"האש הראשונה שכיביתי הייתה בשבת" • אלו הם חייו של כבאי שומר מצוות

את רס"מ עמיחי פגשנו במקרה ברחוב, בזמן המתנה לחנות מקומית שתפתח את שעריה בבוקר יום שישי. כבר מתחילת השיחה ניתן היה להבין שבן שיחי עוסק בכיבוי שריפות לא רק כמקצוע אלא גם כשליחות חיים, בשבילה אנשי הארגון עושים לא מעט הקרבות.

24 שעות מחוץ לבית, איך אתה חי את זה כאיש משפחה?

"אני ברוך השם נשוי ויש לי חמישה ילדים וזה לא קל, אבל עם הזמן המשפחה מבינה ואין ברירה, הם יודעים שזו השליחות שלנו.

"אני 15 שנה בתחום ובהתחלה היו לי שני ילדים קטנים בבית. אין ספק שההתחלה הייתה לא קלה, לא פשוט לאישה להתמודד לבד 24 שעות עם שני ילדים קטנים, אבל ברוך השם עם הזמן כולם התרגלו למצב הזה והילדים גם גדלו".

"חזרתי ללידה בשני אוטובוסים"

סיפרת לי כששוחחנו על הלידה שאירעה במשמרת, אתה יכול להרחיב?

"בטח. במקרים כאלה מפקד המשמרת דואג כמובן שתחזור הביתה או לבית החולים כדי שתהיה עם האישה, אבל צריך לזכור שעדיין צריכים מישהו שיחליף אותך במשמרת וצריך לדאוג להקפצה.

"אני זוכר שהלידה של הילדה שלי אירעה במהלך סוף קורס כבאים בסיסי, היינו אז בלי טלפונים בכלל, מנותקי קשר לחלוטין. זה אומר שאשתי הייתה צריכה ללדת בכל רגע אבל אני לא יכולתי לדבר איתה, זה לא פשוט. מה שכן, אחד המדריכים היה 'על זה' והוא מאוד עזר לי".

איך נודע לך שאשתך יולדת?

"כמו שאמרתי, במכללה אז היינו בלי טלפונים והיה אסור לנו לתקשר עם הבית במהלך הקורס. הייתי אז בהכשרה הבסיסית ביותר של כבאי, וממש בתחילת דרכי, אשתי ידעה שהיא צריכה להתקשר למדריך אם 'זה קורה' ובאמת כך היה.

"בשלב מסוים המדריך שלי אמר לי שאני צריך ללכת כי אשתי תיכף יולדת. אני זוכר את עצמי בלחץ חוזר בתחבורה ציבורית ל'שערי צדק'. לקחתי מונית שירות ושני אוטובוסים כי אין ברירה והכוחות בפעילות, אבל ברוך השם הגעתי בזמן".

אווירה של שבת בתחנה

מהיכרות קצרה אתך אני מבין שאתה יהודי שומר מצוות, וגם בוגר ישיבה?

"נכון, אני גדלתי למשפחה חרדית ואני גם בוגר ישיבת פורת יוסף ברובע היהודי. התחתנתי בתור בחור ישיבה והתגייסתי לכיבוי אש כ-6-7 לאחר שסיימתי את הלימודים בישיבה. ממש בהתחלה כשנכנסתי לכיבוי בדקתי כמובן את העניין של כיבוי אש ביחס לשבת בעיקר, כשהבנתי שבכב"ה מקפידים על הלכות פיקוח נפש, החלטתי להתגייס".

אתה רוצה להגיד שבכב"ה אין חילול שבת שהוא לא לצורך פיקוח נפש?

"נכון מאוד, הפעילות בשבת היא אך ורק לצורך ממשי של פיקוח נפש. הכוונה היא כמובן להקפצות של אירועים אבל גם לבדיקת תקינות לפני תחילת משמרת, בודקים את הרכבים, את המשאבות ואת הציוד לראות שהוא תקין ממש כמו ביום חול, כמו שאמרתי זה פיקוח נפש גמור. אבל בשבת אין את הפעילות היומיומית שאנחנו עושים כל יום שאפשר לדחות אותה ליום חול".

אתה בתחנה בשבת, מה עם קידוש, סעודות?

"בתחנה שלי ובכל התחנות שאני מכיר, ביום שישי החבר'ה מבשלים את האוכל לשבת. באופן כללי אנחנו מבשלים לעצמנו את האוכל וזה חלק מהחוויה המשותפת. בסעודות יושבים ביחד ועושים קידוש וסעודה, כמובן שברגע שיש הקפצה עוזבים הכל ויוצאים לשטח, לא מעניין אם לא יהיה אוכל אחר כך, המשימה לפני הכל".

"כיור לבשר וכיור לחלב"

כאדם דתי איך אתה מתמודד עם נושא הכשרות בתחנה?

"קודם כל יש רב בכיבוי, דברים לא כשרים הם 'מחוץ לתחום'. ישנן פקודות ברורות בנוגע לקיום אורח חיים דתי במערך ולכן בכל תחנה יש לנו את האמצעים לשמור על הכשרות. זה אומר שיש שני כיורים אחד לבשר ואחד לחלב, כלים נפרדים ועוד. יש פה בגזרה הרבה כבאים שהם או דתיים או מסורתיים כך שזה חשוב לכולם.

"יש כבאים שאינם יהודים ופשוט מאוד מה שעושים זה שיש להם את הכלים שלהם והם מאוד מכבדים אותנו ועוזרים לנו שנוכל לשמור על הכשרות, יש כבוד הדדי מאוד גדול".

נחזור קצת לשבת, יש מצב שתקבל הודעה בשבת בטלפון ממפקד?

"סתם הודעה ממש לא. אם יש אירוע חירום אני מתעדכן כמובן גם בקשר וגם הטלפון מונח ב"היכון", אבל אני לא משאיר עלי את הטלפון בשבת, הוא מונח בצד למקרה שיש הקפצה. המכשיר קשר תמיד עלי כי זה נטו מבצעי ופיקוח נפש. המפקדים יודעים ומאוד מכבדים אותנו והם דואגים שלא ישלחו לנו סתם הודעות שהם לא מבצעיות. שוב, גם שטיפות של רכבים ודברים שהם חילול שבת שלא לצורך אנחנו לא עושים בשבת. אם היה אירוע אז חייבים להחזיר את הכלים לכשירות שגם זה פיקוח נפש בשביל האירוע הבא".

ה'עזרת נשים' שבערה בצהרי השבת

אתה זוכר את השריפה הראשונה שלך?

"בוודאי, ולמרבה הפלא זה גם היה בשבת. לפני בערך 16 שנה הייתה שריפה בעזרת נשים בביתר עילית בשעות הצהריים בשבת קיצית, למרבה המזל לא היו שם מתפללים באותו זמן. בזמנו לא היו מכשירי קשר אלא מכשירי 'מירס'. קיבלנו הודעה על השריפה וחברנו למקום, בית הכנסת כולו היה אפוף עשן אבל עיקר האש הייתה בעזרת הנשים, כך שברוך השם ספרי התורה לא ניזוקו. עד היום כשאני עובר מול בית הכנסת אני נזכר שזאת השריפה הראשונה שלי".

איך זה הרגיש בפעם הראשונה לכבות אש בשבת?

"תראה, הייתה הרגשה שזו הפעם הראשונה בחיים שאני עושה דבר כזה, אבל בראש תמיד ידעתי שאני עושה שליחות ושזה מה שצריך לעשות עכשיו, להציל חיים. אני יודע שפיקוח נפש דוחה שבת ואני גם גדלתי בסנהדריה בירושלים שיש שם הרבה מתנדבים של 'הצלה' כך שזה לא זר לי".

בלוני גז דולפים מעל הראש

האם היה לך אירוע שחששת לחיים שלך?

"תראה, יש הרבה אירועים כאלה שאנחנו נכנסים, מה שנקרא ל'גוב האריות'. המטרה שלנו בסוף זה להציל חיי אדם, המקומות שאנחנו נכנסים אליהם זה מקומות שאנשים בורחים מהם, כך שכל השגרה שלנו כרוכה בסיכון.

"זכור לי במיוחד מקרה של משאית עם לוחית רישוי פלסטינית שנשאה על גבה בלוני גז, ובעקבות תאונה עם רכב ישראלי הרכב הפלסטיני התהפך והבלונים התעופפו לכל עבר בכביש, חלקם גם דלפו. היה מספיק ניצוץ אחד קטן והכל היה מתפוצץ. התפקיד שלי היה להיכנס מתחת למשאית בשביל לבצע חילוץ ומעל הראש שלי בקבוקי גז דולפים, מספיק שיעבור מישהו ויזרוק בדל סיגריה, ויש לנו חלילה אירוע של פיצוץ נפח אדיר, אין ספק שזו סכנת חיים".

אתה מרגיש פחד באותו רגע?

"בוודאי שאני מרגיש פחד, אבל מה שעומד לי בראש קודם כל זו המשימה. ויש גם את האדרנלין שעולה במצבים האלה ועוזר לנו לתפקד, אבל הפחד מעולם לא מנע ממני לבצע משימה.

"האסטרטגיה היא לעבוד "על אוטומט" ולא לחשוב על התחושות. באירועים מהסוג הזה צריך הרבה זהירות ודיוק ומתרכזים במקסימום במשימה.

"כמובן בוטחים בחסדי שמיים ומתפללים שהכל יעבור בשלום. צריך לזכור שבמקרה הספציפי הזה היה לי גם לכוד ברכב הישראלי שנמצא בסמוך לזירה ולבלונים, והיה צריך קודם כל לשמור על החיים של האזרחים".

"עשן מטורף, לא רואים כלום"

איך נראה אירוע של כיבוי שריפה?

"באירוע של שריפה בדרך כלל כשאתה נכנס לדירה יש מסך של עשן ופשוט לא רואים כלום, זה כאילו אני עוצם עיניים, נכנסים לדירה על ארבע ולא בעמידה וזאת כלקח ממקרה עבר. היה אירוע ידוע לפני 23 שנים של כבאי בשם שלום שרעבי ז"ל שנכנס לדירה נטושה לצורך כיבוי והיה שם פיר עמוק ולמרבה הצער הוא נפל לבור ונהרג במילוי תפקידו. בין השאר בגלל האירוע המצער הזה היום ההנחיה היא לזחול פנימה 'על ארבע'".

מה אתה מרגיש פיזית כשאתה נכנס לדירה בוערת?

"קודם כל אתה מרגיש את החום המטורף של הלהבות, וכמובן במצבים האלה אתה נמצא בדריכות מקסימלית, הסוד זה לתת את המענה הכי טוב בזהירות המקסימלית כדי לשמור גם על החיים שלנו. צריך למצוא את "טקטיקת הלחימה" באש באופן שהיא תסכן אותנו כמה שפחות. מי שמקבל את ההחלטה בסוף זה מפקד המשמרת, אם מזהים סכנת התמוטטות אנחנו נמצא דרך אחרת לכבות את האש".

מה הדבר הראשון שעושים כשנכנסים לדירה בוערת?

"הדבר הראשון הוא כמובן הצלת חיי אדם, אם רואים אדם במבנה קודם כל מוציאים אותו ובמקביל או מהר ככל האפשר מטפלים בכיבוי השריפה. לפני שבכלל מתחילים, מכבים כמובן את כל מקורות האנרגיה - החשמל, כדי למנוע התחשמלות. זה המקום לציין שאם יש שריפה במבנה באזור חרדי לדוגמא, חשוב לעדכן את הכיבוי בטלפון אם הדירה מחוברת לגנרטור, מצב כזה בסבירות גבוה מאוד יסכן את חיי הלוחמים אם "יפספסו", למרות שיש לנו עוד דרכים לבדוק מתח ואנחנו מתורגלים גם לסיטואציות כאלה".

איך נושמים בתוך כל העשן הזה?

"בשביל זה יש את הבלונים על הגב. הבלונים הללו מכילים אוויר דחוס שמכיל חמצן, והוא מספק לכבאים את האוויר במהלך המשימה. האוויר שבחוץ הוא חנוק ורעיל וכמובן אי אפשר לנשום. אגב, עיקר הפגיעות משריפות הן דווקא משאיפת עשן ש'תופס' את המקום של החמצן ומביא חלילה לחנק. המעיל והקסדה ממוגנים מאש וזה רק עד גבול מסוים של כעשרים דקות, למרות המיגון מרגישים מאוד את החום".

משפט לסיום?

"התפקיד של חבריי ושלי הוא להציל חיים, אבל אנחנו היינו מעדיפים שלא יזדקקו לשירותנו בכלל. אני קורא מכאן לכל משפחה בישראל להתקין גלאי עשן שהוכחו כמצילי חיים.

"חשוב גם שההורים יעבירו את המסר לילדים שאש זה לא משחק, ובאופן כללי להגביר את המודעות של הציבור על סכנת האש. זה אומר גם להקפיד על כללי השימוש במוצרי חשמל, לשים לב לנרות שבת וחג שלא ידלקו בסמוך לחומרי בעירה, לא להשאיר גז דולק ללא השגחה וכדומה. הדרך הטובה ביותר להציל חיים היא קודם כל לא להגיע למצב שמסכן חיים".