים הופיע מאמר מרתק בשפת היידיש על פרופ' הרמן שטראק בעיתון 'דאס אידיש ווארט', שם משבחים אותו כאחד מחסידי אומות העולם על מאבקו נגד עלילת דם.

כותרת בעיתון החסידי: "הרמן ל. שטרוק, לא יהודי, מגן על עלילת דם".

נצטט מעט מהכתבה בעיתון היידישאי:

"ליד הגויים הרבים ובעיקר הרוחניים שמיהרו נגד יהודים עם שקרים והאשמות על עלילת דם, קם מעת לעת מספר קטן של גויים שהגנו על היהודים. אדם מהמאה הקודמת שניסה להוכיח כי השקרים והשקרים הרבים של שפיכות הדמים שהפיצו אויבי ישראל, היה המדען והפרופסור הגרמני הרמן ל. שטראק. לפרופסור שטרק לא היה שום קשר אחר עם יהודים, מלבד היותו גוי מכובד ומצפוני, מלומד בעל ידע בתלמוד, ולכן כיבד את העם היהודי. לכן הוא לקח על עצמו את המשימה להילחם באויבי ישראל ולהאיר להם את האמת על יהודים, בין ספרים רבים חיבר ספר בגרמנית "הקדמה לתלמוד ולמדרש" בו הוא מגלה ידע רב במקורות יהודיים. ספר זה תורגם גם לאנגלית. שתי העובדות, מצפונו האישי והידע שלו בתורת ישראל. הם הניעו אותו לכתוב ספר נגד עלילת דם, שבו הוא מתווכח עם אויבי ישראל שונים".

"נגד כל אויבי ישראל עלה בספרו פרופסור שטרק, שהידע שלו עורר זעם וביקורת רבה... ספרו של שטרקס עשה רושם כל כך שהוא הופיע בכמה מהדורות. הוא כתב על האויב האוסטרי ישראל רולינג. בשנת 1892, בספרו (מהדורה רביעית): "אני מאשים בפומבי את פרופסור ק.א. רולינגס בשקרים ובזיוף גס"... המהדורה הרביעית של ספרו של ד"ר שטרק נמכרה באלפי עותקים ועשתה רושם בגרמניה"...

תלמיד יהודי של פרוס' שטראק

ההיסטוריון אהרן זאב אשכולי (בן למשפחת חסידי אלכסנדר) למד במיטב שנותיו בברלין אצל גדולי ישראל בבית מדרש לרבנים, רד"ץ הופמן, ור' יחזקאל בנעט, ובמקביל שמע הרצאות מפרופסור הרמן שטראק.

ראוי ליהודים ללמוד מפרופ' שטראק מבכה מחבר 'תורה שלמה'

אחד מהשיאים בנוגע לרמת חסידותו של הפרופסור שטראק, הוא כפי שכותב הגאון רבי מנדל כשר שבמאמרו 'על דבר הוצאה חדשה של תלמוד בבלי', מזכיר את שטראק ומתלונן למה אין יהודיים שעושים כמעשה הגויים:

"בשנת תרע"ב קם אחד מחסידי אומות העולם, פרופ' הרמן שטראק ופרסם צילום מתלמוד בבלי של הכתב היחידי של הש"ס השלם שישנו בעולם בספריה של מינכן... אולם יש להתבייש ולהצטער שמאז ועד עכשיו לא קם עוד אדם אחד מישראל, או איזה מוסד שהוא, שימשיך במפעל החשוב הזה שלפני ל"ה שנה שהתחיל בו איש פרטי, אינו יהודי להחזיק אוצרות עתיקים שלנו, שאבדו ושנגזלו מאת אבותינו, ולהשיבם לעם ישראל...  מי יכול להעריך חשיבותם של אלה הספרים הקדושים שלמדו בהם רבותינו הראשונים כמלאכים... הנה נקוה שסוף סוך נזכה בימינו שיקום גואל יהודי לאוצרות הרוח שלנו הנמצאים בידי זרים, ומצפים לשוב למקורן ושרשן, לידי חכמי ישראל העוסקים בתורה שהיא חייהם ואורך ימיהם".

עוד שיא בפירגון והערצה של פרופסור שטראק לעם היהודי, הוא עדותו של מ.ד. גרוס בביטאון 'במישור' של המזרחי שמוח של גוי, לעולם לא יכול לתפוס כיאות את דברי התלמוד בבלי, וראויים הדברים להביאם כדלהלן כפי שכתב מ. ד גרוס:

"למוד התלמוד בבתי הספר דורשת הכנה והכשרה רוחנית ונפשית מיוחדת של התלמיד, היא דורשת מסגרת ואוירה והלך מחשבות של יהדות אמיתי מלאים אידיאלים של אמונה צרופה ורוח ישראל סבא... מנהל בית ספר או מורה לתלמוד עם כל רצונו הטוב ובכל מומחיותו הגדולה לא יצליח בלמוד התלמוד כל זמן שיחשוב אותו ללימוד כיתר הלימודים, למקצוע כאחד המקצועות, כל זמן שלא יצליח ליצור בלב התלמיד השקפת עולם יהודית מקורית ושלמה, שהוא יכיר וידע כי לימוד התלמוד אינו מקצוע לימוד אלא היהדות בעצמה, רוחה ונפשה, ומי שאינו יודע את התלמוד אינו יודע את היהדות, את נשמתה ואת סגולותיה המיוחדות ולא יוכל להיות יהודי טוב ונאמן... התלמיד יבין שלימוד הזה אינו מקצוע אלא עמוד התווך וכלי מחזיק את כל מה שמהווה את האדם מישראל, גם בנודע לאמונה ולקיום המצוות... זכורני ששנים מטובי חכמי אומות העולם, שהרבו לכתוב על התלמוד... פרופ' שטראק מברלין... כי מוחו של אינו יהודי לעולם לא יתפוס כראוי את התלמוד ואת ספרותו, ולעולם לא יצליח להתעמק בהם".

עוד פנינה שמצאתי בתוכנת 'אוצר החכמה', היא המלצת פרופ' שטראק לסטודנט שרצה ללמוד את הנ"ך,  ודברי הנביאים הקדושים, הוא לילך לארץ ישראל, שם לאור הנוף שחיו הנביאים, יוכל להבינם כיאות: "אם חפץ אתה להבין את הנביאים. לך שוטט בארץ ששם נבאו. אי אפשר להבין את נפש המשורר אם לא נדע את סביבתו ואויר ארצו".  

תגובת 'אוצר החכמה לדברים:

שלום וברכה. כפי שכבר נכתב בכתבה המחכימה, פרופסור שטראק היה לו מקום של כבוד אצל חכמי ישראל והיה בקי גדול בתנ"ך ובספרות חז"ל.

אמנם לגבי הספר המדובר "מבוא לתלמוד", אין צריך לכל זה. כי פרופסור שטראק הנזכר היה זה שהוציא לאור לראשונה במהדורת צילום את מהדורת כתב יד ש"ס מינכען הידוע. והקדמתו להוצאה זו, היא היא הספר המדובר אשר בשמו המלא יקרא: "מבוא לתלמוד בבלי הנמצא בכתב יד בבית עקד הספרים במינכען". בהקדמתו זו הוא מתאר פרטים ביבליוגרפים טכניים בלבד, כגון שבמסכת פלונית ישנו דף קרוע, ומסכת פלונית נכתבה הערה על הגליון, ועוד ועוד פרטים טכניים על גודלם של הדפים המקוריים ומצבם הפיסי.

בהמשך הוא מביא קצת נוסחאות מכתב יד אחר למקומות בהם הדפים בכת"י מינכען חסרים או קרועים.

אין בדברי הקדמתו שום פירושים ושום הערות הנוגעות לתוכן הדברים. אלא מבוא בביליוגרפי בלבד, ומשום כך אין שום מקום לתרעומת כמובן.

תודה על תשומת הלב. בברכה.