'פערנעליכען משיח'; תגובת תלמיד החת"ס שנטען שכפר בביאת משיח

פרק ה': אמש צטטנו את עדותו של הגאון רבי אלעזר הורוויץ בעל 'יד אלעזר' ורב ואב"ד וינה, תלמידו של החתם סופר, שבהגנתו על הד"ר הינרייך גרץ שטען שאין משיח אישי לישראל, אלא המדובר על תקופה של משיח, ותפקידו של עם ישראל לגאול את עצמו.

בדבריהם הרבנים הדגישו שהנה בית משפט מכיר שאנו האורתודוקסים ממשיכי היהדות הכללית המוכרת כמו לפני אלפי שנים, והביעו את דעתם כנגד הפרשנות שאין משיח אישי לעם היהודי, אלא מדובר שהעם יגאל את עצמו בתהליך אישי. בין החתומים היו הגאונים ה'כתב סופר', ה'ערוך לנר', ה'כתב והקבלה', רבי הלל ליכטנשטין, המהר"ם שיק, הרש"ר הירש, מהר"י אסאד, רבי מאיר להמן ועוד רבים.

מסתבר שהמחאה חצתה גבולות והגיע לגאליציה שם כתב ה'דברי חיים' הגה"ק רבי חיים הלברשטאם מכתב תקיף כנגד אויבי היהדות ש"חרפו כל תורה שבע"פ הקדושה וגם עקבות משיח צדקינו חרפו". מי שפנה לדברי חיים היה רבי שמעון סופר בן החת"ס שכיהן אז כאב"ד קראקא.

אף הגאון מהר"ש קלוגר בשו"ת 'האלף לך שלמה' כתב מכתב מחאה לגאון רבי אלעזר הורוויץ בכך שתמך חלקית בעד דבריו של צבי גרץ ואישר את דבריו שאין משיח לישראל, וכוונת הנביא ישעיהו הוא על שעם ישראל יגאל את עצמו.

המהרש"ק במכתבו הדגיש שלפני העמים והשרים ראוי לחזק את אמונת המשיח, למרות שהדבר לא מפורש במקרא "כדי שידעו שיש לנו תקוה ויקילו מעלינו עול השיעבוד". בהמשך דבריו גער המהרש"ק ברב הורוויץ שגרם לשחרור גרץ "יותר טוב היה שיהיה נוחל בוז וקלון ולשבת במאסר", וכך דבריו:

"רב שלום ואמת לידידי הרב הגאון הגדול כמוהה"ר אלעזר הורוויץ אב"ד דעה"מ וויען. מכתבו קבלתי והנה אם כי כבודו הוא מאוהבי אעפ"כ האמת אהוב מהכל. כי אף אם יוכח שקאפיטל נ"ג בישעיהו אינו מוכרח שידבר מימות המשיח עכ"פ לפני העמים והשרים היה לו לחזק אמונה שלנו כי ביאת המשיח מפורש במקרא כדי שידעו שיש לנו תקוה.. כדי שיקילו קצת מעלינו עול השעבוד.... ומה היה לכבודו להיות בעצה לשלוח את האפקורס הזה חפשי, ויותר טוב היה שיהיה נוחל בוז וקלון ולשבת במאסר".

בהמשך מכתבו המרש"ק ציטט מקורות על משיח אישי, ומסיים "וכל תשובתו להשרים כשגגה הוי לו".

המשכיל הוינאי אייזיק (יצחק) הירש וייס[1] כתב כתב הגנה בעד גרץ[2], מנהיימר והגאון בעל 'יד אלעזר', בשם "נצח ישראל — הוא מאמר הצלה מעקשות פה דוברי עתק נגד הרב הגאון  מופת הדור מו''ה אלעזר הלוי הורוויץ נ''י אב''ד ור''מ והרב החכם הגדול המפורסם מו''ה  יצחק נח מאנהיימער נ''י דרשן ומגיד ... בענין עדותם על דבר אחדות אמונת ישראל בזמננו ואופן האמונה בביאת המשיח", שספג התקפה מצד הכותב האוקתודקסי מרקוס להמן בארבעה פרקים מעל דפי עיתון האיזראליט.

תגובת בעל 'יד אלעזר' למאה ועשרים מתנגדיו

רבה של וינה הגאון רבי אלעזר הורוויץ בעל 'יד אלעזר' לא טמן ידו בחיקו, ופרסם מכתב שם הסביר והבהיר את דבריו, והכחיש את כל טענות 121 הרבנים שחתמו כנגדו, וכך דבריו:

"בעזרת השם אם אמנם כי זה ימים מספר הוטב בעיני איש מדון לשפוך עלי בוז וקלון בזדון דרך קסתו בכתב ולשון לאומים, ויציבני כמטרה לחץ במכתב עת הנועד לבני ישראל, ויחשב להשחית מאפס כבודו ברוחו הנמהרה את כל עבודתי, עבודת הקודש בכתף נשאתי זה קרוב לחמש ושלושים שנה בעדתי המפוארה פה העירה, עכ"ז שמתי לפי מחסום ונאלמתי דומיה, מבלי השיב חורפי דבר, כחוק מצוות חז"ל לעולם יהיה אדם מן הנעלבים ולא מן העולבים, והיתה זאת נחמתי, בה מצאתי נחמתי כי הכירו והוקירו על אוהבי מישרים באמת ובתמים את תום דרכי ויושר מפעלי...".

בהמשך דבריו טוען הרב הורוויץ ש"המגרה מדון למען השיג מטרת חפצו" אחז במאמר אחד שאמר בפני בית המשפט "ויעוותונו כדרכיו וכעלילותיו... ומזימותיו ויחלל את שם אלוהי ישראל עד מאוד".

במכתבו הרב הורוויץ כותב את העדות הנכונה שאמר לבית המשפט שכאשר נשאל האם יש בדברי גרץ שלל משיח אישי האם יש בוז וקלון נגד אמונת היהודים אמר "בשום אופן לא. הנה כל יהודי מאמין באמונה שלימה בביאת משיח אישי – 'פערנעליכען משיח' והאמונה הזאת מושרשת מאוד בקרב על איש ולב עמוד. איך ומתי יבוא? כמוס מאתנו ונודע בלי להשם לבדו. הן אך חלושה תהיה כח אמונתנו זאת אם תהיה נסמכת רק על יסוד פירושי המקראות אשר בקאפיטעל זה".

בהמשך הסביר ונימק הרב הורוויץ את תשובתו שיש רק דת אחת בקרב ישראל ואמנם יש מהם קלי דעת שעושים תיקונים בעבודתם ובבתי התפילה (רפורמים).

ממשיך הרב הורוויץ ושוב אומר שבעיתונות סלפו את דבריו: "אליכם אישים הרבנים וחכמי הדור... בחנו נא דברי עדותי אשר באמת ובתמים הצגתים ושפטו במאזני צדקיכם ביני ובין הרב החובל..." המכתב נחתם ביום א' י"א אדר השני.

יצוין שהמכתב של מהרש"ק נכתב לאחר תגובה זו של הרב הורוויץ ונראה שהמהרש"ק לא קיבל את הסברו.

• • •

הרב החוקר מאיר הרשקוביץ (לימד בישיבה יוניברסיטי שנים רבות, ושנה אחת באוניברסיטת בר-אילן), במאמרו שפורסם בספר 'זכרון לשמואל בלקין' (עמוד 167 והלאה) כתב שברור מעל כל ספק שהגאון בעל יד אלעזר למרות כל כוונותיו הטובות הוא הסתבך בעניין מאד קשה, כי רבני התקופה היו צריכים להיזהר ואפילו בדברים הפשוטים ביותר, ועל אחת כמה וכמה בעקרונות הדת כמשיח אישי או כללי.

"כל מי שיודע מה עבר על נציגי היהדות החרדית בגרמניה והונגריה" כותב הרב הרשקוביץ מבין את רוחן של רבי עזריאל הילדסהימר ויתר הרבנים שבעיניים החדות שלהם צפו למרחקים וראו שמפולמוס פומבי זה תפתח הרעה, כי הרי העולם ההמוני לא ירד לסוף דעת פרטי הפרטים ולא יכלו להבחין בין גרץ לבין הרב הורוויץ שהגן עליו בבית המשפט הנוצרי.

לדברי הרב הרשקוביץ הסיבה שהרב הורוויץ לא הצליח להדוף את טענות מתנגדיו 121 רבנים שחתמו נגדו, כי היה לו חשוב לבאר שפרק נ"ג בישעיהו לא מדבר על האמונה במשיח אישי, כיון שבאותו הפרק גם הובא שלמשיח היה לו יסורים שזה אחד מעיקרי האמונה הנוצרית במשיח.

אם הרב הורוויץ היה מודה שלפי היהדות הפרק אכן מדבר על  משיח אישי, טוען הרב הרשקוביץ - היה לו להסביר שהסבל לא קשור למשיח, והוא באמת קשור לעם ישראל. הרב הורוויץ לא רצה לעשות זאת, כי הנוצרים היו משתמשים בטיעוניו שהסבל הוא חלק מהמשיח, ובכך לחזק את האמונה באותו האיש שר"י וימש"ו שכידוע סבל וצלבוהו הרומאים.

לכן הרב הורוויץ אמר בעדותו לבית המשפט שפרק נ"ג בישעיהו לא מדבר לפי היהדות על משיח אישי (אלא יש מקורות אחרים שמדברים על משיח), ואת כל זה הרב הורוויץ לא יכל להסביר בכתב מטעמים מובנים כי היה מסתבך עם הנוצרים.

הרב הירשקוביץ מסכם את הדברים: "כוונותיו לטובה שגגה יצאה מלפני השליט, אבל רק שגגה ולא יותר".  

•

לקריאה נוספת: המשיחיות היהודית בעידן האמנציפציה – ממלכות בית דוד לסוציאליזם של אחרית הימים, ד"ר יעקב קולר, אדרא, בית להוצאת ספרים אקדמאים.

[1] וויס שימש ביחד עם יורשו של מנהיימר בתפקיד הרב הראשי בווינה, אדולף ילינק, כמורה בבית המדרש בווינה.

[2] לא נוכל לצטט בהרחבה את מאמר הגנתו של גרץ שציטט לטובתו של פרשנותו של האבן עזרא לישעיהו פרק נ"ג, ואת דברי ר' יוסף אלבו מרבותינו הראשונים שלא הכניס לעיקרי האמונה את ביאת משיח בן דוד.

• לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com