האם סיפרה לבנה: "הרב שלנו עשה כמה דברים שאסור לעשות" - ועולמו חרב עליו

זה קרה לפני חודש, היום בו ישב מולי נער צעיר בן 14 עם פנים כל כך מודאגות. הבנתי שמדובר במשהו מאוד מורכב. אחרי מילות פתיחה מנומסות, הוא ניגש ישר לעניין.

"בערב ניגשתי לאבא, ושאלתי: 'מה קרה? למה הורדתם את התמונה?'. אבא שלי הביט בי ואמר: 'זהו, אין לנו קשר אליו יותר'.

"הרגשתי איך בלוק נופל לי על הראש באותו הרגע. איך אבא שלי מסוגל לדבר עליו ככה? איך אפשר לעזוב את הרב הצדיק הזה, שכל דבר שזז כאן בבית ובחיים שלי, הוא רק בהסכמתו? איך אני יסתדר מעתה ואילך בלעדיו? מה קרה פתאום שככה מוחקים אותו? לא הרפיתי והמשכתי לנסות להבין...

"אבא שלי היה נחוש שלא לשתף אותי.

"ככל שלא קיבלתי תשובה, כך הסקרנות גברה. התעקשתי לדעת ולא עזבתי, עד שאמא סיפרה לי את הדבר הבא: 'הרב שלנו עשה כמה דברים שאסור לעשות, אנחנו כבר לא נוכל להיות בקשר איתו יותר'.

'מה זאת אומרת, את מתכוונת שאני יותר לא אוכל לדבר איתו?', שאלתי.

'בדיוק. שום דבר, שום קשר'.

'אמא, מה הוא כבר עשה? ספרי לי, אני צריך לדעת.

'אתה לא צריך לדעת, אתה צריך לסמוך עליי שאני אומרת שהוא עשה דברים שאסור לעשות, וזהו...'.

'אני לא מאמין איך אתם מוותרים עליו ככה, אתם לא יכולים לעשות לי את זה... ספרי לי בבקשה, מה הוא עשה?'

'די, מספיק, אמרתי מה שיכולתי, תסמוך עליי שזה מה שאתה צריך לדעת ולא יותר'".

• • •

הנער המתוק הזה, קיבל סטירת לחי מצלצלת במיוחד. המציאות הזו שהאדם הקרוב אליו ביותר, הופך להיות האדם שממנו צריך להתרחק מעכשיו, הלמה בליבו, הוא הסביר לי שהוא הרגיש תלוש, ולא מחובר לכלום, ואיבוד האמון שלו בבני אדם, היה עצום. החשק ירד בכל המישורים, תפילה, לימוד, אפילו להניח תפילין כבר לא היה לו חשק...

"החלטתי לבדוק אחת ולתמיד, מה כבר הוא עשה", הוא אומר לי בדרמטיות "שאלתי חברים אם שמעו משהו... לא היה צריך לעבוד קשה, רק אמרתי את שמו, וקיבלתי מידע שזעזע את נפשי - מעשים שלא יעשו בענייני קדושה".

"עזוב את ענייני הקדושה שהוא חילל שזה בין האדם למקום", אמר לי בכאב, "היו בעבירות אלו גם בעיות של 'בין אדם לחברו' שהוא עבר עליהם, זה כבר הוציא אותו מושחת, ולא רק עובר על עבירות שבין האדם למקום. זה בכלל שבר אותי ולא עזב אותי", הוא התאונן.

הנער הזה בעצם נחשף לחומר על אדם שעליו הוא כל כך סמך והכיר, כאדם צדיק וקדוש, אדם טוב ואכפתי, והנה הדברים שנחשף אליהם הופכים אותו לאדם טמא ואכזרי. הוא טען בפניי שלקח לו זמן, אבל בסוף הוא הבין גם מאנשים נוספים שהיו תלמידים שלו, שהכל אמת, ואפילו רבנים חשובים אישרו זאת.

"מה אני עושה עכשיו? איך אני ממשיך הלאה? על מי אני יכול לסמוך מעכשיו, אם עליו כבר אי אפשר לסמוך", הוא שאל בעיניים עצובות, והכי מרגש היה לראות את הדמעות אשר החלו מתאספות על עיניו השותקות. זה היה מרגש, כי זה הגיע מאכפתיות למערכת היחסים התמימה שלו עם הקב"ה.

• • • • •

האם יצא למישהו מאיתנו להעריץ את מתווך הדירה שלנו שמצא לנו דירה שבזכותה החיים שלנו טובים יותר? וגם אם כן, האם חווית המגורים שלנו לכשעצמה קשורה לאותו מתווך, או שסיימנו אתו את הסיפור והוא עשה את שליחותו?

אם הכבל מאריך שחיבר אותי לשקע כבר לא עובד, האם זו סיבה לעזוב את החשמל ולא להשתמש בו יותר?

האם הקשר שלנו עם הקב"ה הוא קשר שמוחזק ומופעל על ידי מישהו, או שאנחנו מחוברים ישירות לקב"ה באופן ישיר?!

בשנים האחרונות נחשפו כמה סיפורים על דמויות תורניות חשובות ואנשי רוח, שכשנחשפו המעריצים או התלמידים שלהם למעשיהם האסורים, חלק מהם לקחו צעד אחד אחורה והתקררו בשמירת תורה ומצוות. מצב זה קורה כשהדמות הופכת להיות נערצת פעמים מחמת הקסם הגדול וכוח השליטה שיש בה, ואז מגיע ביטול האישיות של המעריץ, או יחוס כוחות עצמיים לאדם אחר שהופך להיות חצי אליל... וכשזה קורה המשבר הופך להיות גדול.

אם אנחנו נרגיל את הילדים שלנו להעריץ את העושה ולא את מעשיו הטובים, נוכל יום אחד לעמוד מול שוקת שבורה אם חלילה הם יחשפו למשהו נורא שעשה. בכדי לחסוך בגיל המתבגר את התופעות המביכות האלה, אנו חייבים להסביר לילדים שלנו תמיד, שגם כשאנו מעריצים את גדולי וצדיקי הדור בהווה, ואת מי שהערצנו בעבר, זה אך ורק בגלל שהם עושים את רצונו של הקב"ה בלבד, והם הגיעו לדרגה של לאהוב את מה שה' אוהב ולשנוא את מה שהוא שונא. זו היא סיבת ההתפעלות מהם, וכל כוחם וכבודם של צדיקים אלו הם מחמת המציאות הזו.

מהם זה יחסוך המון תהיות, ומאיתנו זה יחסוך הסברים ארוכים ואת הקושי העצום בהגדרה המתאימה.

• • •

אחר ההקדמה הנ"ל, סיימתי את השיחה עימו במילים הבאות:

"הרב הזה שלך, הוא בן אדם. ובן אדם כל עוד הוא אדם, הוא נתון לנפילות. אין לו חוסן בשום צד ואופן שיהיה, מכל יהודי אחר שלא ליפול. זה שהוא עשה מה שעשה זוהי בעיה שלו מול אלוקים, ואין לך שום קשר לזה. זה לא פוגע במערכת היחסים שלך עם אלוקים כי הקשר שלך עם אלוקים הוא דרכו, אבל לא בגללו.

"בירושלמי, (מסכת חגיגה, פרק ב', הלכה א') מתארים את מעשיו של אלישע בעקבות כפירתו. ברוכבו על סוסו ביום הכיפורים שחל להיות בשבת באזור הר הבית (לפני בית קודש הקדשים). למרות זאת, צעד לצדו תלמידו רבי מאיר, עד שאמר לו אלישע לר' מאיר: לפי מספר צעדי סוסי, אני מבין שעד כאן מותר לך ללכת עמדי, מכאן ואילך תחום שבת. רבי מאיר אמר לו: כה רבה חוכמתך ואין אתה חוזר בך? השיב לו אלישע כי שמע מאחורי הפרגוד שלכולם פתוחה דלת התשובה "חוץ מאחר" (או בלשון המקורית "שובו בנים שובבים חוץ מאחר"). התבטאות אחרת שנקשרה ברבי מאיר בתלמוד בבלי (מסכת חגיגה, דף ט"ו) רבי מאיר את הרימון, שזה בעצם אלישע בן אבויה, הוא מצא. תוכו, כלומר: הידע הנרחב של אלישע בן אבויה בתורה, אכל, קליפתו: "כפירתו" זרק.

"רבי מאיר הבין בבירור שמערכת היחסים שלו עם הקב"ה הינה נפרדת בהחלט מרבו, ואין כל קשר בין אלישע לבין הקשר להקב"ה".

•

אין כאן הכוונה לדרוש מהילדים שלנו, להבין את מה שר' מאיר הבין, אבל יש כאן הצעה אחת ברורה: בואו ניתן להם כלים להתמודדויות במצבים של חוסר אונים וחוסר בהירות במקרים בהם אלו שהם האמינו בהם הופכים להיות הטרגדיה שלהם. תבינו אותם, הרי אם בשבילנו המבוגרים זה נורא כל כך, אז אצל הנפש השברירית והצעירה שלהם, על אחת כמה וכמה.