פרק ט': אנו עוסקים בפולמוס תורני במאה הי"ט, עת הד"ר היינריך גרץ טען שאין משיח כדמות לעם ישראל, אלא המדובר על "תקופה של משיח", ועל התביעה של הנוצרים והיהודים (האורתודוקסים) כנגדו בטענה שביזה את היהדות והנצרות שמאמינים במשיח אישי.
- הרבאיי הרפורמי שהתנגד לעלייה לארץ ישראל מחמת "שלושת השבועות"
- מלחמות הרפורמים בקונסרבטיבים: "צבוע ועוכר ישראל"
- כך תלמיד החתם סופר הגן על היינריך גְרֶץ הקונסרבטיבי בבית המשפט
- העדות שהסעירה: אין יהדות רפורמית ואורתודוקסית אלא - דת אחידה
- 'פערנעליכען משיח'; תגובת תלמיד החת"ס שנטען שכפר בביאת משיח
- פולמוס ה"משיח כתקופה"; האם הרבנים שיצאו נגד - נפלו במלכודת?
- למרות המחלוקת והדעות האפיקורסיות: יהודים דואגים ליהודים
- הפולמוס ההלכתי: האם דבר חי - פולט; ומה דין הכנסת אצבע לכוס תה?
כזכור, מעל מאה עשרים רבנים חתמו על "קול קורא" ותקפו את רבני העיר וינה, - הגאון רבי אלעזר הורביץ בעל ה"יד אלעזר" והדרשן ר' יצחק נח מנהיימער שהגנו בבית המשפט על דעתו של גרץ, וטענו שזוהי פרשנות מקובלת, ולא מדובר בדברי כפירה מבחינת היהדות.
באחד הפרקים פרסמתי תגובה לתגובת קובץ 'ביכורים' המשכילי, שהעז להחציף וטען כנגד מעל מאה עשרים גדולי ישראל הנ"ל, וטען שאילו הם היו חיים בתקופתו של האמורא רבי הלל שטען שאין משיח לעם ישראל, אלא הקב"ה יגאל את עצמו - הם היו מוחקים את דבריו לחלוטין, ולא כפי שנהג רבי אשי מסדר הגמרא, שהגדיר את דבריו רבי הלל כטעות, ו"ימחל לו הקב"ה", אולם לא מחק את דבריו מתלמוד בבלי.
דברי קובץ 'ביכורים':
"ומה עשו לר' הלל באמרו אין להם משיח לישראל? האם דינו לשטאאטסאנואלט? [התובע הכללי] האם תקעו בשופר הגדול וכתבו פראטעסט? או האם הלקוהו ברצועה ובמעלים של רגליהם כמעשה החסידים בקלויז? לא! רק שרי ליה מריה אמרו".
באותה כתבה תקפתי את דעתם הכוזבת של עורכי קובץ 'ביכורים' כביכול מותר בימינו לצטט את דעתו של רבי הלל שאין משיח לישראל, כדלהלן:
"יצוין שדברים אלו מוטב שלא נאמרו ומדובר בהבל ורעות רוח. שכן ברור שלבית שמאי מותר לסבור כנגד בית הלל, ואף חכמיהם יושבים כעת בגן עדן, למרות שמי שבימינו ינהג כפי פסקי בית שמאי, יוגדר כמחלל שבת. ברור שמי שינהג בימינו לאכול בשר עוף בחלב, כפי שנהגו במקומו של ר' יוסי הגלילי (חולין קטז ע"א), יוקע ככופר מעל כל במה תורנית".
והמשכתי ותקפתי את אותם משכילים:
"אותם משכילים ב'ביכורים' לא ידעו שביהדות הנאמנה כל עוד לא נפסקה ההלכה, מותר לגדולי ישראל לחלוק האחד על השני, ומותר לתלמידיהם בחייהם לנהוג כמותם. מה שאין כן לאחר שנפסקה ההלכה אסור לנהוג כמותם, והולכים לפי הרוב, וכך גם בענייני אמונה כמשיח אישי, או כ"תקופה".
אחד מגולשי 'כיכר השבת' היקרים, שלח לי את דבריו המבהילים של מרנא החתם סופר (שלא ראיתי לפני פרסום הכתבה), ומתברר שזכיתי לכוון לדבריו, שכתב שאף רבי הלל האמין שיש גאולה לישראל, אלא שהמדובר ללא משיח, וההלכה לא נפסקה כמותו, ומי שיסבור כמותו, הרי הוא כופר בכלל התורה שהרי אחרי רבים להטות, וכך דברי החתם סופר:
"דוודאי גם לר׳ הלל יש גאולה אלא שאין משיח מלך. וגם בזה לית הלכתא כוותיה, והאומר אין משיח וקים ליה כרבי הילל, הרי הוא כופר בכלל התורה דכיילא אחרי רבים להטות, כיון שרבו עליו חכמי ישראל ואמרו דלא כוותיה שוב אין אדם ראוי להמשך אחריו״. (שו"ת חי"ד דף קמז)
כך שלכאורה אנו נדחה לחלוטין את דברי קובץ 'ביכורים' שטען שאפשר לפסוק בימינו את דעתו של רבי הלל שאין משיח לישראל, אלא הקב"ה בעצמו יגאל את בניו.
ברם, גולש נוסף שלח לי את דברי הגאון רבי מנדל כשר מחבר 'תורה שלמה' על התורה, שבצעירותו התכתב עם רבים מגדולי ישראל, כהרוגצ'ובר רבי יוסף רוזין, הגר"מ דן פלוצקי מחבר "כלי חמדה", הגר"מ זמבא, הגר"א וסרמן, מרן החזון איש ואף המקובל סבא קדישא רבי שלמה אליעזר אלפנדרי מהם משמע שיש שחולקים על החתם סופר כדלהלן.
הגר"מ כשר הקים את ישיבת 'שפת אמת' בירושלים בשנת תרפ"ד (1924) בשליחות מורו ורבו האדמו"ר מגור בעל ה'אמרי אמת' זי"ע שהיה חסיד נלהב שלו.
סדרת ספריו 'תורה שלמה' הינם אבן יסוד לכל צורב הלומד תנ"ך, ונמצא אחר כבוד בכל בית כנסת מכל העדות והחוגים המתהדר בספריה מינימלית.
האם דעתו של האמורא ר' הלל שכפר בביאת משיח היא דעת יחיד?!
בספרו 'התקופה הגדולה' פרק שמיני המכונה "האתחלא דגאולה ע"י הקב"ה ולא ע"י שליח בשר ודם" מרבה הגר"מ כשר להביא מקורות וראיות שהגאולה תתכן להגיע ע"י הקב"ה בעצמו ש"יתן בלב עם ישראל ובלבד אומות העולם שיעזרו לישראל לכונן מדינה עצמאית".
את דבריו מתבל הגר"מ כשר במקורות רז"ל כמדרש תנחומא (אחרי מות אות יב): "אמר הקב"ה בעולם הזה הייתם נושעים ע"י בני אדם, במצרים ע"י משה ואהרן, בימי סיסרה ע"י ברק וכו'... אבל לעתיד לבוא אני בעצמי גואל אתכם".
כך גם בסגנון שונה בפסיקתא דרב כהנא (סוף פיסקא יב), ובילקוט שמעוני (סוף דברי הימים ב לא לה), וכן במדרש תהילים מזמור צג ח, וכן במזמור לא פסקא ב שהקב"ה מבטיח אותנו בעצמו שיגאל אותנו בעצמו. את דברי חז"ל מסכם הגר"מ כשר "מבואר מהמדרשים הנ"ל כי הקב"ה בעצמו כביכול יגאל את בני ישראל בגאולה העתידה, והיא לא תהיה על ידי בשר ודם".
גם לאמורא רבי הלל שכתב כן מפורש, מביא הגר"מ כשר אמוראים נוספים שתמכו בגישתו, כר' חנין בבראשית רבה (פצ"ח) ע"פ פירוש ה"יפה תואר" (מחכמי טורקיה במאה הט"ז), ומוכיח שגם המאן דאמר במדרש תנחומא סבר כשיטת רבי הלל שסבר שהקב"ה עצמו יגאל את עם ישראל.
בגאונותו הרבה מתפלפל הגר"מ כשר בדברי מדרש איכה זוטא, פסיקתא רבתי, יעב"ץ, רשב"א על מס' תענית, 'מדבר קדמות' לחיד"א, ר"י מטראני, ומסכם (לדבריו): "מבואר שלדעת כולם פירוש הפסוק 'בונה ירושלים ה'' היינו ע"י בני אדם בהשגחה פרטית מהשים יתברך, ובאופן זה יתפרש גם 'נדחי ישראל יכנס', היינו שקבוץ גליות ע"י בני אדם בדרכי הטבע, ובהשגחה פרטית".
במאמר ארוך (אותו נמליץ לגולשנו לעיין בו, יען אנו קצרנו וצטטנו רק את חלקו בבמה זו), מביא ראיות רבות הגר"מ כשר לטענתו שרוב לשונות המדרש הם "אני בעצמי", "אני בכבודי", "הוא בכבודו" וכמו שמצינו בהגדה של פסח שהקב"ה יגאל אותנו לא ע"י שרף, ולא ע"י שליח, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו, כך תתכן הפרשנות שדמותו של מלך המשיח, היא לא אישית, אלא הקב"ה יגאל את עם ישראל בעצמו.
עוד מצטט הגר"מ כשר את דברי הרבי ר"י מרוזין זי"ע שפירש שמשה רבנו לא רצה ללכת לגאול את עם ישראל במצרים, משום שראה שהגאולה ממצרים עתידה להיות ע"י ניסים, ומשה רבנו רצה בגאולה ע"פ הטבע, ולכך התעכב שבוע ימים.
ממשיך הגר"מ כשר ומצטט פרשנויות שהביטוי "שרא ליה מריה" שנאמר על דברי ר' הלל אינו חריף כהבנתנו, וממשיך להתפלפל בדברי רבותינו - רמ"ה, חידושי רבינו דוד מונבייר תלמיד הרמב"ן, פרדס רימונים לר' שם טוב שפרוט, רבינו יעקב בן חביב, בעל העיקרים, חידושי הלכות למהר"ל, פירוש האגדות לסנהדרין לר' ידעיה הפניני, ושו"ת רדב"ז, ומסיק ששיטת רש"י היא, שלרבי הלל יש שיטה משלו שאין משיח לישראל, אלא הקב"ה בעצמו יגאלם לבדו, ויש לשיטה זו מקור בהרבה מדרשי חז"ל, ואין זו דעת יחיד "חס ושלום לומר על רבי הלל דברי גנאי כמו שכתבו אחדים מהמפרשים... כי כן הוא שיטת הרבה מדרשי חז"ל... שהגאולה תהיה בדרך הטבע..."
מחלוקת 'תורת משה' ו'תורה שלמה'
לבסוף מצטט הגר"מ כשר את דברי מרנא החתם סופר אותם הבאנו בתחילת הכתבה (במקור שו"ת חי"ד דף קמז) – ומשיג על דבריו וכותב: "לפי דבריו לכאורה תימה על הראשונים והאחרונים שהבאתי לעיל שכתבו מפורש שאפשר שאתחלתא דגאולה תבוא בדרך הטבע היינו ע"י הקב"ה מסבב הסיבות, וזה נוטה לדברי הלל וכמו שפירש רש"י".
הגר"מ כשר: אין בדברי ר' הלל את הכלל של 'אחרי רבים להטות'
ממשיך וכותב הגר"מ כשר: "ולפי דעתי החתם סופר הרי זה נגד הכלל של 'אחרי רבים להטות'... ורבי הלל איננו יחיד בשיטתו".
דברי ר' הלל שאין משיח לישראל, הם כמו כל דברי הגאולה שלא נפסקו מעולם ומותר לסבור כך
לכך דוחה הגר"מ כשר את דברי החתם סופר מתוך עיקרון שהכלל של "אחרי רבים להטות" הוא רק "כשכל הדיינים מקובצים יחד במקום אחד ונשואים באותו דין", ופה בסוגיה שלנו "לא מצינו בשום מקום שדנו על שיטת הלל ורבו עליו... ולא חל הכלל של אחרי רבים להטות", ופוסק "ולפי זה מי שיאמר קים לי כר' הלל כפירוש רש"י וכמדרשים הנ"ל, אולי י"ל שזה הוה כמו כל מחלוקת בהפרטים של ביאת המשיח כנ"ל שאין עליהם פסק הלכה".
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com