פרק ח': סיקרנו את הפולמוס בין מאה ועשרים רבנים בני המאה הי"ט, שהתנגדו למהלך של רב ואב"ד וינה הגאון רבי אלעזר הורוויץ זצ"ל שהגן בבית המשפט המקומי על המשכיל הקונסרבטיבי הינרייך גרץ.
- הרבאיי הרפורמי שהתנגד לעלייה לארץ ישראל מחמת "שלושת השבועות"
- מלחמות הרפורמים בקונסרבטיבים: "צבוע ועוכר ישראל"
- כך תלמיד החתם סופר הגן על היינריך גְרֶץ הקונסרבטיבי בבית המשפט
- העדות שהסעירה: אין יהדות רפורמית ואורתודוקסית אלא - דת אחידה
- 'פערנעליכען משיח'; תגובת תלמיד החת"ס שנטען שכפר בביאת משיח
- פולמוס ה"משיח כתקופה"; האם הרבנים שיצאו נגד - נפלו במלכודת?
- למרות המחלוקת והדעות האפיקורסיות: יהודים דואגים ליהודים
פרשיה תורנית אחרת המתקשרת בדמותו של רבי אלעזר הורוויץ היא פולמוס הלכתי העוסק בהלכות בליעה ופליטה.
הכל החל כאשר מנהיג יהדות הונגריה מרן החתם סופר (יו"ד צ"ד) ענה במכתב לתלמידו האהוב ר' הירש קוניץ ששאלו מה הדין בסיר בשר שנפל לתוכו עכבר חי, האם מותר למכור סיר זה לגוי כפי שעושים לבהמה שנשחטת לא כראוי ואז בעליה לא מפסידים את כל שוויה?
החתם סופר בתשובתו הציג מקרה מהעבר שגאון נודע אסר במקרה דומה סיר תבשיל אפילו ע"י מכירתו לגוים, כיון שאסור לאומות העולם בליעת אבר מן החי. לדעתו של אותו פוסק ששמו לא התפרש, בריה חיה שקפצה לתוך סיר בישול, היא פולטת ויש בה דין של אבר מן החי ולכך הוא אסר למכור לגוי סיר חמאה לאחר שקפצה לתוכו תרנגולת ומתה בתוכו.
וכך דברי החתם סופר:
"עובדה ידענה בפ"פ דמיין פרח תרנגולת לתוך קלחת חמאה רותחת על האש ומתה בתוכו, והורה גאון אחד ומהולל מאוד שאסור החמאה אפילו לגוים, ושפכוהו בחוצות, ולבסוף הזכירוהו דבשר עוף בחלק מותר בהנאה, ובתוך כדי דיבור השיב הגאון זצ"ל שאי הכי נמי בהנאה מותרת ולמוכרה לגוי אסורה משום בליעת אבר מן החי שאסור לבן נח. והיה נראה לעין שתחלת ההוראה לא היה מטעם אבר מן החי, וכשגגה יצאה מלפני שליט, אך לא יאונה לצדיק כל און הזמין לו השם יתברך תירוץ לשזביה מכיסופא. מכל מקום נלמד דגם בחי שייך פלטיה".
סברה זו ש"בחי שייך פליטה" נראית במחשבה ראשונה תמוהה ביותר, ואכן החתם סופר העלים את שמו של אותו גאון וכתב "גאון אחד ומהולל מאוד", אולם תלמידו הגאון רבי אלעזר הורוויץ בשו"ת יד אלעזר (סימן קכ"ה) הביא כי הגאון המורה היה זקנו בעל ההפלאה זצ"ל וזו היתה השאלה הראשונה שהובאה לפניו בבואו לכהן בק"ק פפד"מ.
כך בתאריך טו"ב בטבת תרכ"ו כתב רבי אליעזר הורוויץ אב"ד וינה תשובה ל"רבנים המופלגים החריפים והבקיאים" רבי שלמה יואל קליינר ורבי יחיאל מיכל טארטין מקהילת מאניסטריטץ "על יקרת מכתבכם".
הרבנים הנ"ל בעקבות פסקו המהדהד של החתם סופר שבעל חי מפליט, שאלוהו לדעתו בסוגיה זו, אלא שתוך כדי הדברים רבי אליעזר גילה את הסוד שהגאון שאסר זאת, הוא סבו 'בעל ההפלאה' מורו ורבו של החתם סופר.
מסתבר שהרבנים השואלים תמהו ביותר על פסק זה של 'בעל ההפלאה', ואת זאת אנו למדים מתשובתו של רבי אליעזר הורוויץ "ולא כאשר כתבתם בחפזי... כי טעה טעות גמור", וכך דבריו:
"וטרם אענה על תמיהתכם צריך אני להודיע לכם כי הגאון המורה הזה היה אא"ז הגאון רשכבה"ג הפלאה זצ"ל, והיתה השאלה הראשונה שהובאה לפניו בבואו לק"ק פפד"מ. והוראתו בקדושה היתה ולא כאשר כתבתם בחפזי כל אדם כי טעה טעות גמור. ונהפוך הוא ותמה אקרא כי נעלם מעיניכם הלכה מורווחת בישראל וכו'".
אם החתם סופר ותלמידו רבי אליעזר הורוויץ הביאו ראיות והוכיחו שצדק בעל ההפלאה, ובעלי חיים פולטים בחייהם מדין "אבר מן החי", רוב רובם של הפוסקים השיגו על דבריהם, ולדבריהם אבר מן החי הוא רק כשמדובר באכילת אבר שניטל מבעל חיים בעודו חי (גם לאחר מיתת בעל החיים), ולא על ידי פליטה.
בליקוטי הערות על החת"ס (יו"ד סימן צ"ד) שיוצא לאור ע"י מכון חת"ס, ליקטו בהרחבה את כל דברי רבותינו האחרונים בסוגיה זו של האם בעל חי פולט, ולהלן רשימה קצרה:
שו"ת חמדת משה לרבי משה פערלמוטער דומ"ץ לאדז תמה על החת"ס שלא הזכיר כלל את מחלוקת הט"ז והש"ך.
בשו"ת מהר"ם שיק יו"ד ק"א כתב שהקושיה של החת"ס לא קשה ואפילו לפי דבריו.
בשו"ת פני לוי לאב"ד ראזאן כתב שיש לדחות קוישה זו .
בשו"ת מהר"ם בריסק ח"ב פ"ט כתב "לא אדע מהיכן לקח זאת".
בשו"ת ערוגות הבושם על השו"ע יו"ד סימן י' אות ה' ג"כ תמה על החת"ס.
בשו"ת טוב טעם מה"ק סימן קנ"ה שאמר שהוא שמע מהגאון רבי יעקב מליסא מחבר החוות דעת ונתיבות המשפט ש"שחק ע"ז לאסור בלוע מן החי".
ראה עוד בספר דרכי ההוראה לגאון ר' יהונתן עליאסבערג ח"ב פמ"ח שכתב שיש לו ראיה ברורה דחי לא מפליט.
יצוין שבעל היד אלעזר שהיה גם תלמיד החת"ס וגם נכד בעל ההפלאה, במכתבו לרבני אניסטריטץ הצדיק את פסק סבו (אותו ציטט החת"ס בעילום שמו), עין שם ותרוה נחת.
הסטייפלר: לפי האוסרים אסור להכניס אצבע לכוס תה רותח מדין אבר מן החי
מרן הסטייפלר הגר"י קנייבסקי בספרו 'קהילות יעקב' (חולין סימן ה) כותב שלפי האוסרים אסור לאדם להכניס אצבע לכוס תה רותח, כדין "אבר מן החי" שהרי האצבע שלו פולטת.
עוד דוגמה כותב הסטייפלר שלפי האוסרים אם אדם שתה דבר רותח והשהה אותו מעט בפה, השתיה תהיה אסורה כדין "אבר מן החי" עי"ש.
הגרש"מ עמאר: חידוש גדול שדבר חי יבלע ויפלוט
הגאון רבי שלמה עמאר בספרו 'שמע שלמה' (סימן ד) נשאל בחודש סיון תש"ן האם מותר להשתמש בסיר מרק שנשפך לתוכו מים מאקווריום בה שהו דגים טמאים, והשואל תמה האם הדגים פלטו והוי איסור אבר מן החי?
בתשובתו ובגאונותו הרבה מרחיב הגאון הרש"מ ובין היתר כותב "מלבד שזה עצמו צריך ראיה לומר חידוש גדול כזה שדבר חי יבלע ויפלוט.... אבל בנידון דידון שהדגים הטמאים שהו במים שבאקוריום שהוא מקום חיותם אין נראה שגם בזה יאמר שהדגים יפלטו טעמם תוך המים שהם מקור חיותם, שהרי הפליטה ובליעה באים על ידי בישול או צלי וכיוצא בזה, שעל ידי החום הרב מתרפה הדבר ומתרכך ועי"כ הוא בולע וגם פולט מטעמו", עי"ש.
יישר כח לידידי ראש הכולל הדיין הגאון רבי אביחי מרחבי על המקורות לדיון הלכתי חשוב זה.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com