למרות המחלוקת והדעות האפיקורסיות: יהודים דואגים ליהודים

• הרבאיי הרפורמי שהתנגד לעלייה לארץ ישראל מחמת "שלושת השבועות"
• מלחמות הרפורמים בקונסרבטיבים: "צבוע ועוכר ישראל"
• כך תלמיד החתם סופר הגן על היינריך גְרֶץ הקונסרבטיבי בבית המשפט
• העדות שהסעירה: אין יהדות רפורמית ואורתודוקסית אלא - דת אחידה
• 'פערנעליכען משיח'; תגובת תלמיד החת"ס שנטען שכפר בביאת משיח
• פולמוס ה"משיח כתקופה"; האם הרבנים שיצאו נגד - נפלו במלכודת?

כזכור מהפרקים הקודמים, הנוצרים אבות הכנסייה בוינה נפגעו מאד מדעתו של גרץ, שעמדה בניגוד לאמונתם ב"אותו האיש", והם ביחד עם חוגים אורתודוקסים שמרנים תבעו לבית משפט את גרץ, בטענה של ביזוי היהדות והנצרות, ובכך ישנה פגיעה במדינה.

רבי ישראל סלאנטר ועזרתו למתנגדיו

מסורת בעם ישראל שלמרות שנחלקים בנושאים השקפתים, הרי שעוזרים האחד לשני מדין חסד, כפי שראינו על מרן הסבא קדישא רבי ישראל סלאנטר שעזר לאחר מגאוני ליטא ממתנגדיו החריפים ביותר שנלחם כנגד שיטת המוסר וכנגדו מבחינה אישית (סיפור מבהיל סיפר מרן ה'שרידי איש' שאחד מגאוני ליטא שהתנגד בתחילה לתנועת המוסר, השאיר את מרן הגרי"ס ותלמידו, לילה שלם מחוץ לביתו כשהיה קור עצום של מינוס 20, והדבר כמעט עלה להם בחייהם).

הדרשן מנהיימר ועזרתו למתנגדיו

כך גם היה אצל הדרשן מנהיימר שלמרות שהיה קרוב לחוגי הקונסרבטיבים, דבר זה לא שינה את הנהגותיו שהיה בעל חסד עצום, והוא עזר באופן אישי לאחד ממתנגדיו הגדולים שהחתים כנגדו רבים מהרבנים בפרשה זו.

היה זה כשבנו של אותו קנאי השתגע והוצרכו לאשפזו בבית חולים לחולי נפש בוינה מקום רבנותו של מנהיימר. מבהיל לדעת שמנהיימר התגייס לאסוף כספים ולעזור לאותו יהודי אומלל שבנו אושפז בבית חולים לתשושי נפש.

במספר מקורות סופר שהרב שקיבל עזרה במימון אשפוז בנו מהדרשן מנהיימר הגיב ואמר על מנהיימר "יהי רצון שלא יקבל שכר משמים בעד מפעלו זה". ב"ביכורים" מצטטים את בעל הלב עברי הגרע"י שלזינגר שהסביר ונימק שגם על מצוות שבין אדם לחברו שמקיימים רשעים, אין מקבלים עליהם שכר.

הגרי"ח זוננפלד ועזרתו למתנגדיו

כך גם היה אצל מרן הגרי"ח זוננפלד שהורה לד"ר משה וולך להכניס לבית חולים את אחד מראשי הציונות שנלחם בו בעזות מצח, ובכך חייו נצלו.

בשנים בהם המחלוקת בין ההסתדרות הציונית לבין עסקני אגודת ישראל הייתה בעיצומה, היה אחד מראשי ההסתדרות שהיה ידוע בשנאתו לדת שנחלה אנושות, ושכב גוסס בבית החולים האנגלי של המסיון.

המשפחה שמעה עצה של פרופ' מפורסם שיעבירו את הגוסס ל'שערי צדק' לד"ר וולך, אולם המשפחה ידעה שד"ר וולך לא יקבל אותו, הן בגלל שהוא סדין אדום של היהדות החרדית, והן מפני שהוא שהה בבית החולים של המסיון שיהודי שמת בו, חברה קדישה דירושלים אף לא הסכימה לטמון אותו בחלקת היהודים.

המשפחה ניסתה את מזלה, והביאה את החולה לשערי צדק, אלא שכצפוי ד"ר וולך כעס ושלח אותם כלעומת שבאו.

ניסיון אחרון ושליח הובהל לביתו של הגרי"ח זוננפלד בעיר העתיקה, שסיפר לו הן על זהות החולה, והן על אשפוזו בבית החולים המסיונרי: "מששמע ר' חיים במה המדובר, עשה קמט קטן בדף בגמרא לשם סימן, סגר אותה וקם ממקומו, לבש את מעיל הפרווה שלו והתכונן ללכת. נעמדתי בחלל הדלת ונסתי להניאו מללכת, בהסבירי לו כי באתי רק לשם קבלת מכתב המלצה מהרב אל ד"ר וולך... הזדקף הרב הישיש מלוא קומתו וענה בהחלטיות: כשמדובר בהצלת נפש אחת מישראל אין די במכתב גרידא, עלי ללכת בעצמי ולקיים את המצווה. מכתב ספק אם ישפיע, אבל אני בעצמי לא אזוז עד שיוכנס החולה לבית החולים".

סופו של הסיפור שהגרי"ח זוננפלד רץ בגשם עד שער יפו, משם לקח דליז'נס (כרכרה), עד לבית החולים, שם הוא גער כהוגן בד"ר וולך: "מאימתי נעשה הדוקטור פוסק בהלכות פיקוח נפש? אני מבקש לקבל מיד את החולה לבית החולים!". תוך שבועיים החולה עזב את בית החולים כשהוא בריא לחלוטין (מעשה זה הובא בספר 'האיש על החומה' ח"א עמ' 335).

הראי"ה קוק ועזרתו למתנגדיו

כך גם היה אצל הראי"ה קוק שהקנאים נלחמו כנגדו בפרשת הקמת הרבנות והוא עזר לאחד ממתנגדיו ומימן לו סיוע כספי לצורך רפואה, כפי שסיפר רבי יעקב רקובסקי  על הצדיק הירושלמי רבי שמואל תפילינסקי שהיה בחוג הקנאים והתנגד לראי"ה קוק, והיה זקוק מאוד לריפוי בחמי טבריה, וכסף לא היה לו.

נודע לו כי מכתב המלצה של הראי"ה קוק יכול לפתור את הבעיה, אולם הוא לא ידע את נפשו, איך לפנות אל הראי"ה קוק, אף חשש לתומו שמא ישיב את פניו ריקם.

העניין הגיע לאוזני רבי אברהם אבא רקובסקי שהגיע אל הרב קוק ואמר לו: זקוק אני למכתב המלצה עבור תלמיד חכם יקר וצנוע, אבל אותו אדם הינו אחד המתנגדים לכבוד הרב.

"אם כן" – השיב מיד הרב קוק – "אכתוב עבורו מכתב המלצה חם ביותר"[1].

הקנאים בימינו בעזרתם למוגדרים "אפיקורסים" (מבחינתם)

יצוין שהקנאים עצמם בימינו למרות שהם סבורים שכולם אפיקורסים (זולת הם), מידת הכנסת אורחים טבועה בהם כה חזק, ובמאה שערים ישנם מספר משפחות שקרובים לדעות קיצוניות ביותר כשל נטורי קרתא שמארחים בסעודות השבת בחורי ישיבות ליטאים (ואף קבוצות דת"ל), ויש אף שמכניסים לביתם הומלסים שלא בהכרח מזדהים עם השקפות הרה"ק רבי יואל מסאטמר.

ראוי להקדיש יריעה נפרדת למידת החסד של אנשי ירושלים. נזכיר כאן בקצרה על ארגוני חסד לאלמנות ויתומים בנשיאות כ"ק אדמו"ר מתולדות אהרן שעוזרים ומסייעים אף לבני הציבור הדתי לאומי, שרחוקים כמטווחי קשת מהשקפות רבם, וחבילות מזון וממתקים נשלחים למגוון ישובים וקיבוצים שרחוקים מדרך קנאות. ב"ה שזכינו לעם ישראל מאוחד לכל הפחות בעניין החסד.

[1] הובא באחד ממאמריו של ר' משה נחמני

• לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com