"אתה לא מתבייש לכפור בכל היהדות", כתב לי טוקבקיסט נזעם לאחר פרסום הכתבה בה ציטטתי את דעתו של הגאון רבי הלל זקס מראשי ישיבת חברון גבעת מרדכי, ור"י 'כנסת הגדולה' במודיעין עילית.
>> למגזין המלא - הקליקו כאן
הטוקבקיסט ככל הנראה הזדעק על דברי רבי הלל זקס שהתנגד למנהג הנפוץ בימינו לקבל ברכות מרבנים במילים חריפות אותם ציטטתי בכתבה: "אנו רודפים אחד הברכות רדיפה יתרה. ירוצו ולא ייגעו לכל מי שרק מוכן לברך, ולא יטרחו לבדוק אחריו אפי' בדיקה אם ראוי הוא אם לאו, וסובבים והולכים כל היום כולו מבאבא קמא לבאבא מציעא, ולכל בעלי מכות ושבועות, ומי שמעמיד עצמו לחלק ברכות, כבר יעמדו עליו רבים מן הבקר ועד הערב". ("הרופא לשבורי לב", מתוך דרשת ליל שבת קודש תשע"ב).
הגאון רבי הלל זקס קבל על מנהגי ברכות מצדיקים / קברי צדיקים וסגולות: "לא מצאנו שרש וענף לנהירה אשר יש כיון לכל הדברים הללו והדומה להם... כיום מבקשים למעט הטרחה, והדרך היותר קלה היא לילך אצל הצדיק להתברך ויצא ידי חובתו. או שמשעין עצמו על משענת קופה רצוצה והם כבר יבטיחוהו על הקברים ועל הסגולות, ועל הצדיקים ועל החסידים ועל גרי הצדק. אבל בסופו של דבר מה ענינם לאדם הישר, לא ידענו".
מרן 'הרב מבריסק' ופולמוס 'ברכות מצדיקים'
אין המקום להגיב לדברי אותו טוקבקיסט חוצפן שמחפש להשתיק את דעות גדולי ישראל, ולמרות שיש צדק בטענה שהגאון רבי הלל זקס היה חריג בהנהגותיו והוא היה "דעת יחיד" בכל רמ"ח ושס"ה גידיו, מצינו שגם דעתו של רשכבה"ג מרן 'הרב מבריסק' הייתה דומה בדעה זו, בכל הנוגע ל"ברכות מצדיקים".
מי שחשף כבר לפני כמה שנים את דעתו של 'הרב מבריסק', הוא מקורבם ואיש אמונם של בניו, מחבר הספרים על "בית בריסק" - הרב הגאון ר' שמעון יוסף מלר בספריו 'דחזיתיה לרבי מאיר' ב' חלקים.
הספרים שנכתבו כיומן רשומות ושיחות של למעלה מעשרים שנים עם בנו של 'הרב מבריסק' – הגאון רבי מאיר הלוי סולובייצ'יק, היו והינם "פורצי דרך" בז'אנר הספרים המקובל בציבור החרדי, בהיותם לראשונה יומן משיחות אישיות שנאמרו ונכתבו ע"י רש"י מלר.
בין הדברים הנפלאים המובאים בספרים, מובא שהגר"מ סולובייצ'יק אמר לרש"י מלר שבדורות עברו לא ידעו כלל ממושגי "מבצעי תפילה" וכדו' כפי שהיום עושים נסיעות המוניות לקברים, וכן בקשות מכל העולם שיתפללו על חולים, אלא היו מתפללים בסתר, ולא עושים פומביות מתפילות.
בעניין דומה סיפר הגר"מ סולובייצ'יק שפעם שאל חתנו של 'הרב מבריסק' רבי יחיאל מיכל פיינשטיין אודות כמה קמיעות שהחזיקו תושבי העיר בריסק, האם דבר זה בסדר? וענה הרב מבריסק: "בצעירותי עוד היה לי כח להילחם בדברים האלה, אך עתה כבר אין בכוחי להילחם בזה".
עוד כתב רש"י מלר בספרו, שבעת שנסע עם הגר"מ סולובייצ'יק להלוויה של הרבנית רבקה סולובייצ'יק אשת חבר לרבי משה הלוי מציריך, ניגש יהודי לחלון הרכב וביקש ברכה מהגר"מ, היה ניכר שהגר"מ לא מרוצה מבקשה זו, ואעפ"כ ברכו כפי שביקש. לאחר מכן סיפר הגר"מ סולובייצ'יק לרש"י מלר בשם אביו מרן הרב מבריסק שהוא לעולם לא נענה לברך אנשים, ואף כשהיה בבני ברק לרגל נישואי בנו רבי רפאל, וניגשו אליו רבים מתושבי בני ברק כדי שיברכם, הוא לא חפץ לברכם, אלא שהוא הבין שהם הורגלו לקבל ברכות מה"חזון איש" (שנפטר כבר בשנת תשי"ד), ולכך נענה הרב מבריסק ובירכם.
גם לך יש עסק עם השטויות האלו?!
אנקדוטה מעניינת העיד הגר"מ סולובייצ'יק, שבאותה חתונה הצטרף לתור ה"בניברקים מבקשי הברכות" אחד מתלמידי 'הרב מבריסק' עם שני ילדיו לבקש ברכה עבורם, ומשזיהה אותו הרב מבריסק, הוא גער בו ואמר לו: "מה, גם לך יש עסק עם השטויות האלו?!", (בלשון האידיש: "וואס, איהר האט שוין אוייכעט צו טאן מיט די שטותים?!").
הראיה מהשתטחות כלב בן יפונה שמערת המכפלה היא "מקום תפילה"?!
עדות נפלאה שמסדרת לנו את השינוי במנהג הציבור, הביא רש"י מלר בספרו הנפלא "נסיך ממלכת התורה" על ראש ישיבת חברון הגאון רבי שמחה זיסל ברוידא שאמר שהמקום היחיד שחז"ל העידו עליו שהוא מקום תפילה, הוא קבר רחל, ויש אנשים שמחפשים קברים רחוקים ונידחים...
ואמר על כך הגר"מ סולובייצ'יק שהנה מצינו כתוב בפרשת שלח: "וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן וְשָׁם אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה לִפְנֵי צֹעַן מִצְרָיִם" (י"ג ו') ובביאור רש"י הביא מדברי חז"ל "מלמד שפירש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות", ולכאורה מבואר שגם חברון הוא מקום תפילה ששם התפלל כלב בן יפונה.
הלומד תורה אינו צריך לקברים!
על דברים אלו הגיב רש"י מלר להגר"מ סולובייצ'יק שאולי יש לחלק, שהרי ברור שתפילה על "קברי אבות" זה דבר גדול וחשוב, אך לא נאמר עליהם "מקום תפילה", אולם הגר"מ סולובייצ'יק סיכם את הדיון בדברים מבהילים: "כל הדברים האלו הם רק במי שאינו לומד, אך מי שזוכה ולומד תורה אינו צריך לקברים"... ובהמשך דבריו הביא את דברי רז"ל במסכת ברכות ח' ע"א.