"הלל, הלל"; מדוע אמו של ראש הישיבה קמה בבהלה באמצע הלילה?

בעיתון "המודיע" מתאריך ז' באדר תשפ"ג פורסם אודות ילד שאסף ממתקן הגניזה הסמוך לביתו חמישה חומשי תורה עם "הביאור" שכתב המשכיל משה מנדלסון.

אכן, ההערות הוכחו של אותו גאון, אלא שמיודעינו החוקר המומחה דרש מסוחר העתיקות שיוציא את הספר באופן מיידי מביתו, בשל שמחברו הוא משה מנדלסון המשכיל שספרו "הביאור" נאסר בידי החתם סופר והנודע ביהודה.

הסוחר יצא מבית המומחה ונפשו עגומה. מצד אחד יש בידו תגלית שתרעיד את עולם התורה, אולם מצד שני כיצד יתכן לפרסם שאותו גאון הגה בספר "הביאור" למרות החרם שערכו החתם סופר והנודע ביהודה?!

פנה והלך סוחר העתיקות בוגר ישיבת חברון, למורו ורבו מרן רבי הלל זקס נכדו של מרנא החפץ חיים. שייעץ לו היאך לנהוג.

המפגש בין השנים היה בבית אמו הרבנית פייגה בתו של החפץ חיים בשכונת מטרסדורף הירושלמית, שם ר' הלל זקס הורה לתלמידו שישאיר את ה"ביאור" בביתו למספר ימים, ולאחריהם הוא יגבש עמדה ודעה מה יעשה.

"ויהי בחצי הלילה... הלל הלל מה קרה פה?!"

מכאן ממשיך המודיע עם סיפורים מבהילים בסגנון מליצי: "ויהי בחצי הלילה מתעוררת הרבנית הקשישה מרת פייגה בבהלה ויורדת ממיטתה וממהרת לנקוש על דלת חדרו של בנה. 'הלל, הלל, מה קרה פה? מה הביאו לבית שלי? מה הביאו לך? אבי זכרונו לברכה התגלה אלי עכשיו בחלום ואמר לי שיש כאן טריפה בבית. שהביאו לאן משהו לא טוב. הוא הראה לי את החבילה ואמר לי להוציא אותה מיד מהבית'.

ר' הלל הראה לאמו האלמנה את ספר הביאור, ואמא הזדעקה ואמרה: "כן, כן זה בדיוק זה. אבא הראה לי חבילה כזאת ואמר לי להוציא מיד את הטריפה מהבית!".

החבילה הוצאה על אתר, והרבנית הקשישה שבה לחדרה ברוגע.

המודיע המשיך ומספר שר' הלל זקס נשאל כמה פעמים אודות מעשה זה, והוא אישר את מהימנות הדברים, אולם לא הסכים לגלות מי הגאון האלמוני שלמד והגה בספר הביאור של משה מנדלסון[1].

עדות בנו של ר' הלל זקס על הנטען בהמודיע נחשפת

ברם, כותב השורות שוחח עם בנו של מרן רבי הלל זקס זצוק"ל, שהיה נוכח במקום והעיד לי "בדידי הוה עובדה" מתחילת הסיפור ועד סופו, ולדבריו הסיפור "מעט שונה" מהנטען ב"המודיע".

לדברי בנו שלמד עם אביו חברותא בדיוק באותו היום שהסיפור אירע - היה זה כשהסבתא שהתה בבית בגבעת מרדכי, והבחור בנו של אספן העתיקות הגיע אליו באמצע החברותא, ושאלו מה לעשות עם החומש הזה. ר' הלל ענה לאותו בחור: "תגזור את החתימות המופיעות בראש הספר ואת ההערות של אותו גאון ותמכור, זה שווה הרבה כסף. את החומש הזה תביא לי זה צ'יקב אני רוצה לראות את זה", וזהו.

כך ר' הלל הניח את "הביאור" מאחורי הספרים, ולמחרת בבוקר אמו הישישה (בתו של החפץ חיים) אמרה לו "ראיתי את אבא שלי בחלום". בנו של ר' הלל הדגיש והבהיר שסבתו לא קמה מבוהלת, וכמובן שלא עשתה זאת באמצע הלילה, מחמת שהיא הייתה משותקת לגמרי ולא יכלה לקום ממיטתה ללא עזרה...

"מה שהיא ראתה בחלומה", מספר לי בנו של ר' הלל זקס ששהה באותו סיפור מתחילה ועד סוף, הוא את אביה מחפש בספרים בסלון, ותו לא. "היא בכלל לא הייתה מבוהלת כפי הסיפורים ולא אמרה טריפה", מדגיש בנו של ר' הלל. הסיפור ממשיך כשאמו של ר' הלל זקס ספרה שהיא שאלה את החפץ חיים מה הוא מחפש? והוא לא ענה לה. ר' הלל זקס כתגובה הביא לבנו את ספר "הביאור" ואמר לו שיניח אותו בגניזה של חברון, וכך הווה.

גרעין הסיפור נכון – ר' הלל זקס האמין שהחפץ חיים נגלה בחלום כדי שלא יחזיק בביתו את הביאור לתורה של משה מנדלסון

בנו של ר' הלל זקס אתו דברתי, חוזר שוב ושוב על דבריו ומדגיש: "אני עד למעשה מתחילה ועד סוף, וכל ההוספות זה שקרים ולא נכונים. המסר שאבי ע"ה קיבל מחלום אמו שראתה את סבא החפץ חיים, היא שלא להחזיק[2] את ספרו של מנדלסון בבית".

• • •

למעשה זולת הגוזמאות כדרכם של "סיפורי חסידים", הגרעין נכון, ומרן ר' הלל זקס למרות רצונו לעיין בספר של משה מנדלסון אותו הביא לו בנו של סוחר הספרים, הבין מהחלום של אמו שראתה את מרנא החפץ חיים מחפש ספר כל שהוא בארון הספרים בביתו, מסר שמימי משמים לבל יחזיק בביתו בספר של משה מנדלסון.

[אין חולק שבקרב שלומי אמוני ישראל, דמותו והגותו של משה מנדלסון מוגדרת כאפיקורס מראשוני הרפורמים, וכתבה זו עוסקת בהיסטוריה בלבד. עובדה היא שמשה מנדלסון אותה כינה מרנא החתם סופר בצוואתו - רמ"ד, מכונה רשע משה מדעסוי, ולא כפי שכנראה הנכון רבי משה מדעסוי, והפרשנות הקיימת לראשי תיבות אלו, נכונה בהחלט על פני אמיתות ההיסטוריה].

[1] הכתבה מסתיימת בציטוט ארכיון הנאצים ימ"ש להם היה רשימת מומרים בגרמניה שלא שלחו לתאי הגזים את צאצאיו של משה מנדלסון, כך יצא שאפילו את הזכות לההרג על קידוש השם, לא זכו לה צאצאיו של משה מנדלסון.

[2] בשיחה נוספת הודגש באוזני שהמסר היה "שלא להחזיק" ולא "לא לקרוא".