הקליפה בדמות אישה לבושת שחורים שרדפה אחרי הקדוש

פרק ד': בכתבות הקודמות פרסמנו עדויות על צדיקים בדור שלנו (ובדורות שקדמו), שזכו והתגלתה להם השכינה הקדושה ברחבת הכותל המערבי, לאדמו"ר מאפטא כדמות איש לבוש שחורים, לעומת המקובל רבי  יצחק לוי ויבלחט"א האדמו"ר מהאלמין  להם התגלתה השכינה כדמות אשה לבושת שחורים.

מסורת מבהילה ומרטיטה זו שאירעה בשנת תק"ב (1742), בה עלה האור החיים לירושלים, עברה מפה לאוזן, ולא נרשמה עלי ספר, אלא בשנים המאוחרות.

רי"י ילוז בספרו על האור החיים מציין כי האור החיים הזכיר את מפגש מבהיל זה עם השכינה הקדושה בדמות אשה שחורה בפירושו לתורה (בראשית מט יא):

"על דרך שאמרו בזוהר, כי בסטרא אחרא הנקבה היא יותר חזקה מהזכר... וכדבר הזה ובחזיון הראוני בחלום שהאבקתי במלחמה עם הזכר, ויהי נקל בעיני להכניעו והפלתי אותו בכוחי, ולנקבה נתאמצתי בכל כוחי כמה פעמים, ואחר כמה טרחות יכולתי להשליכה כמה מעלות למטה לארץ אך לא כבעלה הזכר".

גדולי החסידות: חלום האוה"ח עם הקליפה כדמות אשה לבושת שחורים – אירע במציאות

גדולי החסידות החזיקו במסורת שאירוע זה היה במציאות, שכן כך כותבים הרה"ק מטשערנוביץ בספר 'באר מים חיים' (שופטים), והרה"ק רבי שלום תאומים בספרו 'אור התורה' (ויקרא).

הגר"י פלאג'י: בלילה שולטת הנקבה וביום הזכר ולכך נכשל האוה"ח במלחמתו

בנו של הגר"ח פלאג'י, רבי יוסף מעלה סברה שהאור החיים נכשל במלחמתו עם הנקבה, מפני שהיה זה בלילה, ובלילה השלטון של הנקבה (נפש חיים' מערכת י, אות נט).

חוקר החסידות הנודע רבי ישראל דנדרוביץ מעיר על דברים אלה בהאי לישנא:  

"דע עקא שלא ברור לי היכן מצא רבי יוסף פאלאגי את הנחת היסוד שחזיונו של האור החיים הקדוש היה בלילה. ושמע שיער שחלום אינו אלא בלילה, ואם קבלה היא נקבל".

ואולי התשובה היא כפי שכתב הרה"ק מקוזניץ שעד ביאת משיח צדקינו לא יוכלו לתקן את קליפת הנקיבה ('עבודת ישראל' ליום הכיפורים), ולכך נראה שלא עלתה בידו של האור החיים הקדוש להילחם עם הנקיבה, מסכם הרב דנדרוביץ את הדיון.

השכינה הקדושה כדמות אשה לבושת שחורים ברחבת הכותל המערבי בחזיונו של גור האר"י

להבדיל אלף אלפי הבדלות מה'קליפה' שרדפה אחרי האוה"ח הקדוש - השכינה הקדושה התגלתה לגדולי המקובלים ברחבת הכותל המערבי, בדמות אישה לבושת שחורים.

אחד מאלו שזכה לגילוי זה, היה רבי אברהם הלוי (ברוכים) מוגרבי מגדולי גורי האריז"ל כפי שהובא בספר 'חמדת ימים' (איזמיר תצ"א), שזכה לגילוי ירמיהו הנביא בעצמו, ואשר האריז"ל העיד ברוח קודשו כי נשמתו של ירמיהו הנביא הייתה מגולגלת בתוך רבי אברהם הלוי ברוכים.

בין אלו שכתבו זאת הוא מחבר ספר 'חמדת ימים', וכנראה שהכותב אלמוני העתיק את מעשה זה מספר 'עמק המלך' שכתב המקובל רבי נפתלי הירץ בכרך (אמשטרדם ת"ח). מעשה זה בגרסה שונה הובא גם בספר 'קב הישר' למקובל רבי צבי הירש קאיידנובר (פפא"מ תס"ה).

ומכאן אזהרה חמורה מגולשי 'כיכר השבת' שח"ו לא יפקפקו חלילה בשמועה זו, שכן מרן החיד"א גאון עוזינו התריע לבל יהין אף אדם לפקפק בשמועה זו, וכך הוא כותב בערכו של רבי אברהם הלוי בספרו 'שם הגדולים' (אות סט):

"מהר"ר אברהם הלוי ברוכים ז"ל הוא הקדוש שראה השכינה עין בעין בהקיץ בכותל מערבי. ולקול הסיפור דכדי שלא יפקפק שום אדם בלבו אני אענה במיטב הארש, אנו מאמינים ודאי בכל דברי רז"ל, לכו מאמרם בילקוט ירמיהו סימן ט"ז על פסוק אמללה יולדת השבעה שירמיה ראה אשה לובשת שחורים וכו' ואמרה אני אימא ציון וכו' ע"ש".

יצוין שגרסאות שונות יש על מעשה זה, ובספר 'שבחי ירושלים' (לבוב תרל"א) הביא שהגאון הרדב"ז הוא אשר זכה לגילוי שכינה בכותל המערבי, ובספר 'שריד מקדשנו' הביא שהרה"ק רבי יעקב שמשון משפיטוקה הוא אשר זכה להנ"ל (ובספר 'נתיב מצותיך' הביא שהיה זה בחלום הלילה).

עדות רז"ל על גילוי השכינה לירמיהו הנביא

המסורות על צדיקי הדורות שזכו והתגלתה להם השכינה כדמות אישה, מתבססים על דברי רז"ל שכבר לירמיהו התגלתה השכינה הקדושה כדמות אישה לבושת שחורים (ילקוט שמעוני ירמיהו רמז רצג):

"אמר ירמיה כשהייתי עולה לירושלים נטלתי עיני וראיתי אשה אחת יושבת בראש ההר לבושה שחורים וראשה סתור וצועקת ומבקשת מי ינחמנה ואני צועק ומבקש מי ינחמני, קרבתי אצלה ודברתי עמה אם אשה את דברי עמי ואם רוח את הסתלקי מלפני, ענתה ואמרה לי אין אתה מכירני אני היא שהיו לי שבעה בנים יצא אביהם למדינת הים עד שאני עולה ובוכה עליו הרי שני בא ואמר לי נפל הבית על שבעה בניך והרגם איני יודעת על מי אבכה ועל מי אסתור שערי, אמרתי לה אי את טובה מן אימא ציון שהיא עשויה קומי שבי ירושלים".

וכפי שמקונן הפייטן רבי אלעזר הקליר (חי ופעל במאה ה-6 -7) בארץ ישראל:

אָז בִּמְלֹאת סֶפֶק יָפָה כְּתִרְצָה הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חוּצָה

בֶּן חִלְקִיָּהוּ מֵאַרְמוֹן כְּיָצָא אִשָּׁה יְפַת תֹּאַר מְנֻוֶּלֶת מָצָא

גּוֹזְרַנִי עָלַיִךְ בְּשֵׁם אֱלֹהִים וְאֶדָם אִם שֵׁד לַשֵּׁדִים אַתְּ אוֹ לִבְנֵי אָדָם

דְּמוּת יָפְיֵךְ כְּבָשָׂר וָדָם פַּחְדֵּךְ וְיִרְאָתֵךְ כְּמַלְאָכִים לְבַדָּם

הֵן לֹא שֵׁד אֲנִי וְלֹא גֹלֶם פָּחַת יְדוּעָה הָיִיתִי בְּשׁוּבָה וָנָחַת

וְהֵן לְשָׁלֹשׁ אֲנִי וּלְשִׁבְעִים וְאֶחָד וְלִשְׁנֵים עָשָׂר וְשִׁשִּׁים וְאֶחָד...

כִּי אֵיךְ אֶשְׂמַח וְקוֹלִי מַה אָרִים הֵן עוֹלָלַי נִתְּנוּ בְּיַד צָרִים

לָקוּ נְבִיאַי וְהִנָּם מֻגָּרִים גָּלוּ מְלָכַי וְשָׂרַי וְכֹהֲנַי בְּקוֹלָרִים

מְלוֹן מִקְדָּשִׁי בַּעֲוֹנִי נָדָד דּוֹדִי מֵאָז בָּרַח וַיֻּדָּד

נֹעַם אָהֳלִי בְּעַל כָּרְחִי שֻׁדָּד רַבָּתִי עָם אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד

סִיחַ לֵאלֹהֶיךָ נָבִיא יִרְמְיָה בְּעַד סוֹעֲרָה מַכַּת עֲנִיָּה

עַד יַעֲנֶה אֵל וְיֹאמַר דַּיָּהּ וְיַצִּיל בָּנַי מֵחֶרֶב וְשִׁבְיָה

פִּלֵּל תְּחִנָּה לִפְנֵי קוֹנוֹ מָלֵא רַחֲמִים רַחֵם כְּאָב עַל בְּנוֹ

צָעַק אוֹי לָאָב שֶׁהֶגְלָה נִינוֹ וְגַם אוֹי לַבֵּן שֶׁבְּשֻׁלְחַן אָב אֵינוֹ

קוּם לָךְ יִרְמְיָה לָמָּה תֶחֱשֶׁה לֵךְ קְרָא לְאָבוֹת וְאַהֲרֹן וּמֹשֶׁה

רוֹעִים יָבוֹאוּ קִינָה לְהִנָּשֵׂא כִּי זְאֵבֵי עֶרֶב טָרְפוּ אֶת הַשֶּׂה

שׁוֹאֵג הָיָה יִרְמְיָה הַנָּבִיא עַל מַכְפֵּלָה נוֹהֵם כְּלָבִיא

תְּנוּ קוֹל בִּבְכִי אֲבוֹת הַצְּבִי תָּעוּ בְנֵיכֶם הֲרֵי הֵן בַּשֶּׁבִי...

• לקריאה נוספת: היו דברים מעולם, הסודות הגנוזים של העולם התורני, הרב ישראל דנדרוביץ.

•

[1] במאמרו הרב דנדרוביץ דוחה על הסף את דברי החוקר דוד תמר שפרסם בכתב העת 'מבוע' (י תשל"ג) כי רבי אברהם ברוכים "ראה שם גדי על גבי הכותל כדמות אשה לבושה שחורים ושערה פרוע".

• לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com